בעוד שבוע הגדוד הנהדר שלי יוצא למאה ימי מילואים בלבנון, פעם שנייה בפחות משנה. בפעם הקודמת זה היה מספטמבר עד דצמבר, עכשיו מיולי עד אוקטובר. עוד מאה ימים של היעדרות מהבית, מהילדים, מהעבודה ומהחיים עצמם. אני לא כותב את הדברים מתוך תלונה, להיפך, זו זכות גדולה להגן על מדינת ישראל ודווקא משום כך חשוב לומר - אסור שהמלחמה בלבנון תהפוך לשגרה, אסור שנמשיך להיגרר למערכה ארוכה שבה חיילי המילואים נקראים שוב ושוב לאותן גזרות, בלי שההישגים בשטח מתורגמים לשינוי אסטרטגי ארוך טווח. ובמילים אחרות: נדרשת הכרעה.
(צילום: דובר צה"ל )
כשאני מסתכל על השנה האחרונה, אני חושב לא רק על הלוחמים אלא גם על המשפחות, על הילדים ששוב נפרדים מאבא, על בנות הזוג שנושאות לבדן בעול הבית ועל העצמאים והעובדים שמניחים את חייהם בצד. החברה הישראלית גילתה מאז 7 באוקטובר עוצמה יוצאת דופן, אבל אסור למדינה להתרגל לכך שאותם אנשים ייקראו שוב ושוב לאותה משימה למשך כה ארוך.
בימים האחרונים מתגבש ההסכם בין ארצות הברית לאיראן. אינני יודע כיצד ייראה ההסכם הסופי, אבל דבר אחד ברור: כל הקלה משמעותית על המשטר האיראני, משפיעה גם על לבנון. איראן היא לא רק פרויקט גרעין, אלא גם מקור המימון, החימוש, ההכוונה והגיבוי של חיזבאללה.
כשהמשטר בטהרן מתחזק, חיזבאללה מתעצם. כשהסנקציות נחלשות - יותר כסף זורם לזרועות הטרור. כשהעולם משדר לאיראן שהלחץ פוחת, המסר מגיע גם לביירות. לכן אסור לישראל לראות בלבנון זירה נפרדת. איראן פועלת במשך שנים כדי לחבר בין הזירות לבנון, עזה, סוריה, יהודה ושומרון ותימן למערכה אחת מול ישראל. אסור לנו לאפשר לה להגשים את החזון הזה.
לא עוד ניהול סכסוך
מול האסטרטגיה האיראנית ישראל חייבת להציב אסטרטגיה משלה. לא עוד ניהול סכסוך ולא עוד סבבי לחימה חוזרים, הכרעה.
צה"ל השיג בלבנון הישגים מבצעיים משמעותיים. אלפי מחבלים חוסלו, תשתיות טרור הושמדו, מחסני נשק נחשפו ויכולות מבצעיות של חיזבאללה נפגעו. אבל הישג מבצעי, מרשים ככל שיהיה, הוא לא יעד בפני עצמו - בסופו של דבר, הוא חייב להיות מתורגם להישג אסטרטגי.
המשמעות היא מציאות שבה חיזבאללה לא יהיה מסוגל לאיים עוד על יישובי הצפון, לא יחזיק בפועל צבא עצמאי בדרום לבנון ולא יקבע את סדר היום הביטחוני בגבול. לא ייתכן שבכל כמה חודשים נחזור לאותם כפרים, לאותם מחסני נשק ולאותן תשתיות טרור.
ישראל חייבת להעביר מסר חד: בכל מקום שבו יתפתח איום על תושבי הצפון נבוא בלי היסוס וללא מגבלות מלאכותיות. תושבי מטולה, קריית שמונה, שלומי ויישובי הגבול, זכאים לאותה תחושת ביטחון שמקבל כל אזרח בישראל.
דוידי בן ציוןלצד העוצמה הצבאית דרוש גם יעד נוסף: מי שצריך לשלוט בדרום לבנון הוא ממשלת אותה מדינה, לא חיזבאללה. אם לבנון מבקשת ריבונות, עליה לממש אותה. אם הקהילה הבינלאומית דורשת יציבות, עליה לדרוש פירוק אמיתי של שלטון הטרור בדרום המדינה.
את המילואים הקרובים אעשה באותה תחושת שליחות כמו הקודמים. אבל אסור שנחזור בעוד כמה חודשים לאותה נקודת פתיחה. חיילי המילואים מוכנים לשלם את המחיר, כעת חייבת ההנהגה להבטיח שהמחיר הזה יתורגם למציאות של ביטחון, הרתעה והכרעה.
פורסם לראשונה: 00:00, 24.06.26
