מכות בערד, אישה בהיריון פצועה קשה, ועשרות אלפים עצבניים וזועמים – זה המחיר של שיירת החרדים שחסמה את הכבישים בכל רחבי הארץ השבוע. מבחינתם זוהי רק טעימה למה שיקרה פה כל עוד אין הסדר פטור ללומדי התורה. כמובן שכל האמצעים כשרים. מחיר כבד נוסף, שרק ילך ויאמיר – זו השנאה. שנאה ממש. אחרי טבח ומלחמה ארוכה וקשה, רמות הניתוק והדווקאיות של נבחרי הציבור החרדים הפכה מחלוקת ופערי תרבות למדורת שנאה שתלך ותתעצם. הראשונים לסבול ממנה יהיו החרדים עצמם, האנשים הפשוטים והרגילים, שכבר עכשיו סופגים את המחיר הנורא הזה ברחובות. אבל לא רק בתחום הזה הופקר הציבור החרדי. ההנהגה החרדית בגדה בציבור שלה בכך שמכרה לו שקרים בעיקשות על מנת לשמר את האוטונומיה במלוא כוחה.
בזמן שדרעי, גפני ומועצת גדולי התורה הבטיחו לציבור שיימצאו הפתרונות הפוליטיים להכשרת ההשתמטות, שעון החול התהפך על ראשם של האזרחים מהשורה שנהו אחרי השקר הזה. בהתחשב בלוח הזמנים הנוכחי, אין שום פתרון למצב החרדי בשנה הקרובה. המתמטיקה פשוטה: חוק הגיוס שהעניק פטורים נדיבים פקע ביוני 2023 בשל הוראת בג"ץ, והחל מיוני 2024 חל חוק שירות הביטחון על כל אזרח בישראל, לרבות חרדים. מאז, הממשלה עשתה כל תרגיל ותחבולה כדי להעביר חוק השתמטות. הטריק המרכזי היה "חוק הרציפות" - ניסיון לרכוב על חוק הגיוס של הממשלה הקודמת כדי לחסוך זמן חקיקה יקר. למרות האיומים והלחצים, הניסיון הזה כשל. אזרחי ישראל עמדו על המשמר, ובקואליציה לא הצליחו לייצר רוב לעיוות המוסרי הזה. למושב הקיץ נותרו ימים ספורים ששום חוק לא יעבור בהם, והסיכוי להעביר חוק השתמטות בממשלת מעבר הוא אפסי.
הפגנות החרדים. הציבור הישראלי לא ממצמץ | צילום: עידן בלומהוף
כך, גם אם תיבחר ממשלת ימין-חרדים באוקטובר, היא תיאלץ להתחיל את החקיקה מאפס. "חוק הרציפות" כבר לא יהיה בתוקף. המשמעות? החברה החרדית נמצאת במבוי סתום לפחות לעוד כשנה. אם היום ישנם עשרות אלפי צעירים (משמע משקי בית, כי רבים מהם נשואים) שסובלים ברמה כזו או אחרת מהסנקציות הכלכליות, המספר הזה יזנק לכ-100,000 איש. המוני המונים שלא יוכלו לממן מעון, לטוס לחו"ל או לקבל הנחה בארנונה, בלימודים באקדמיה או בתחבורה הציבורית. התעצמותן של הסנקציות והחלתן על כמות כה גדולה של אנשים יכניסו את החברה החרדית למצור ממושך. כזה שאולי, הלוואי, יתחיל לייצר שינוי משמעותי.
*
אחד המודלים המרכזיים בתורת המשחקים לניהול סיכונים נקרא "צ'יקן". הוא מבוסס על המשחק שבו שתי מכוניות דוהרות אחת לעבר השנייה במסלול חד-נתיבי. הראשון שיסטה מדרכו ויפנה את הגשר עבור השני, יפסיד. אולם אם אף אחד מהשחקנים לא סוטה יש התנגשות חזיתית – התוצאה הגרועה ביותר עבור כולם. זהו תיאור מצב שבו כל שחקן, בניסיון להבטיח את התוצאה הטובה ביותר האפשרית עבורו, מסתכן בגרוע ביותר. בתוך משחק ה"צ'יקן" שהיא מנהלת, ההנהגה החרדית בחרה באסטרטגיית "המשוגע" המסוכנת עוד יותר, שמשמעה לקחת לקצה את המושג "נמות ולא נתגייס" ולהפוך את האידיאולוגיה שלהם למצדה. לפי אסטרטגיית "המשוגע", הנהג מנטרל מראש את יכולת הבחירה שלו וזורק את ההגה מהחלון, כדי להוכיח ליריב שהוא לא ימצמץ ולא יתפשר גם אם המשמעות היא תוצאה מחרידה עבור כולם. ההנחה שלהם היא שהחברה הישראלית לא תדהר לעבר התנגשות כיוון שהמחיר יהיה כבד מדי.
