בחלוף אלף ימים נאזור את כוחותינו שנותרו, נלקט שאריות של גאווה לאומית, נטאטא עלים יבשים סביב אנדרטאות, נעמוד באומץ מול המתים שנטבחו ונודה בראש מורכן: לא הצלחנו להביא לכם צדק. לא הטלנו אחריות על מנהיגים שהפקירו אתכם, לא באנו בחשבון עם מפקדים שהתעלמו מהתרעות שהצטברו על שולחנם במשך חודשים, לא הקמנו ועדה שתחקור לפרטים את נתיבי הדם אל הטבח המחריד בתולדותינו, וטרם וידאנו שהדבר הנורא הזה לא יתרחש שנית.
מחאות "יום האלף" ל-7 באוקטובר
(צילום: מועצת אוקטובר )
כמעט 33 חודשים שלא הצלחנו לחזור להרגלים הישנים מלפני 7 באוקטובר: לא הספקנו להתאבל עליכם וכבר היינו צריכים להתאבל על המתים החדשים – ומאז ללא הרף אנחנו עוסקים במלאכת הקבורה. מאות חיילים נפלו מאז שנרצחתם, אלפי משפחות חדשות הצטרפו אל המשפחות שלכם, ילדים נדקרו סמוך לבתיהם, גם רב בישיבתו כמו אישה צעירה ברכבה, ועוד חיילים ואזרחים בגבול הצפוני שמסרו את חייהם ועודם מסכנים את נפשם. כן שבנו להינשא ולהוליד ילדים, לפתוח ולסגור שנות לימודים, לטוס לחו"ל ולצאת למסיבות, אבל המוות שלכם נותר בתוכנו. הוא מכפיל את עצמו ברחובות הערים, בכבישים ובשדה הקרב כמו מגפה שלא מצאו לה חיסון, כמו קללה שרובצת לפתחו של מי שבחר להדחיק.
142 שבועות תמימים אנו חיים כאן בלעדיכם מאז היום הארור ההוא, פצעי המוות שלכם נותרו פתוחים. אף לא אחד מאדריכלי האסון נתן את הדין על חלקו במותכם, הם ממשיכים לנהל מערכה שעוד לא הסתיימה, להיאבק על חוקים שיעמיקו את השכחה ויעצימו את ההישגים, משכתבים את הימים האחרונים לחייכם, בונים קירות חדשים של אידיאולוגיה מנצחת, ומדברים בקול על בניית יישובים יהודיים במקום הארור ביותר במזרח התיכון. אחדים מהם עלו או ירדו במשקל, אחרים דורשים לפרק פינות זיכרון על שמכם, חלקם תובע בקול את המשך השלטון וחלקם מנאץ חיילים – אבל אף לא אחד מהם הגיע כדי לבקש מכם סליחה.
לא החלמנו ממותכם האכזרי, ולא נוכל כחברה יהודית מתוקנת להתאושש ממנו לעולם כל זמן שהחיים על חרבם אוחזים בשלטון. נמשיך להילחם על צדק
שנתיים ותשעה חודשים שפניכם ניבטים אלינו, מבקשים תשובות ללא קול, מתחננים בלי מילים שנחקור את דבר מותכם, מזכירים שמעולם לא נתתם לנו רשות לסלוח, מקווים שמדינת ישראל תאמר לכם את שמזמן היה צריך להיאמר: שזה היה פשע שלא נמנע, מחדל תנ"כי רצוף באירועי זוועה שחקוק לנצח על מצחם של חברי הממשלה, יום אחד שפתח פרק אפל בתולדותינו, רגע בהיסטוריה שלא נסכים לשכוח.
כי במקום שבורח מההנצחה שלכם – לא רק ראש שב"כ, גם אזרחים פשוטי עם שמהדהדים מסרי כזב על ניצחון מוחלט נקי מזיכרונות כואבים ומערבבים קוקטיילים של בחירות ואזכרות – שם יופיע המוות בכל אכזריותו. אותו מנהיג כושל שגרר אותנו לפני אלף ימים למלחמה הארוכה ביותר בתולדותינו ושיכנע את מי שצריך שהמענה היחיד לטבח של מאות יהודים ומאות חטופים הוא יציאה למלחמה שבה ייפלו מאות נוספות של חיילים, עודנו פה. הקבלות היחידות שהוא מציג שייכות לצבא ולכוחות הביטחון, מטעמו אין שום דבר מסוג הסכמי שלום או מגעים מדיניים שיבטיחו פה עתיד אחר מזה שאתם קיבלתם.
לא החלמנו ממותכם האכזרי, ולא נוכל כחברה יהודית מתוקנת להתאושש ממנו לעולם כל זמן שהחיים על חרבם אוחזים בשלטון, אבל בחלוף אלף ימים נוכל להבטיח לכם שנמשיך להילחם על הצדק. ולא נותיר את האמת קבורה יחד איתכם. המוות שלכם הגדיר מחדש את חובתנו הלאומית כאזרחים, חידד אותה לכדי צורך בהול לשלוח את האחראים כולם עד האחרון שבהם בחזרה הביתה, והותיר בפנינו – אזרחים שרוצים לחיות בארץ הטובה הזאת – רק ברירה אחת, לשאת לנצח את שמכם.
