לפני שלוש שנים בדיוק, במאמר שפורסם בעיתון זה, לאחר הצעת השופטים לשקול חזרה מאישום השוחד, כתבתי שאי אפשר לא להכיר בכך שהמדינה נמצאת בטרללת כבר שנים בעטיים של תיקי נתניהו, וייחלתי לכך שנחסוך את השנים הנוספות שימשיכו לגרום נזק לכולנו. ציינתי שלשני הצדדים יש הרבה מה להפסיד מהמשך ניהול המשפט ותמיד עדיף לחתוך הפסדים במקום להתבצר ובסופו של יום להתרסק. סיימתי באמירה שמעבר לאינטרסים של הצדדים יש כאן אינטרס עליון של מדינת ישראל ואזרחיה ועל כן "הגעה להסדר טיעון היא צו השעה – ויפה שעה אחת קודם".
שעה חלפה, חלפה גם שנה ואפילו שלוש; לא הושג הסדר טיעון, והתביעה דחתה את הצעת השופטים למחיקת השוחד. והנה אתמול שוב חזרו השופטים על הצעתם זו.
לו היו שועים אז היועמ"שית והפרקליטות לעצת בית המשפט וחוזרים מאישום השוחד הרעוע, הרי שגם ללא הסדר, יכל התיק להסתיים כבר, ולכל הפחות להיות בשלבי סיום. בשלוש השנים שחלפו דיונים ועדים רבים מאוד הוקדשו לעבירת השוחד, ומובן שבלעדיה הם היו מתייתרים. גם את הצעת השופטים לגישור דחתה היועצת מטעמים לא ברורים. גישור פלילי בנסיבות חוסר האמון המוחלט בין הצדדים בתיק זה, יכל לסייע לשקף לשני הצדדים את מצבם האמיתי, להורידם מהעץ, ולקרב את המשפט לסיומו.
בנימין נתניהו וגלי בהרב-מיארה
(צילום: גיל נחושתן , מארק ישראל סלם)
את הנעשה אין להשיב, אף אם בלתי נמנע מלהביע צער ותיסכול על כך. כעת יש להביט נכוחה אל המציאות על רקע אמירת השופטים מאתמול, לפיה עמדתם באשר לסעיף השוחד בעינה עומדת.
לאחר הצעת השופטים הקודמת, היו שטענו כי בתביעה מאמינים שבחקירה הנגדית של נתניהו יתחזקו הראיות וניתן יהיה לבסס את אישום השוחד. חשבתי כבר אז שזו יותר משאלת לב מאשר הערכה משפטית מפוקחת, אך גם אם בתביעה חשבו כך אז, אני מתקשה להאמין שיש שם עוד מי שבכנות יכול לחשוב כך היום. השופטים בחרו, באופן לא שגרתי, לחזור על הצעתם כעת בשנית, לאחר שהסתיימה חקירת נתניהו, ולמעשה אין עוד דרך ממשית "לחזק" את תזת התביעה. מי שחושב עדיין כיום, שיש סיכוי, ולו קלוש, להרשעה בשוחד אינו אלא עוצם עיניו במודע ומתכחש למציאות שאינה נאה בעיניו.
אין לכחד, ניכר שראש הממשלה ועו"ד חדד, כדרכם של נאשמים וסניגורים, עושים כל מאמץ לעכב את המשפט, להרבות בעדים, בבקשות דחייה וכיוצ"ב. זהו ככלל אינטרס של נאשמים, ובמיוחד קשה לצפות מפוליטיקאי שחייו הפוליטיים תלויים מנגד לזרז משפט שעלול להביא להרשעתו. לעומת זאת, כן ראוי ונדרש לצפות מהיועצת המשפטית ומפרקליט המדינה להתנהלות שונה, ולא להמשיך בהתעקשות חסרת תוחלת; התעקשות זו הביאה לסירוב להצעה השופטים הקודמת למחיקת השוחד וכן להצעתם לגישור, ופגעה גם באינטרס הציבורי של זירוז המשפט. לא למותר גם להזכיר, כי אף אם יש בתביעה מי שעודנו סבור שיש מקום להרשעה בשוחד, הרי שברוח פסיקת בג"ץ בענין מבחן "האפשרות הסבירה להרשעה", והצורך גם לחזות את התוצאה תוך "התחקות אחר אופן ההחלטה במשפט" – מובן כי נכון לתקף זאת מעת לעת גם נוכח התפתחויות במשפט, ומשעה שעמדת השופטים ברורה, מחוייבת למעשה התביעה להעריך מחדש בהתאם את סיכוי ההרשעה.
חלק מהתגובות להחלטת השופטים אתמול הזכירו שוב, כי אצל רבים מדי - משני הצדדים - בכל הנוגע לנתניהו הכל אמוציונלי ואין שיפוט רציונלי
חלק מהתגובות להחלטת השופטים אתמול הזכירו שוב, כי אצל רבים מדי - משני הצדדים - בכל הנוגע לנתניהו הכל אמוציונלי ואין שיפוט רציונלי. פוליטיקאים ואנשי תקשורת מימין קראו להעמיד לדין את היועצת "המושחתת", כמו גם את היועץ הקודם ו"תופרי התיקים" בפרקליטות. דווקא כמי שהיה שם, וחשב כבר אז, לפני למעלה משבע שנים - כדעת יחיד - כי אין בסיס מספק לאישום השוחד ב-4000 (כמו גם בתיק 2000, בשונה מעבירת הפרת האמונים בתיקים האחרים), אני יכול לשוב ולומר כי אין לקריאות מסוכנות אלו בסיס. קיבעון מחשבתי, תקלות, היסחפות לקונספציה וציפוף שורות עם רוח גבית תקשורתית - בהחלט כן; שחיתות ממוסדת ותפירת תיקים פוליטית - לא ולא.
מנגד, נשמעו אמש קולות של פרשנים ועיתונאים מאוכזבים המאשימים את השופטים ב"כישלון משפט נתניהו". אפשר בהחלט לבקר החלטות כאלה ואחרות של השופטים, אך מי שתולה בהם את "כישלון המשפט", ולא בחולשת הראיות להוכחת חלק מהאישומים, שקוע עמוק בפוזיציה ומבקש למעשה לנפץ את המראה ממנה נשקפת התוצאה שאינה ראויה בעיניו. שני סוגי תגובות אלו הן אך דוגמה לחוסר היכולת לנהל דיון ענייני ביחס להתנהלות היועצת ומערכת המשפט, כאשר שונאים מכאן מאשימים אותן בכל חוליי החברה, וסוגדים מכאן מספקים להן הגנה אוטומטית ונעדרת חוש ביקורת בסיסי.
בצד התקווה להתייחסות עניינית ונטולת פוזיציה למשפט נתניהו, יש לייחל לכך שגם תופעה נפסדת זו של היחס האוטומטי והמחנאי למערכת המשפט ייעלם. אכן ציפיות גבוהות, אך תמיד אפשר לקוות.
עו”ד נזרי כיהן כמשנה הבכיר ליועץ המשפטי לממשלה; כיום שותף בכיר ומנהל מחלקת משפט ציבורי, רגולציה, וניהול משברים במשרד פירון
