הם היו רגילים להיות אלה שמעניקים את הטיפול לפצועים בשטח, עד הרגע שבו נפצעו ונזקקו לסיוע בעצמם. כעת הם מספרים על רגע הפציעה והליך השיקום מעיני המטפל שהפך מטופל.
רס״ן (במיל׳) פ׳ (42), אב לילד בן 5 העובד בתור אח בבית החולים שיבא בתל השומר, השתבץ לפני יותר מעשור במילואים כפרמדיק בסיירת צנחנים. פ׳ התייצב מיד כשנקרא ללחימה, הצטרף לתמרון ברצועה ושירת עד שבתאריך 4 בדצמבר 2023 נפצע באורח קשה מירי נ"ט.
"חטפנו צרור"
"בתחילת המתקפה על שג'אעיה קיבלנו הודעה על פצוע קל שצריך לפנות", מספר פ'. "הוא הגיע אלינו עם הרופא של הכוח והתחלנו פינוי. כמה דקות אחרי נקלענו למארב RPG, היה פיצוץ, ראינו את האכזרית עולה באש. התחלתי לעלות באש, כיביתי את עצמי כשאני טופח על האפוד, שבער ליד הרימון. תוך כדי קלטתי שמחסנית אחת התפוצצה, עשיתי הכול מהר כדי לחנוק את האש. נפלו לי אצבעות, הבנתי שהיד שלי לא תתפקד, אבל שיש לי סכנות גדולות יותר. אלו מחשבות של שבריר שנייה. צעקנו לפרוק, באנו לפתוח את הכבש מאחורה, ואז חטפנו צרור שירו עלינו מנשק קל. כולם היו פצועים, אבל לא ידעתי מה חומרת הפציעות".
רק אחרי שווידא כי טיפל בחבריו הפצועים, העז פ' לקחת משכך כאבים. "תוך כדי הפינוי, אחרי קריסת מערכת הקשר והחשמל, ד׳ דיווח על המצב שלנו. היינו לבד על הציר, הגענו שישה פצועים, מהם שניים באורח קשה. ממצב של פצוע אחד שצריך תפרים, כולם צריכים טיפול. מבחינתנו זה היה אר"ן (אירוע רב-נפגעים)". גם ברגעי הכאוס, זוכר פ' היטב את תפקוד חברו הטוב ד'. "הוא תיפעל הכל בצורה חדה ומקצועית, בזכות זה חיכו לנו הכוחות הרלוונטיים כשהגענו למגנן. הוא המשיך לתפקד בתור חובש גדודי, עד שהרופא אמר לו, 'זהו, אתה נכנס להיות מטופל'״.
פ׳ פונה לבי"ח שיבא, שם הוא עובד כאח. "ידעתי מי אני רוצה שיהיה כירורג כף היד שלי, שיטפל בי. עבדתי איתו הרבה בחדר הניתוח, ידעתי שזה האדם שאני צריך", שיתף. אחרי הניתוח הראשון, שארך כעשר שעות, הוסבר לו כי יתמודד עם שיקום ארוך אחרי פציעה קשה. "פתאום אתה מטופל ולא מטפל. הייתי סופרמן, וברגע אחד אתה לא מצליח לעשות דברים לבד. הפגיעה המשמעותית הייתה באגו, לא בגוף. התמודדות קשה, אתה מתרגל לעשות הכול עם יד אחת".
לצד הקושי, פ' מצא נקודות חוזקה שסייעו לו בדרך, מתוך ההבנה המקצועית הרחבה שיש לו. "מהרגע הראשון הבנתי מה קרה, מה הולכת להיות המגבלה שלי. היה לי קל יחסית להשלים עם זה כי ידעתי שאתמודד עם דברים שכבר ראיתי בעבר כמטפל״. אחרי שהשלים הליך שיקום, ולמרות שהפרופיל שלו הורד ל-21, פ׳ קיבל אישור חריג וחזר לתפקידו. "ראו שאני יכול לתפעל נשק בצורה נדרשת, וגם לתפעל פרוצדורות רפואיות. חזרתי לעניינים לפני חודשיים, ואני כבר מתייצב לעוד סבב. מרגיש נכון ומוכן".
רס"מ ד' ורס"ן פ' לפני שנפצעו. " בכל האירועים שהיו לנו מ-7 באוקטובר ועד הפציעה, תמיד היינו יחד"
"לא ישנתי בלילה"
רס״ם (במיל׳) ד׳ (38), החובש הגדודי בכוח שבו משרת פ', כאמור נפצע לצידו. "אנחנו משרתים יחד יותר מעשר שנים, הוא הצמד שלי. זה הרבה יותר משנפצענו יחד, אני חוג"ד והוא פרמדיק - אנחנו עובדים יחד כל הזמן. בכל האירועים שהיו לנו מ-7 באוקטובר ועד הפציעה, תמיד היינו יחד". למילואים במלחמת חרבות ברזל התייצב ד' אחרי שהתמודד עם אובדן קשה של בן דודו דור לזימי ז״ל, שנהרג בקרב במוצב נחל עוז ב-7 באוקטובר. "כל תחילת המלחמה ניסיתי להגיע אליו, רק אחרי ארבעה ימים קיבלנו הודעה מצה״ל שהוא נהרג", שיתף בכאב.
