יהודי כמוני, שמבלה יותר מדי זמן ברשתות, חווה את התקופה כקומדיה. בכל רגע ניצתת דליקה חדשה, לפעמים זה כבר ויכוח בתוך ויכוח בתוך ויכוח. החיים שלנו הם בבושקה של סכסוכים.
אחד מיצרני המריבות הללו הוא שילוב נשים לוחמות. האמת היא שכולם צודקים, ותפיסות קיצוניות ופחדים קמאיים משפיעים על החיים שלנו הרבה יותר ממה שהמציאות מחייבת. הנה שלוש שכבות של הסוגיה לפי תפיסת עולמי: הראשונה היא שכל אישה זכאית למיצוי יכולותיה ולזכויות שוות לחלוטין לאלה של גברים, בכל תחום. לא זו בלבד, בעידן שבו פוליטיקאים ועסקנים חרדים עושים מאמצי-על לפטור משירות עשרות אלפי צעירים בריאים - נשות ישראל מתגלות במלוא הדרן. אחוזי הצעירות שמבקשות לשרת כלוחמות רק עולים.
לוחמות שריון בגבול מצרים. בעידן של מאמצי־על לפטור משירות עשרות אלפים, נשות ישראל מתגלות במלוא הדרן
(גדי קבלו)
השכבה השנייה היא שהמטרה העליונה של צה"ל היא הכרעת האויב. יותר מדי בלבול ועיסוק במיזמי קיימוּת טישטשו את הפוקוס. ולכן, הרף המקצועי שצריך לדרוש מנשים חייב להיות כשמו: מקצועי. בלי "כיסא ליד הקיר". היכולות הפיזיולוגיות של נשים וגברים, על פי רוב, שונות, ולכן רובן לא מתאימות ללוחמת חי"ר. אם המטרה העליונה של צה"ל היא ניצחון, לא פותחים פלוגת חי"ר אחת ומרכזים בה את כל הנשים הכי חזקות בישראל. התועלת המבצעית תהיה פחותה מכאב הראש שהיא תעורר.
גם בשריון יש שאלה מקצועית לא פשוטה. האם יש מספיק נשים שיכולות לשמש בעמדת הטען בטנק? מהבדיקות שבוצעו עד כה עולה כי איוש עמדת הטען בטנק והעבודה בעת פריסת זחל מציבים אתגר פיזי משמעותי בפני נשים. בשני המקרים נדרשת הרמת משקלים כבדים מאוד.
*
ועכשיו לשכבה השלישית, המורכבת מכולן: הבעיה ההלכתית של שירות משותף לבנים ולבנות. אנחנו כאן באירוע נפיץ שבו קשה לתווך לכל אחד מהצדדים את מה שחווה הצד השני.
חברתי פולי ברונשטיין, מנכ"לית "יוזמת המאה", ממחישה עד כמה קשה. היא עוסקת בניסיון לייצר קואליציה ציונית רחבה, אבל גם בין הקבוצות המשרתות קשה מאוד לייצר אמון: ״בכל מה שנוגע לזכויות נשים, אני דתייה בדיוק כמוך", היא עוקצת אותי, "אתה לא מבין, זה קדוש מבחינתי״.
ומנגד, רב בכיר בציונות הדתית, אחד ממובילי מכתב 12 הרבנים, ניסה להסביר לי השבוע את הרקע למהלך. הרי בימים אלה עדיין לא חל שום שינוי מעשי - בג"ץ רק הנחה את הצבא לפתוח עד נובמבר פיילוט חדש שיבדוק שילוב נשים בשריון - "אבל", הוא אומר, "האמון שלנו בצה"ל בכל הנוגע לתנאי השירות של החייל הדתי כמעט אפסי. אנחנו מבינים שעבדו עלינו עם פקודת השירות המשותף. הצבא לא עומד במה שהוא הבטיח, ולבוגרים שלנו יש כל הזמן התמודדויות שנוגדות את מה שהפקודה אמורה להסדיר.
"אומרים שלא יהיו אימונים עם מד"סניקיות אבל אז אין מד"סניק, מה הם יעשו? לא יתאמנו? אומרים להם שיש הגדרות מדויקות של לבוש אזרחי שמותר להסתובב בו בבסיס, אבל אף אחד לא אוכף את זה. הם יוצאים מלחימה בעזה, עושים פעילות הפגה של אמבטיית קרח ומוצאים עצמם בתוך קבוצת בנות בבגדי ים. מה אנחנו אמורים לעשות? הפעם החלטנו לשים גבול מוקדם".
