ביום שני בבוקר הבן שלי שמח לשמוע שלמרות האיומים מטהרן, הטיול השנתי שלו ייצא לפועל כמתוכנן. אחרי האכזבה המרה מדחיית הטיול הקודם, שהפך לסבב בזק של "שאגת הארי", התחושה הייתה מובנת. כשראיתי את השמחה על פניו, לא יכולתי שלא לחוש צביטה בלב. השקט שנחווה בהווה יתגלגל בסבירות גבוהה לרעש מחריש אוזניים בעתיד. זה השיעור הכואב ביותר שלמדנו מ-7 באוקטובר. ובאמת, ככל שמתבררים פרטי הסכם הפסקת האש בין איראן לארה"ב, קשה שלא לחוש שמי שישלם את מחיר הלאות האמריקאית ממלחמות יהיה אנחנו.
במסיבת העיתונאים שקיים בצל הביקורת על ההסכם, הציג ראש הממשלה בנימין נתניהו תמונת ניצחון: "הקמנו רצועות ביטחון עמוקות סביב מדינת ישראל". אך בריאיון ל-CBS הודה: "עדיין יש שלוחים שאיראן תומכת בהם — פגענו בהרבה מזה, אבל כל זה עדיין שם, ויש עבודה לעשות". ההצלחה הצבאית מסתירה את הצלחת האסטרטגיה האיראנית.
כלקח כואב מהמלחמה הארוכה מול עיראק, טהרן הרחיקה את המלחמה ממנה וטוותה סביב ישראל טבעת חנק של צבאות פרוקסי. חמאס, הג'יהאד האסלאמי וחיזבאללה אילצו אותנו להילחם בו-זמנית בשלוש חזיתות. בדרך נס מצבנו הצבאי טוב משהיה ב-6 באוקטובר, אך הפראיירים שמתו בשביל טהרן התחלפו בפרוקסי חדש.
אם בעבר ארגוני הטרור נשאו עיניהם לטהרן לחיפוש משאבים, כעת וושינגטון משרתת את האינטרסים של טהרן, גם אם לא בכוונה תחילה. במקום לשתק את ישראל צבאית, איראן שיתקה אותה מדינית. הוראות הפתיחה באש בעזה ובלבנון מזכירות ימים שהובילו לימים אפלים. בידוד מדיני מול אויב שקורא להשמדתנו, מפתח פצצה גרעינית ומתחזק טבעת חנק — אינו משוכה טקטית. זהו איום קיומי מובהק.
באבסורד היסטורי, ארה"ב פועלת כפרוקסי דה-פקטו של איראן. בין אם מתוך לאות ממלחמות, בין אם משיקול כלכלי קר של פתיחת מצר הורמוז, ובין אם מתוך שמדינה שמארחת מונדיאל לא יכולה להרשות לעצמה מלחמה אזורית בו-זמנית. אם בעבר איראן השתמשה בארגוני טרור כדי למנוע מישראל לתקוף בטהרן, כעת היא משתמשת בארה"ב. הדרישה לנסיגה ישראלית מלבנון והסירוב להציג בפני ירושלים את פרטי ההסכם מגלים את עומק השבר.
טראמפ הוא חובב WWE מושבע. בעבר היה לוחם בשם אדי גררו, שהמוטו שלו היה "אני משקר, אני מרמה, אני גונב". אולי בלי משים, זו הגישה שמנחה את טראמפ במגעים מול איראן
טראמפ הוא חובב WWE מושבע. בעבר היה לוחם בשם אדי גררו, שהמוטו שלו היה "אני משקר, אני מרמה, אני גונב". אולי בלי משים, זו הגישה שמנחה את טראמפ במגעים מול איראן: הסתרת פרטי ההסכם מירושלים, איתותים סותרים בנוגע ללבנון, הכרזות ניצחון לפני שדבר נחתם. איראן יכולה לשבת מהצד ולתת לאדי גררו של וושינגטון לעשות את העבודה בשבילה.
לא פעם עמדנו מול נטישה אמריקאית. כשביידן איים לעצור משלוחי נשק, נתניהו הצהיר: "אם צריך — נילחם בציפורניים". אבל גם אז ארה"ב המשיכה לספק את עיקר הנשק שנדרש. הפעם המצב שונה מהותית: חמאס לא איים על קיומה הפיזי של ישראל. איראן כן. והאירוניה המרה היא שדווקא בניסיונו של טראמפ למנוע מאיראן לדהור לעבר מלחמה גרעינית, הוא עלול לדחוק את ישראל לפתוח באחת.
ישראל עלולה להידרש להישען על כל אמצעי שיעמוד לרשותה — כולל נשק בלתי קונבנציונלי, ככל שתהיה לה נגישות אליו — נגד מי שמאיים להשמידה. פשוט משום שהפעם האינטרס האמריקאי והאינטרס הישראלי חדלו להיות זהים.
פורסם לראשונה: 00:00, 23.06.26