הם טועים.
בשלוש השנים הללו שילמו הישראלים במזומן את מחיר ההשתמטות. אלפים נרצחו ונפלו, עשרות אלפים נפצעו, בתים נהרסו, עסקים קרסו. כל בר-דעת מבין שלמדינה הציונית אין זכות קיום ללא פירוק האוטונומיה החרדית. לא במובן המטפורי, אלא במובן הממשי ביותר – מדינה ריבונית פשוט לא תצליח לעמוד בנטל הזה, ביטחונית וכלכלית. ההנהגה החרדית, בטיפשותה, לא השכילה למתן אמירות, לבקש פחות הטבות או כספי ציבור או להגיע לפשרות. הם באמת זרקו את ההגה מהחלון. אבל האפקט היה הפוך: במקום רתיעה מהתנגשות, הם יצרו לגיטימציה מלאה להתנגשות הזו. הרהב והניתוק הפכו בלתי נסבלים, ולכן הציבור המשרת בישראל לא ממצמץ אל מול האיומים או ההתפרעויות.
*
ואולי במקום מודל ניהול סיכונים הלקוח מעולם התיאוריות הכלכליות שבו דבקים החרדים, מוטב לשוב לדימויים מעולם הספרות. טרגדיה היא יצירה שבה התוצאה הרת אסון וידועה מראש. הגיבור צועד לעברה למרות כל תמרורי האזהרה בשל פגם באופיו או התנהלותו. טרגדיות ספרותיות כאלו היו מנת חלקו של העם היהודי לאורך כל ההיסטוריה. הקנאות שינתה פנים בכל דור, אבל תמיד היוותה סכנה מוחשית לעם כולו.
ישראל נכנסת לתקופה קשה מאוד (משפט שמצחיק לכתוב לאור השנים האחרונות). הרחובות יבערו ככל שיותר חרדים יתנגשו עם החוק וישלמו את מחיר ההשתמטות, וכל פעולה עתידית שתנסה לפורר את האוטונומיה החרדית בתחומים נוספים, כמו חינוך או דיור, תיתקל בהתנגדות שלא הייתה כמוה. ההנהגה החרדית, כמו הגיבור בטרגדיה היוונית, לא יודעת ולא מסוגלת לחשב מסלול מחדש. אין לה את הפיצ'ר הזה. לכן היא בוגדת בראש ובראשונה בציבור שאותו היא מייצגת. הניסיונות הרבים לאורך השנים להגיע להידברות או "לבוא בטוב" התנפצו אל קרקע המציאות. יש רגע שבו נדרשת הכרעה. והרגע הזה הגיע.
בסופו של תהליך, תישאר קבוצה חרדית שתהיה מנותקת מכל תודעה אזרחית או לאומית. זה בסדר – אם אין לה זכויות יתר. ההנחה היא שהקבוצה הזו לא תהיה גדולה כל כך, ושלאורך שנים של מדיניות עקבית – היא תלך ותקטן
בסופו של תהליך, תישאר קבוצה חרדית שתהיה מנותקת מכל תודעה אזרחית או לאומית. זה בסדר – אם אין לה זכויות יתר. ההנחה היא שהקבוצה הזו לא תהיה גדולה כל כך, ושלאורך שנים של מדיניות עקבית – היא תלך ותקטן. בשביל לייצר שינוי בר-קיימא נדרשים יכולת עמידה משמעותית של הציבור הישראלי תחת הלחץ, קואליציה רחבה ואפקטיבית של המפלגות הציוניות, ועידוד מנהיגות חדשה שכבר צומחת בתוך הערוגות החרדיות.
לצד זה, ישנה משימה דחופה לא פחות: מאמץ אקטיבי ומודע של כל אחד ואחת מאיתנו לא לתרגם את התסכול מהחברה החרדית ליחס מפלה, שונא או מקטרג מול הפרט החרדי. הפיכתו של אדם פרטי לסמל של קהילה או תפיסת עולם זה מעשה מסוכן עד מאוד, שעלול להוביל לעברי פי פחת בתוך התהליך הכואב הזה.
פורסם לראשונה: 00:00, 26.06.26
