בין סגרים למלחמות, שנות בית הספר היסודי של ילדינו שונות מאוד מאלה שחווינו אנחנו. בעוד שהצרות שלנו הסתכמו ב”האם רותי עם הצמות אוהבת, מחבבת, מכבדת, מעריכה, מעריצה או אדישה אליי”, מי שמסיימים היום כיתה ו' ובקרוב יתחילו את חטיבת הביניים יביאו לשם את המחירים הכבדים של ילדותם המוחמצת.
"מדובר בשנים המעצבות ביותר, שבהן ילדים אמורים לקבל יציבות וביטחון ולתרגל כלים חברתיים: להיפרד מההורים, להסתדר בקבוצה, לחכות בתור, לפתור מריבה קטנה, להבין הבעות פנים, לבקש עזרה, לשחק, להתאכזב, להירגע ולהרגיש בטוחים מחוץ לבית. במקום זה, הם קיבלו שיבושים, אי ודאות, תחושה שהם נמצאים תחת איום מתמיד, בידודים וזמני מסך אין סופיים. נוטים לחשוב עליהם כעל 'ילדים חסינים שהתמודדו עם דברים', אך בפועל הם הפסידו זמן התפתחותי יקר", מזהירה פרופ' ענת שושני מאוניברסיטת רייכמן, חוקרת חוסן ורווחה נפשית של ילדים.
בתום תקופת הקורונה, פרופ' שושני חקרה כיצד השפיעה התקופה הזאת על הילדים. היא מצאה אצלם פערים חדים בקריאה וחשבון, צניחה בביטחון העצמי, קשיי ויסות, קשיים חברתיים, יותר תלות במבוגרים וזינוק בזמן המסכים לכ-8.5 שעות ביום. כשהתחילו להסתגל חזרה למסגרת, פרצה המלחמה. "הקורונה פגעה ברצף ההתפתחותי והמלחמה ריסקה תחושת הביטחון הבסיסית", היא אומרת, "הילדים נזרקו למציאות של אזעקות, ממ"דים, דאגה קיומית להורים וחשיפה לחדשות מבעיתות".
לדבריה, בתקופת המלחמה נרשמה בשכבת הגיל הזאת עלייה של כ-60% בתסמיני דיכאון וזינוק של כ-70% בתסמיני חרדה. "המטען החורג הזה מתנקז לצומת מסוכן: המעבר לחטיבת הביניים, שלב סוער ומורכב ממילא שבו הגוף משתנה, הזהות מתעצבת והלחץ החברתי בשיאו", מדגישה שושני, "זה דור שנכנס לגיל ההתבגרות כשהוא שחוק נפשית, דרוך ומלא חרדה".
"מקווה שתהיה שגרה"
הילדים האלה אכן נשמעים שונה מבני גילם שהכרנו בעבר. "אנחנו דור שלא למד בבית הספר, אלא בבית", אומרת זוהר כהן, בוגרת כיתה ו' בבית הספר אסיף מודיעין, "היו מסיבות וטיולים שחיכיתי להם חודשים ארוכים, והם התבטלו ברגע האחרון בגלל מתקפת טילים. למדתי בשנים האלה לא לדחות דברים ולנצל כל הזדמנות שיש לי לצאת ולבלות עם חברים, כי מי יודע מתי שוב יהיה אפשר. הדבר הכי קשה היה הבדידות. הבנתי כמה אני צריכה ואוהבת את מסגרת בית הספר". לקראת המעבר לחטיבה, זוהר אומרת שהיא "מצפה להכיר חברים חדשים ומאוד מקווה שלא יהיו עוד מגפות ומלחמות, כך שתהיה לנו שגרה".
אוריאן יקובוב
(צילום: עידו ארז)
גלעד אלדן
(צילום: גיל נחושתן)
אוריאן יקובוב, תלמידת כיתה ו' בבית ספר אופק רמלה, מוסיפה: "היו תקופות שהרגשנו שחומר לימודי התפספס, שלא למדנו אותו כמו שהיינו רוצים. מבחינה חברתית היו קשיים, למשל בתקופת המסכות וההגבלות. הדור שלנו חווה הרבה דברים לא רגילים כבר מגיל צעיר. זה קשה, אבל מצד שני, כל התקופות האלה לימדו אותנו להיות גמישים, להסתגל לשינויים ולהמשיך קדימה גם כשלא הכל הולך כמתוכנן".
