הסערה הציבורית סביב החלטתו של ראש השב"כ דוד זיני לבטל את אירועי חודש הגאווה ולאפס את תקציב התא הגאה בארגון מתמקדת בשאלה מדוע בכלל נחוץ תא גאה בארגון. זו טעות. השאלה האמיתית היא מדוע בוחר ראש ארגון ביטחוני קריטי, שנמצא בראשית ימיו בתפקיד ותחת עין ציבורית ופנים-ארגונית בוחנת, לעסוק דווקא בנושאים אלו במקום להתמקד בליבת העשייה?
ברור שאפשר וצריך לקיים דיון עקרוני על חלחול אג'נדות חיצוניות למערכות הביטחון והמודיעין של מדינת ישראל בשנים האחרונות. העיסוק של אמ"ן במשבר האקלים העולמי, המעבר של 8200 ממיקוד באספקת התרעה למלחמה, לבניית חוסן חברתי וכלכלת הייטק או התמקדות היחידות הלוחמות בשוויון הזדמנויות מגדרי – הם כולם נושאים ראויים לביקורת ולמחשבה מחודשת. 7 באוקטובר לימד אותנו שיעור כואב על מחיר הסחת הדעת של גופי הביטחון ממטרתם העליונה, והדרישה לנקות את המערכת מעיסוקים שאינם קשורים לביטחון נטו היא לגיטימית לחלוטין. אבל וזה אבל ענק - למה עכשיו כשעוד לא קרעת זוג נעליים אחד בתפקיד?
דוד זיני
(צילום: אלכס קולומויסקי)
למעט אלו המאמינים באמת ובתמים כי נטיות מיניות גורמות לרעידות אדמה או לנזקים קוסמיים, קשה לחשוב על אדם רציונלי שיסבור כי תא גאווה פנימי בארגון ביטחוני מהווה סכנה כה מוחשית שהיא מחייבת טיפול מיידי. לעסוק בכך כעת, כשהספינה בלב הקרבות והמים סוערים סביבה, מעיד על כשל בתפיסת המציאות (או כאמור בתפיסת עולם) ועל בעיה בהבנת סדרי העדיפויות הלאומיים.
הדרישה לנקות את המערכת מעיסוקים שאינם קשורים לביטחון נטו היא לגיטימית לחלוטין. אבל וזה אבל ענק - למה עכשיו כשעוד לא קרעת זוג נעליים אחד בתפקיד?
הדבר נכון שבעתיים בהתחשב בכך שמדובר במנהיג שהוצנח על גשר הספינה מבחוץ זה עתה. מינוי חיצוני לראשות השב"כ הוא מהלך שנועד לנער בצדק מערכת שכשלה באופן מחפיר. אבל מעצם טבעו, מהלך כזה מייצר חשדנות פנימית רבה. במצב כה רגיש, חובתו של המפקד החדש היא קודם כל לייצב את השורות ולבנות אמון. זה לא אומר, כמובן, להיכנע לתרבות הארגונית הקודמת או לתת לבכירים להמשיך לעבוד בדיוק לפי שיטתם הישנה והכושלת; אבל זה בוודאי אומר לחשוב טוב מאוד האם נכון להשחית אנרגיה פיקודית יקרת ערך על מאבקים משניים.
יובל אלבשןצילום: אלכס קולומויסקיהתנהלות זו מזכירה את הגישה שראינו במערכת הפוליטית אצל שר המשפטים יריב לוין: הרצון לטלטל את המערכת מיד עם הכניסה לתפקיד באמצעות מהלכים דרסטיים שאינם בקונצנזוס, רק כדי להבהיר מי הבוס ושמה שהיה לא יהיה. לוין עשה זאת מתוך תפיסה טקטית שזו הדרך היחידה לחלץ הישגים ממערכת כה חזקה. להערכתי זו הייתה טעות - אבל מה שטקטי ומקובל בזירה הפוליטית, מסוכן שבעתיים בארגון ביטחוני.
כשאתה קברניט חדש על סיפונה של אוניית מלחמה הנמצאת בעיצומם של קרבות קיומיים, הדבר האחרון שהצוות והציבור צריכים הוא שתחולל מלחמות מיותרות על הסיפון. מנהיגות אחראית פירושה לדעת לקחת נשימה עמוקה, להתמקד באתגרי הליבה, ולרשום נושאים משניים כאלו לטיפול מאוחר יותר, כשיגיע הזמן. ואל דאגה, למקרה שהדבר אינו ידוע לראש הארגון: חודש הגאווה חוזר על עצמו כל שנה. ובכל מקרה, לא על זה תהא גאוותו.
פורסם לראשונה: 00:00, 25.06.26