ההלכה היא עניין קשיח. שירות משותף של בנים ובנות באותו הטנק הוא פשוט בלתי אפשרי. שהות משותפת, מגע גופני, שינה, היחשפות אינטימית, גופנית וגם רגשית, כל אלה הם בניגוד מוחלט לאורח חייו של הלוחם הדתי
ההלכה היא עניין קשיח. שירות משותף של בנים ובנות באותו הטנק הוא פשוט בלתי אפשרי. שהות משותפת, מגע גופני, שינה, היחשפות אינטימית, גופנית וגם רגשית, כל אלה הם בניגוד מוחלט לאורח חייו של הלוחם הדתי, ובניגוד להלכה שהוא חי על פיה.
ובכלל, מלחמה היא אירוע לחלוטין לא היגייני. בתחילת התמרון הקרקעי ברצועה היו מקרים שבהם לוחמים לא יצאו מהכלי המשוריין שלהם במשך שבועיים. יש מצב שלא מומלץ להיקלע לזה בערבוב בין המינים, בלי קשר להלכה.
ובאשר למכתב הרבנים, חבר חילוני אומר לי: "הנה, עכשיו הוכח שגם אתם סרבנים". אני לא מקבל את זה. הרבנים האלה קברו במלחמה מאות תלמידים. גם היום הם לא מורים לאף אחד לא להתגייס, הם פשוט מסלילים אותם לחילות שאינם שריון. בני הישיבות נהרגו במלחמה הנוכחית בכמות לא פרופורציונלית לשיעורם באוכלוסייה. הוכח גם שהם לוחמים ומפקדים מעולים.
האמת היא שבצה"ל מבינים שהשריון פשוט לא יוכל להתקיים בלי הביני"שים. מבחינה מספרית, הם אבן יסוד משמעותית ביותר בקיומו של מערך המילואים. המכתב הזה של הרבנים אולי נתפס כצעד כקיצוני, אבל מבחן התוצאה החינוכי מוכיח שהם יודעים מה הם עושים. כך שדי הזוי לראות את הציבור הזה נטחן ומקריב, ואז לצפצף על הצרכים ההלכתיים שלו.
*
איך משלבים בין הצרכים והרצונות של כולם? בליל שבועות עמדתי בפינת הקפה של בית הכנסת עם חברי יצחקי גליק, בעודנו מנסים נואשות לקיים את המנהג היהודי של לימוד התורה במשך כל הלילה. יצחקי הוא ממובילי "אל הדגל" והשיחה התגלגלה כתמיד ל"מה יהיה".
"יש כל מיני סוגים של מנהיגות", הוא אמר. "יש מנהיג שהוא מקצוען-על, יש ציניקן אבל חכם מאוד, יש אסטרטג שרואה רחוק, ויש מנהיג שהוא אבא, שיש בו אהבה בלתי מותנית לאנשים שלו, מנהיג כזה, גם כשהוא מקבל החלטות קשות, העם יודע שהוא פועל מתוך אכפתיות ולטובתו".
אז ישראל של היום צריכה אבא. כשמסתכלים על הבעיה בעיניים של אבא, מפסיקים לחפש הכרעות כוחניות ומתחילים לבנות מנגנונים של הסכמה וכבוד הדדי, של הבנת הצרכים, הכאבים והרגישויות של כל האוכלוסיות
אז ישראל של היום צריכה אבא. כשמסתכלים על הבעיה בעיניים של אבא, מפסיקים לחפש הכרעות כוחניות ומתחילים לבנות מנגנונים של הסכמה וכבוד הדדי, של הבנת הצרכים, הכאבים והרגישויות של כל האוכלוסיות.
הנה פתרון אפשרי: שלושה מסלולי שירות קרבי מקבילים. מסלול יחידות לגברים, חטיבות החי"ר, השריון וההנדסה שקיימות כיום על טהרת הגברים, גם משיקולים מקצועיים וגם משיקולי שמירת ההלכה של הלוחם הדתי שבלעדיו אין לנו צבא מתמרן;
מסלול לנשים בלבד. דתיות שירצו לשרת בהפרדה, או חילוניות שירצו בכך. היחידות האלה יבצעו משימות חי"ר קל, כמו בגדודים המעורבים (קרקל, ברדלס, אריות הירדן, לביא הבקעה ופנתר);
והמשך מסלול גדודי החי"ר הקל המעורבים, בגבולות שאין בהם לחימה מיידית או עצימה, שאליהם ישובצו רק חיילים וחיילות שירצו בכך. את שירות הנשים בשריון אפשר להמשיך לנהל תחת גדודי החי"ר הקל המעורבים, שגילו גבורה עילאית ב-7 באוקטובר.
צה"ל יכול להיות גם וגם. יש בו הכל כי הוא צבא העם, ואלה פניה של החברה הישראלית. אנחנו חייבים להפסיק לחפש סיבות לריב ולהתעסק במציאת פתרונות. אולי נתחיל מזה שנמצא לעצמנו אבא.
פורסם לראשונה: 00:00, 26.06.26