ד׳, נהג אמבולנס ועובד באיחוד והצלה, השתחרר ב-2010 משירות בסיירת צנחנים ולאחר מכן שובץ לתאג"ד, ובו שירת עד הפציעה בדצמבר 2023. "אחרי הפיצוץ הרגשתי את היד והרגל שורפים", הוא מספר. "כל המשקפת שלי התמלאה דם, ניסיתי לנגב והכול נמרח. לא ראיתי שום דבר. לא הבנתי מה הדם שלי, ומה של אחרים. הדלקתי פנס קטן בקסדה, הזזתי את היד וראיתי שהיא לא עפה. אמרתי כבר טוב, יש לי יד. אנחנו כוח החילוץ של הסיירת, כשקורה להם משהו - אנחנו אלו שמגיעים. הגיעה התובנה שאם אני לא מטפל בעצמי, אף אחד לא יטפל בי. אני לא יכול לשמוט ראש אחורה ולחכות שמישהו יגיע, אנחנו צריכים לטפל בעצמנו".
ד׳ פונה לבית החולים סורוקה בבאר שבע כשהוא בהכרה. "הייתי מודע למה שקורה. הלחץ שלי היה להבין מה קורה עם הפצועים האחרים, ומה עם חבר שלי פ'", שיתף. הוא התמודד עם רסיסים ביד וברגל, פגיעה בשמיעה ופוסט-טראומה שהתפתחה אחרי הפציעה. ״זו הפגיעה המשמעותית שלי״, שיתף באומץ על ההתמודדות עם הפציעה בנפש. "לא עבדתי בעקבותיה קרוב לשנתיים, רק עכשיו אני מתחיל לחזור. בהתחלה לא ייחסתי חשיבות מיוחדת לזה שאני לא ישן בלילה, זו הייתה תחילת המלחמה, אמרתי לעצמי שכולם ככה, שזה הגיוני. אחרי זה נפגעו לי הזיכרון והחשיבה".
במהלך השיקום, האתגר המשמעותי עבורו היה המרחק מהכוח בשטח. "חברים שלי נפצעו במלחמה, ואני לא איתם כדי לעזור. זו תחושה מאוד קשה. שומע על כל הודעת פינוי, כל מסוק מעל בית החולים שמפנה פצועים".
עליות וירידות בשיקום
סמל א׳ (20), חובש בתאג״ד 932 של חטיבת הנחל, נפצע גם הוא בתאריך 19 באוקטובר 2025, בהיתקלות עם מחבלים שבה נפלו רס״ן יניב קולא ז"ל וסג"מ איתי יעבץ ז"ל. "הכרתי אותם טוב מהלחימה בפנים. יעבץ היה אדם מצחיק מאוד, נהנתי לדבר איתו, שיחות מרתקות לתוך הלילה בשמירות. עם קולא הייתה לי הרבה אינטראקציה, הבנתי כמה הוא מקצועי ואנושי. דאג לפלוגה שלו, שלא יחסר לאף אחד שום דבר", סיפר בגעגוע.
סמל א' לפני שנפצע
סמל א' אחרי שנפצע. "יש עליות וירידות"
את התקרית שבה נפצע הוא זוכר היטב. "זה היה האירוע הרציני הראשון שבו הענקתי טיפול מציל חיים", אמר ותיאר את הזירה הראשונה שבה העניק טיפול לפצועים בשטח, שהתפתחה לאירוע מתגלגל עם מספר פצועים. "סיימנו את הפינוי של הראשונים וכבר הוקפצנו לבאים. תוך כדי ירו עלינו, זה לא נפסק. לפצוע האחרון עליתי תחת אש. שמתי לו ח"ע ואז עפתי מהדף של פיצוץ".
סמל א׳ פונה לסורוקה, שם אובחנה הפגיעה העצבית שעימה הוא מתמודד. "הכוח בשיקום מגיע מהחברים שמבקרים כשהם יוצאים מהבסיס, מהמשפחות שעוזרות בהכול, מהאנשים שנלחמו איתנו כתף אל כתף ונהרגו. אנחנו מנציחים ומזכירים אותם. מהאמונה והתקווה שיהיה יותר טוב", שיתף בהתרגשות. "בשיקום אתה שואף להיות הכי טוב, מאוד חשוב. יש פה רופאים שעושים הכול. יש הרבה מגבלות, אבל אתה חייב להיות עם ראש מורם. יש עליות וירידות, לאט-לאט הבנתי מה אני צריך לעשות כדי להתקדם, לשקם את עצמי בצורה הכי טובה".
פורסם לראשונה: 00:00, 28.06.26
