ז'ורדן ברדלה, מנהיג מפלגת הימין החדש של צרפת והמועמד המוביל לנשיאות, צפוי לפי הסקרים להפוך ב-2027 לנשיא הצעיר בתולדות הרפובליקה הצרפתית. בגיל 31 הוא ישבור את השיא של מקרון, שנבחר לתפקיד לראשונה כשהיה בן 39, ויהיה למנהיג המילניאלי הראשון המחזיק בזכות וטו במועצת הביטחון של האו"ם.
ז'ורדן ברדלה
(צילום: REUTERS/Benoit Tessier)
אלא שמה שמעיד על כך שברדלה עשוי להיות נשיא טרנספורמטיבי אינו גילו או עמדותיו המוכרזות, המייצגות את אלו של הימין האירופאי החדש, אלא המוכנות שלו לקחת סיכון פוליטי בכדי לשנות את קוד ההפעלה של צרפת. לראשונה מאז אישר הנשיא דה גול את חוקת הרפובליקה החמישית במשאל עם, מבטיח ברדלה אם יבחר, לפנות לצרפתים ולבקש מהם לאשר במשאל עם חוקי הגירה חדשים.
במבט ראשון מדובר בהצהרה תמוהה. מדוע פוליטיקאי שעשוי להפוך לנשיא נבחר, מצהיר כי אחד הצעדים הראשונים והחשובים שלו במידה וייבחר למשרה הרמה מכל - יהיה פנייה מחודשת אל העם לקבלת מנדט לשינוי?
אלא שהבחירה של ברדלה אינה משונה בכלל. היא מעידה שיש לו יותר פרספקטיבה היסטורית והיגיון בריא מהמנהיגות הפוליטית הימנית אפורת השיער שלנו. למרות הכשלון המהדהד בהעברת הרפורמה המשפטית, מסרב שר המשפטים יריב לוין להודות בחוסר יכולתו להעביר בכלים פרלמנטריים רגילים שינוי בכללי המשחק, ולעבור לאלטרנטיבה המוכחת והבדוקה - העברת ההכרעה למקור הסמכות של מערכות השלטון כולן - העם.
בכל שיטה שלטונית שאינה מבוססת על פונדמנטליזם דתי משיחי (איראן), העם הוא זה שמספק באופן ישיר או עקיף את הסיבה לקיומם של המוסדות. בקרבות בין הרשויות השונות על סמכויות ופרשנויות של חוקים, ניתן לתמצת את טיעוני הצדדים בכך שהם פועלים בהתאם לרצון ולאינטרס הציבורי. זו הסיבה, שבאינספור דמוקרטיות מערביות שניצבו בפני נקודות מפנה סוערות ומורכבות, בהן המשבר ופניית הכיוון שנדרשה הייתה גדולה על מידותיה של המערכת, נדרש העם להכריע.
כך למשל, במשאל עם שהתקיים אחרי מלחמת העולם השנייה, בעטו האיטלקים את המונרכיה לטובת רפובליקה. בספרד שאחרי פרנקו, הצליח העם להחזיר לעצמו את הדמוקרטיה במשאל שעיגן את זכויותיו, ובבריטניה בחר העם לעזוב את האיחוד האירופאי בברקזיט. רשימה חלקית בהחלט.
בישראל לא מצליחות רשויות השלטון להחליט, מי מחליט וכיצד נבחרים שופטים. בדיון בעתירה נגד השינוי שחוקקה הכנסת בהרכב ופעולת הוועדה למינוי שופטים, ציין נשיא העליון יצחק עמית כי "בגופו של כל שופט יושתל שבב פוליטי", וגם כי "השופטים ועורכי הדין יודעים מי השופט הטוב ביותר, הפוליטיקאים לא יודעים, הם לא באולמות בית המשפט". באמירות אלו ובעוד כמה אחרות, עמית יותר מרמז כי החוק המעביר לנבחרי הציבור את ההכרעה על זהות העליונים, לא צפוי להישאר על כנו.
על רקע מציאות זו, צריך יריב לוין להודיע כי יכבד כל הכרעה של בג"ץ, אך כי במקרה של פסילת חקיקה בנושא כה מהותי, יפעל לחוקק חוק שיעביר את הנושא להכרעת העם במשאל עם. ניסיון נוסף של נבחרי הציבור מימין לטעון כי ביכולתם להעביר רפורמה משפטית באמצעים פרלמנטריים תהיה זריעת חול בעיני הציבור ומתכון לכאוס. נכשלתם? תחזירו את המפתחות לבעל הבית. אנחנו נכריע.
