הודעת הממשלה שלא תכבד את צו הביניים שהוציא בג"ץ בעניין מועצת הרשות השנייה היא שערורייה.
אכן, אין שחר לטענה שיש חובה עליונה לציית לכל צו שיפוטי. הנאמנות שלנו נתונה למדינת ישראל ולחוקיה, ולמעלה מזה - לצווי המוסר האנושי הבסיסיים, שמחוץ לשיטת המשפט, אולם לא לאף אחד ממוסדות המדינה בנפרד. אם השופטים יורו, למשל, להרוג את כל הג'ינג'ים - עלינו להימנע מלציית להם, אך לא מסיבה משפטית, אלא מאותו נימוק מוסרי שבגללו אסור לציית להוראה כזאת גם אם תתקבל על דעת כל 120 חברי הכנסת או בחוקה שתאושר במשאל עם. אם השופטים יורו על החלפת הוועדה לבחירת שופטים במינויים של נשיא בית המשפט העליון - לא נציית מטעם משפטי: משום שאנחנו נאמנים לחוקים שהתקבלו בידי מוסדות המדינה הנבחרים. אבל שימוש בדוגמאות הקיצון האלה כדי לאיים באי-ציות לצו הביניים הוא מעשה חסר אחריות ומופקר. בית המשפט לא נתן כאן צו המנוגד לנורמות אנושיות בסיסיות או כזה המהווה יומרה לביטול מלא של הדמוקרטיה. הוא נתן בעבר צווים בעייתיים יותר, ואף בהם הממשלה לא התריסה בפומבי נגד חובת הציות. משמעות הקריאה הנוכחית היא חרחור מדנים, ואולי, חלילה, הזמנה לאלימות.
יצחק עמית, בנימין נתניהו שלמה קרעי
(צילום: REUTERS/Ronen Zvulun, אלכס קולומויסקי, shutterstock/7th Sun, רויטרס, הדר יואביאן, AFP, AP, חיים גולדברג/פלאש 90)
השרים צודקים שבית המשפט העליון נוטל לעצמו סמכויות שאין לבתי משפט בשום מדינה דמוקרטית. אין שום ערכאה שיפוטית במדינה דמוקרטית שרואה לעצמה סמכות לבטל את המסמכים הבכירים ביותר בשיטת המשפט מבלי להסתמך על טקסט נתון מראש שהתקבל באורח פורמלי על ידי העם-הריבון (וגם רעיון ה"תיקון הבלתי חוקתי של החוקה", במדינות האקזוטיות שבו הוא מתקיים, איננו חריג להכללה זאת). חזיון התעתועים שבו בית המשפט העליון מעביר תחת שבט ביקורתו חוק יסוד, שקובע ששופטיו ייבחרו בשליטת המערכת הפוליטית (עם זכויות הצבעה לאופוזיציה השוות לאלו של הרוב הקואליציוני) איננו אפשרי בשום דמוקרטיה מערבית, בין השאר משום שהכלל הרחב בהן הוא ששופטים המוסמכים לבטל חוקים מתמנים ככלל בשליטת המערכת הפוליטית, עם איזונים שבתוכה.
בית המשפט נתן בעבר צווים בעייתיים יותר. משמעות הקריאה הנוכחית היא חרחור מדנים
ואף על פי כן, אין להזדרז להשתמש ב"נשק יום הדין" של משבר חוקתי לגבי צו ביניים מן הסוג הזה. הצו ניתן על ידי ערכאה מוסמכת, הפועלת על פי חוקי המדינה, הוא נותן הוראה לתאגיד סטטוטורי ואיננו מבטל חוק.
ניתן, כמובן, למתוח ביקורת על ההחלטה לגופה. הנחת השופטים שחברי המועצה שהתפטרו מחברותם במועצה היוצאת עשו זאת לבקשת שר התקשורת היא הגיונית. עם זאת, נדיר מאוד שערכאות שיפוט הנתקלות בפרקטיקה של quorum busting (כלומר, התפטרות טקטית או הימנעות מהשתתפות בהצבעה כדי לסכל את קיום הדיון) נותנות סעד שמשמעותו ביטול דרישת הקוורום המינימלי. בגופים מחוקקים או ממשלתיים סעד כזה איננו מוכר בדרך כלל, ובדיני החברות הסעד המקובל במקרה של quorum busting בדירקטוריון הוא העברת העניין לאסיפה הכללית. ברם, ביקורת על החלטה שיפוטית שנראית לצד אחד כבלתי מוצדקת היא דבר אחד, והתראת חוסר ציות מופגנת היא דבר אחר.
שרי הממשלה מחויבים לנהוג כרבי יהושע בן חנניה, שנטל מקלו ומעותיו בידו, והלך ליבנה אצל רבן גמליאל ביום שחל יום הכיפורים להיות בחשבונו, משום שכיבד את סמכות נשיא הסנהדרין להכריע בנושא עיבור החודש. שלטון החוק משמעו קבלה, בחריקת שיניים אך בשפלות רוח, של החלטה שלדעתך איננה נכונה ואיננה צודקת, כל עוד איננה נוגדת בבירור את עיקרי המוסר או יסודות המשטר.
פורסם לראשונה: 00:00, 06.07.26
