טחינה.
אחת לבחירות, כשהשטח מתלהט, אנחנו מקבלים סרטון. רואים בו את נתניהו ניגש לדוכן, מבקש פלאפל.
שים הרבה טחינה, דופק חיוך של רתך. מוציא שטר, קליק-קליק, משלם.
נתניהו אוכל פלאפל! חלקנו מריעים. תסתכלו! משתלב עם הרוכלים ושאר הבסטיונרים. בלי תיווך אוריך ועו"ד חדד. מתלוצץ, משלם, והכל בלב השוק, איפה שצועקים "בעל הבית השתגע", "זוזי גברת, זוזי".
בסרטונים הללו, איכשהו, תמיד נותרים חורים בעלילה. אין למשל תור, נתניהו פתאום מופיע ראשון. והוא מאופר ומשופצר. מי אוכל פלאפל כאילו הוא מתחתן הערב? ובעיקר, אנחנו אף פעם לא רואים אותו מגיע לסוף הפלאפל. מקסימום נותן ביס-שניים, מנגב, ואז העלילה נקטעת.
ראש הממשלה בנימין נתניהו ביקר בזירת הנפילה בראשון לציון ובפלאפל שושנה
ראש הממשלה בנימין נתניהו ביקר בזירת הנפילה בראשון לציון ובפלאפל שושנה
ראש הממשלה בנימין נתניהו בראשון לציון ובפלאפל שושנה
אבל איך אומרים, מה שהמציאות מחסירה – המוח משלים. בכל זאת, הנפש רוצה להאמין שיש לך מנהיג מהעם. שהוא אתה, ואתה הוא. עם סימני טחינה על הסנטר, ו-20 שקל מקומט. לא אחד שצריך להקים בשבילו סט - כאילו מפיקים סרט בוליוודי עם רקדניות בסרי – רק כדי להראות אדם אוכל פלאפל.
סט.
אחת לבחירות, כשנדרש להזיז מנדטים ואינטרסים מפה לשם, או משם לפה, אנחנו מקבלים סרטון. רואים בו מבט ממלכתי. הטון אבהי, הרגע קיומי. האיש מסביר מדוע עלינו להתעלות לגודל השעה, ולהתאחד.
נתניהו מציל את עמו, חלקנו מריעים. תסתכלו! מסביר שכלו הקיצים, שהתקוטטנו מספיק. איך הוא אוהב אותנו. אוסף אותנו לחיקו. אפילו נותן צ'אנס לחצי העם הסורר שעד אותו רגע לא נמצא לו מקום תחת שמש הממלכה
נתניהו מציל את עמו, חלקנו מריעים. תסתכלו! מסביר שכלו הקיצים, שהתקוטטנו מספיק. איך הוא אוהב אותנו. אוסף אותנו לחיקו. אפילו נותן צ'אנס לחצי העם הסורר שעד אותו רגע לא נמצא לו מקום תחת שמש הממלכה.
בסרטונים הללו, איכשהו, תמיד נותרים חורים בעלילה. הם לא מתיישבים עם מדינת "אנחנו והם" שהוקמה בעמל. ונעדרים מהם שחקני משנה כמו יריב לוין, זה שצפוי להגיח אחרי הקלפיות עם תוכנית שסופה מלחמת אחים.
אבל איך אומרים, מה שהמציאות מחסירה המוח משלים. בכל זאת, המאבקים בינינו הביאו אסונות, עד שקשה להאמין שראש ממשלה יתעתע בסוגיה כל כך רגישה לעמו; ושנדרש סט - כאילו מפיקים פרק ב"משחקי הכס" – כדי להראות אדם מראה אהבה.
תסביך.
זו לא אבחנה רפואית מוסמכת, אבל נדמה לי שלקינו בתסביך אב או בתסביך אב אומה. חלקנו מאשים אותו בכל קלקול. וחלקנו יעצום חזק עיניים, ויאמין שהמנהיג שמזניח את ילדיו, מסכסך ביניהם, מנצל אותם, עדיין אוהב. אבא זה אבא, מי עדיף במקומו? ישאלו.
אבל האמת היא שכבר 30 שנה, מאז עלה לשלטון לראשונה, זו דמות המנהיג שהתקבעה. חלקנו לא מכירים משהו אחר. ראש ממשלה מתוסרט, מהונדס בפוטושופ. ראש ממשלה שמציל, מנחה, מעולם לא טועה. סימני הזמן והשחיקה האנושיות – זקנה, בעיות בריאות, סתם חוסר אונים - מוסתרים בקפידה, עד שבמקום בשר ודם מתקבל פלקט של גיבור על.
אולי בגלל זה, כשאנחנו נתקלים בגדי איזנקוט ישן באוטו, סתם ישן, מול נייד דולק, נשימותיו כבדות, אנחנו נעצרים. שינה זו פעולה שכולנו חוטאים בה. ובכל זאת, המוח מתקשה לעכל. משהו לא מסתדר בפריים. לא, לא, זה אנושי מדי. לפנים מדי. בטוח שהאיש הזה רוצה לרוץ לראשות ממשלה? לאכול פלאפל הוא יודע?
הדרישות.
רשימת דרישות לראש הממשלה הבא: שיידע לאחוז באדם כואב בשתי ידיים, שיסמיק, יובך/ שינשך שפתיים, שלא יפחד משתיקה, מאמת, משאלה קשה/ שיגיד "לא יודע" או "טעיתי", שייאנח "הגב, הגב" / שיחלוק איתנו דמעה