לפעמים צריך להגיד דברים בצורה בוטה כדי להתגבר על מסך הגזלייטינג שמסביב: אין שום ערך לאומי בלימוד התורה. יפה שאדם רוצה להרחיב אופקים וללמוד תורה, כמו שיפה ללמוד ספרות או היסטוריה או פיזיקה, אבל הערך המיתולוגי, שמייחסים ללימוד התורה, הוא איך להגיד בעדינות? תעמולה פוליטית ותו לא. בני שלומד רפואה, יתרום לחברה יותר מאשר כל אברך שממית עצמו, כביכול, באוהלה של תורה. והבן שלי הלך ללמוד רק אחרי ששירת שלוש שנים מלאות, וימשיך עוד שנים לשרת במילואים.
ואי אפשר לשמוע עוד את הטיעונים המיסטיים על התורה הקדושה ששמרה עלינו אלפיים שנה בגלות וממשיכה להגן עלינו גם היום. אם היא זו ששמרה, היא עשתה עבודה לא טובה. עיין ערך שואה, פוגרומים ו-7 באוקטובר.
המיתולוגיה הפוליטית שנוצרה סביב חשיבות לימוד התורה, שלצערי גם באופוזיציה יש מי שממלמל אותה, פגעה אנושות בסדרה של ערכים חשובים. וזו לא רק אשמת החרדים. הדתיים-לאומיים, עושים בקושי חצי שירות צבאי בישיבות ההסדר, ובטוחים שהם האולטרה ציונים של תקופתנו, ובזכות החצי שירות הזה, יש להם זכות להכתיב לציבור את רצונם. על מה ולמה חצי שירות צבאי? למה שלא ישרתו שירות מלא, ואז יממשו את הרצון העז ללמוד תורה? ביהירות מקוממת הם תובעים להכתיב לצבא את אורחותיו. בימים אלו ממש, למשל, תובעים רבניהם שבנים ובנות לא ישרתו יחד בשריון. שחס וחלילה גבר ואשה לא ישבו יחד באותו טנק. איפה הם יעצרו? כשנעשה מחיצה בחדר האוכל הצבאי בין גברים ונשים?
החברה החרדית בארץ, חברת לומדים שאין כמוה בכל העולם החרדי, בנויה כולה סביב ערך לימוד התורה. בגלל זה הם לא מתגייסים, לא הולכים לשירות לאומי, לא עובדים חס וחלילה, ומצפים מאיתנו החילונים שנתמוך בהם ובמשפחותיהם. אי אפשר אפילו לכעוס כשהם שודדים את הקופה הציבורית, בלי להיחשב לאנטישמי.
אני ממש לא מזלזל בלימוד התורה. בשנותיי ככתב חרדים ביקרתי בישיבות וראיתי לומדים שבאמת חיים בישיבה, באמת נהרגים באוהלה של תורה, לומדים מבוקר ועד לילה, ולפעמים גם ישנים שם על הספסל. כל עולמם הוא הלימוד. אבל גם כשלמדתי באוניברסיטה העברית בירושלים, ראיתי סטודנטים ומרצים להיסטוריה, פילוסופיה וספרות, שהיו ספונים בספריה הלאומית מבוקר ועד לילה, לעיתים שתיים עשרה שעות ויותר, וגם להם הייתה תשוקה עזה ללמוד, וגם הם היו מסורים בכל נפשם ללימודם. אני מעריך את התשוקה האינטלקטואלית הזו ומקנא במי שיש לו אותה. אבל לאוניברסיטה מגיעים אחרי שירות שרות צבאי מלא, כשהלומדים עובדים כדי לפרנס את עצמם, בלי ליפול למעמסה על הציבור. אי אפשר לנצל את תשוקת הלימוד הנפלאה הזו, כדי לבנות עליה מערכת שלמה של עיוותים, אפליות ושחיתות ציבורית.
מי שהפך את לימוד התורה מערך אינטלקטואלי מרשים לסחורה פוליטית סחטנית הן המפלגות החרדיות, שהבינו שגם לחילונים קשה להתנגד ללימוד תורה. בכל פעם שמישהו החל להקשות עליהם, הם זעקו את מילות הקסם, וסיכלו כל התנגדות
מי שהפך את לימוד התורה מערך אינטלקטואלי מרשים לסחורה פוליטית סחטנית הן המפלגות החרדיות, שהבינו שגם לחילונים קשה להתנגד ללימוד תורה. בכל פעם שמישהו החל להקשות עליהם, הם זעקו את מילות הקסם, וסיכלו כל התנגדות. מצחיק שדווקא בניו יורק, באנטוורפן בלונדון ובריכוזי חרדים אחרים בעולם, מילות הקסם האלו לא עובדות. שם רוב הציבור עובד, מתפרנס, ורק מיעוט קטן מאד מקדיש את חייו ללימוד.
בחירות הן זמן טוב להיזכר שגם לנו החילוניים יש ערכים, ושאנחנו מתכוונים להילחם עליהם. ההתנגדות לדרישה החצופה של רבני ישיבות ההסדר להפסיק שירות מעורב בשריון, אחרת לא ישלחו את בניהם לצבא, הוא מקום טוב להתחיל בו את המרד החילוני.
פורסם לראשונה: 00:00, 23.06.26
