בשבועות האחרונים אנחנו עדים לשימוש מופרז וכמעט בלתי אחראי במילה "הסכם", כאשר כלל לא ברור מה סוכם. לא כאשר מדובר בהסכם האחרון בין ארצות הברית לאיראן, ולא כאשר מדובר בהסכם בין לבנון לישראל עליו הוכרז ביום שישי. ארה"ב מעוניינת להציג הישגים כלשהם. ה"הסכמים" מוכרזים, אבל אין סיכומים. התקיפות לא סוכמו, גם לא האיומים. ניתן לומר שהמשמעות האמיתית של ההסכמים האלה היא רק עוד שלב במשא ומתן.
ניתן לראות זאת בשטח – הסכמים לחוד ומציאות לחוד. חילופי האש בין ארצות הברית למשמרות המהפכה נמשכים גם בלילות האחרונים ומזכירים את הימים שלפני ההכרזה על הסכם בין שתי המדינות, אז נרשמו חילופי אש נקודתיים ליליים. ובלבנון – צה"ל ממשיך לסלק איומים מדרום המדינה, בעוד חיזבאללה הדגיש בבירור מרגע ההכרזה על ההסכם בשישי כי הוא כלל לא מכיר בו.
אם נהוג שהסכמים מוכרזים אחרי שמגיעים סוף סוף לפתרון של בעיות, אחרי דרך ארוכה, אחרי תהליך של משא ומתן ודיונים בין הצדדים, בסוגיות איראן ולבנון המצב שונה
אם נהוג שהסכמים מוכרזים אחרי שמגיעים סוף סוף לפתרון של בעיות, אחרי דרך ארוכה, אחרי תהליך של משא ומתן ודיונים בין הצדדים, בסוגיות איראן ולבנון המצב שונה. ההכרזות מגיעות הרבה לפני הגעה לפתרונות והבנות משמעותיות. רק אחרי ההכרזות, אחרי המעמד הפוטוגני, מנסים לגשת לסוגיות הבעייתיות באמת.
ובשלב הזה, נתקלים באתגר האמיתי. זה קורה כי גם במקרה של איראן וגם במקרה של לבנון, לא גורמי הטרור מולם נלחמים בשטח הם אלה שיושבים מהצד השני של שולחן המשא ומתן. בגזרה האיראנית, יו"ר הפרלמנט האיראני מוחמד באקר קאליבאף ושר החוץ האיראני עבאס עראקצ'י, שניהם ממובילי המשא ומתן מול ארצות הברית (שכלל לא נחשבים לאוהדי ארצות הברית או ישראל), ספגו אחרי ההכרזה על ההסכם עם ארצות הברית ביקורת קשה מצד איראניים המתנגדים לרעיון.
ובגזרה הלבנונית – ארגון הטרור חיזבאללה, מולו ישראל נלחמת בפועל, לא נתן את אישורו להסכם. את המשא ומתן מטעם לבנון ניהלו בשבועות האחרונים גורמים לבנוניים, ביניהם שגרירת לבנון בארה"ב, נדא חמאדה מעווד, והדיפלומט הלבנוני סימון כרם. האחרונים מיישמים את המדיניות של ההנהגה הלבנונית הנוכחית, בהובלת נשיא לבנון ג'וזף עאון וראש ממשלת לבנון נואף סלאם, שמתנגדת לפעילות הצבאית והביטחונית של חיזבאללה במדינה ומתנגדת להשפעה האיראנית על ביירות, אך אין לה כל יכולת לרסן או לפעול נגד ארגון הטרור חיזבאללה. לשם כך היא זקוקה לסיוע בינלאומי משמעותי.
חיזבאללה מתנגד לכל משא ומתן ישיר עם ישראל. מזכ"ל ארגון הטרור נעים קאסם קרא בשבת האחרונה להנהגה הלבנונית, אחרי ההכרזה על ההסכם, לחזור בה מההחלטות ש"הורסות את לבנון". הוא הבהיר כי מבחינתם, הסכם המסגרת בוושינגטון מהווה ויתור על הריבונות. עוד מסר: "ההסכם בטל ויש ליישם את הוראות מזכר ההבנות האיראני-אמריקאי". כך אנחנו מוצאים את עצמנו במעגל של "הסכמים" ו"הפרות", שאחריהן מגיעים עוד "הסכמים". ובפעם הבאה אולי כדאי לשמור את השימוש במילה "הסכם" לפתרון אמיתי.






