קשה היה להתעלם מהקמפיין המתוזמר בשבוע האחרון נגד היועצת המשפטית של הכנסת, עו"ד שגית אפיק, בשל דחיית עמדתה בבג"ץ בדבר תקינות בחירת מבקר המדינה. זו אותה מכונה משומנת שכבר ראינו בעבר ושנוסחת הפעלתה פשוטה: מי שלא מתיישר עם דעת התורה שיוצאת מהייעוץ המשפטי לממשלה, חוטף. השיטה האלימה מוכרת לזרא אבל הפעם נחשפה גם בורות מביכה.
גלי בהרב מיארה
(צילום: לשכת עורכי הדין )
ראשית, בהשוואה שעשו ה"מבקרים" (ובהם למרבה הבושה גם משפטנים מהאקדמיה) בין הייעוץ המשפטי לממשלה לבין זה של הכנסת, כמו מדובר במוסדות דומים. אלא שהייעוץ המשפטי לכנסת הוא מוסד שונה לגמרי, שהחל לפעול רק בשנות ה-80 והוסמך בחוק רק בשנת 2000. הוא לא הוקם כדי לשמש שלוחה של הייעוץ המשפטי לממשלה בכנסת, אלא בדיוק ההפך: כדי לא להיות כפוף לו. מלומדי משפט שליוו את החקיקה הדגישו שהמטרה היא לא רק לבצר את הפרדת הרשויות אלא גם לשנות את הגישה המשפטית המסורתית שקידשה את עקרון "הקול האחד" של המדינה בבית המשפט לטובת פלורליזם משפטי שיעשיר את הדיון הציבורי, יאפשר לבית המשפט לדייק במבחני הסבירות והמידתיות, וידרבן את המערכת השלטונית כולה לנהל דיון פנימי מעמיק ויסודי יותר כדי להגיע לאיזון הנכון. מטעמים אלה גם תוקן החוק ב-2008 ו-2018 כשהוא ממסד את זכות העמידה העצמאית של הייעוץ המשפטי של הכנסת בבג"ץ ללא צורך באישור השופטים או היועמ"ש לממשלה. כלומר: עמדה נפרדת, ואפילו סותרת, אינה באג במערכת אלא הפיצ'ר שלשמו נבנתה.
זו גם הסיבה שבניגוד לחוות הדעת של היועצת המשפטית לממשלה, בשאלות חוקתיות-מהותיות חוות דעת היועצת המשפטית לכנסת היא בגדר המלצה בלבד. רק בשאלות של תקינות הליך החקיקה עמדתה מחייבת. מי שמנופף בהחלטת בג"ץ כדי לטעון ש"אפיק המאפשרת" נכשלה, מסגיר גם את חוסר הבנתו שתפקיד הייעוץ המשפטי בכנסת הוא להתריע על בעיות, להציע דרכים חוקיות לתיקונן ולא להחליף את בעל סמכות ההחלטה. העובדה שהמחליט דחה את חוות הדעת לא הופכת מיד את החלטתו לבטלה. רק במקרי הקצה החמורים פגם זה מוליד פסלות. כך למשל נהג היועץ המשפטי לכנסת הקודם, עו"ד איל ינון, כשסבר שבחקיקת חוק מס ריבוי הדירות נפל "פגם היורד לשורש ההליך". הוא לא דרש את ביטולו אלא הציע לבג"ץ כלי מרוסן - "התראת בטלות": אזהרה שלפיה פגמים דומים בעתיד יובילו לביטול חוקים. איש לא כינה אותו אז בכינויים מקטינים ומבזים כמו "איל הזורם". טוב, כינויים כאלה שמורים רק לנשים. לא שזה מפתיע. ידוע שאצל הקנאים כשמדובר ב"אויב" הכל מותר - מתקיפת שומרי סף ועד לביזוי אישה.
הו הצביעות
כאן גם מתבטאת צביעות התוקפים. הרי אותו בג"ץ בעצמו דחה שוב ושוב, בשלל סוגיות, החלטות רבות של היועצת המשפטית לממשלה הנוכחית, וביקר בחריפות את גישתה שכל אי-הסכמה עם דעתה מוביל היישר לפסלות מוחלטת של ההחלטה ולסירוב לייצגה בבג"ץ. זה לא גרם לאיש מהתוקפים לטעון לאי-מקצוענותה של "גלי המתגלגלת" (מכל מדרגות בג"ץ) בצורה השוביניסטית שנעשית כעת ל"אפיק המאפשרת".
יובל אלבשןצילום: אלכס קולומויסקי כפי שכתבתי בעמודים אלה, אני עצמי סבור שמתן הנחיה לחברי הכנסת לתעד בטלפונים את הצבעתם, מהווה עילה לפסילת ההליך כולו. אלא שזה לא קשור לכך שעמדתה של אפיק גם אפשרית בעיניי, במיוחד כי לשיטתה הדבר לא הוכח. משפט אינו מדע.
אני יודע שיש כיום כאלה שמרגע שהכריזו על מצב חירום משפטי, איבדו אצלם החוקים, ההלכות והעקרונות החוקתיים כל משמעות. אולם גם תחת כסותה של אזעקת האמת הזו לשיטתם, כדאי שיזכרו: קמפיינים מתוזמרים עושים אולי רעש, אבל בדמוקרטיה יועצים משפטיים אינם אמורים לרקוד לפי החליל של אף אחד, לבד מהחוק.
פורסם לראשונה: 00:00, 05.07.26
