טקסי הלווייתו של מנהיג איראן לשעבר, עלי ח'אמנהאי, מנוצלים היטב על ידי המשטר האיראני במאמץ להפגין את ניצחונו ועוצמתו בתום המערכה מול ארצות הברית וישראל. בזירה הפנימית חותרת ההנהגה האיראנית להציג את תהלוכות ההלוויה כמפגן עוצמה המעיד על חסינותו של המשטר ששרד, על לכידותו הפנימית ועל התגייסות ציבורית סביב תחושות סולידריות ופטריוטיות. חרף טענותיהם הצפויות של מתנגדי המשטר, המנסים להמעיט בהיקף ההשתתפות הציבורית בתהלוכות ולהציג את המשתתפים כ"קהל שבוי" שנאלץ להגיע בכפייה או בתמורה להטבות שונות, לא ניתן להתעלם מההשתתפות ההמונית בתהלוכות ברחבי המדינה. היא יכולה לשמש עדות נוספת לכך שגם כיום מצליח המשטר לשמר תמיכה בקרב כמה מיליוני אזרחים הנאמנים לו מסיבות אידיאולוגיות או תלויים בו לפרנסתם.
עם זאת, גם ההשתתפות הנרחבת אינה יכולה להסתיר כמה בעיות יסוד המעיבות על יכולתו של המשטר לנצל את האירוע למטרותיו. ראשית, היעדרותו של המנהיג מוג'תבא מטקסי ההלוויה. גם אם ניתן להסביר זאת בשיקולים ביטחוניים, הרי שהמשך היעדרותו של היורש מעיני הציבור כבר מעורר תהיות ועלול, לאורך זמן, לעורר ספקות באשר ליכולתו לאכוף את שלטונו ולקיים תהליך קבלת החלטות מסודר. צעירה איראנית נתנה ביטוי לספקות אלה כאשר ציינה בפני עיתונאי במהלך הטקס שבו השתתפה כי ציפתה שמוג'תבא יופיע וידבר אל הציבור פנים אל פנים.
מסע ההלוויה של עלי חמינאי
(צילום: Majid Saeedi/Getty Images)
שנית, היעדרותם של הנשיאים לשעבר מוחמד ח'אתמי, חסן רוחאני ומחמוד אחמדינז'אד מהטקס המרכזי בטהראן, עוררה אף היא תהיות ואף ביקורת, בטענה כי זו העת לממלכתיות. במאמר פרשנות שהתפרסם באחד מאתרי החדשות האיראניים נכתב, כי הורגש בטקס חסרונו של צילום רשמי, שהיה אמור לכלול את שלושת נשיאי איראן לשעבר שעודם בחיים ואת נציגיהם של השניים שאינם בחיים - בנו של רפסנג'אני ואלמנתו של ראיסי.
בשולי טקסי ההלוויה התקיימה שורה של פגישות בין בכירי המשטר, ובמיוחד יו"ר המג'לס מוחמד באקר קאליבאף ושר החוץ עבאס עראקצ'י, לבין נציגי המשלחות המייצגות את מרכיבי "חזית ההתנגדות"
בשולי טקסי ההלוויה התקיימה שורה של פגישות בין בכירי המשטר, ובמיוחד יו"ר המג'לס מוחמד באקר קאליבאף ושר החוץ עבאס עראקצ'י, לבין נציגי המשלחות המייצגות את מרכיבי "חזית ההתנגדות". בפגישות עם נציגי התנועות הפלסטיניות, ובראשן חמאס, ועם נציגי חזבאללה, אמל והחות'ים, הדגישו בכירי המשטר את תמיכתה הנמשכת של הרפובליקה האסלאמית בציר הפרו-איראני באזור, את הישגיה במלחמה ואת אחדותה של "חזית ההתנגדות". הבכירים האיראנים שבו והדגישו את מחויבותה של טהרן לזיקה בין המו"מ עם ארה"ב לבין המשך הפסקת האש בחזית הלבנונית ואף להעלאת ההתפתחויות ברצועת עזה במסגרת השלב השני של המו"מ מול ארה"ב. הצהרות אלה מבטאות את ביטחונה הגובר של ההנהגה ביכולתה לתרגם את הישגי המערכה לכינון סדר אזורי שיכיר במעמדה של איראן לנוכח הצלחתה להסב נזק משמעותי לשכנותיה ולכלכלה העולמית. עם זאת, גם בהקשר זה ראוי לציין כי איראן ניצבת גם לאחר "שאגת הארי" בפני שורה של אתגרים בזירה האזורית, ובכלל זה המשך הנוכחות הישראלית בדרום לבנון, מזכר ההבנות בין ישראל לממשלת לבנון והלחצים הגוברים הן בלבנון והן בעיראק לפירוק המיליציות השיעיות מנשקן.
המבחן האמיתי עדיין ניצב בפני ההנהגה האיראנית החדשה. חרף הצלחתו של המשטר לגייס המוני משתתפים בהלוויית "המנהיג השהיד", אין בכך די כדי לספק פתרונות לאתגרים המשמעותיים מבית ומחוץ בתום המערכה הנוכחית. זאת, במיוחד לנוכח המשבר הכלכלי המחריף והדיווחים הגוברים על חילוקי דעות בצמרת האיראנית באשר להמשך דרכה של הרפובליקה האסלאמית ביום שלאחר המלחמה.
ד"ר רז צימט הוא מנהל תוכנית איראן והציר השיעי במכון למחקרי ביטחון לאומי (INSS)