גלעד אלדן, בוגר כיתה ו' בבית הספר רקפות בקריית-ביאליק: "בתקופת הקורונה היה לי קשה להתרכז למשך זמן ארוך בזום, וגם ליצור חברויות חדשות כי לא יכולנו להיפגש. יחד עם זאת, התקופות האלו חיזקו במובן מסוים את החוסן שלי ושיפרו אצלי מיומנויות למידה".
אור יבין
גיא השכל
אור יבין וגיא השכל, תלמידי כיתה ו' בבית הספר "שלנו" בתל-מונד, זוכרים היטב את אתגרי הקורונה. אור התקשתה ברכישת יסודות הקריאה ובבניית הבסיס במתמטיקה כשהלימודים היו בזום, גיא התקשה להתרכז בשיעורים שלא התקיימו פנים אל פנים. כיום, אור עדיין מעדיפה למידה פרונטלית, ואילו גיא מודה שהוא אפילו קצת אוהב את הזום. היא מספרת שפיתחה מיומנויות למידה עצמאית, תכנון זמן, אחריות אישית והתמדה. הוא מספר שלמד להסתגל למצבים משתנים ולהתמודד עם מכשולים.
"מתקשים בוויסות רגשי"
ד״ר שירי רוזנברג, ראש התוכנית לתואר ראשון לחינוך בבית הספר היסודי במרכז האקדמי לוינסקי-וינגייט, ציינה ש"ילדים רבים מתקשים כיום יותר בוויסות רגשי, בהתמודדות עם תסכול ובפתרון קונפליקטים חברתיים. במקביל, ניכרים אצל חלק מהתלמידים פערים בקריאה, בכתיבה ובמיומנויות למידה. לצד זאת, הדור הזה גם פיתח חוסן ויכולת הסתגלות יוצאת דופן למציאות משתנה. לקראת המעבר לחטיבת הביניים עולה הצורך בחיזוק תחושת המסוגלות, העצמאות והכישורים החברתיים".
פרופ' אסתר עדי-יפה מהפקולטה לחינוך באוניברסיטת בר-אילן מוסיפה כי "המעבר הממושך ללמידה מרחוק פגע בהישגים לימודיים ובמיומנויות בסיסיות של תלמידים צעירים, במיוחד בתחומי הקריאה, הכתיבה והמוטוריקה העדינה". מחקריה חשפו כי מי שהיו תלמידי כיתה ב' בתקופת הסגרים הפגינו רמות נמוכות יותר של כתב יד ומיומנויות גרפו-מוטוריות מילדים שגדלו בתקופה "רגילה".
ד"ר אסתי תאומים בן מנחם, מומחית לאוריינות ושפה ממכללות אפרתה ודוד ילין, אומרת שלסגרים הייתה השפעה שלילית על הגיל הרך ברכישת שפה, תקשורת ומיומנויות חברתיות. "הילדים הציגו ירידה באוצר המילים, ביכולות התקשורת החברתית, במיומנויות שפה ואוריינות ובמוכנות לבית הספר", היא מספרת, ומציינת כי "בעוד שילדים אשר גדלו בסביבה עשירה בשפה, מעורבות הורית, ספרים ומשחקים הצליחו לשמור במידה רבה על מסלול התפתחות תקין, ילדים ממשפחות מוחלשות נפגעו הרבה יותר".
פרופ' עינת לוי גיגי, פסיכולוגית קלינית וראש המעבדה לטראומה, התמודדות וצמיחה בפקולטה לחינוך של אוניברסיטת בר-אילן, מסבירה כי השפעת החשיפה לטראומה מתמשכת תלויה באדם עצמו: "יש כאלה שהחשיפה לטראומה מחזקת אותם, מפתחת אצלם יכולת טובה יותר להבחין בין עיקר לטפל ולהתמודד עם אתגרים. אצל אחרים היא עלולה להגביר חרדה ולערער את האמון בעתיד".
פורסם לראשונה: 00:00, 30.06.26
