מאז סיום המלחמה בעזה באוקטובר האחרון נרשם בזירה זו קיפאון מייאש. ישראל מתבצרת ב"קו הצהוב" ופוגעת בלי הרף בחמאס, אך הארגון ממשיך להיות הגורם הדומיננטי ברצועה, ולהציג עמדה בלתי מתפשרת נוכח התביעה להתפרק מנשק, חרף החיסולים המתמשכים והכרסום בשטחו. בנוסף, "תקועות" כל הסוגיות שאמורות היו ליצור מציאות חדשה ברצועה: התבססות ממשלת טכנוקרטים, פריסת כוח רב-לאומי, מהלכי שיקום ונסיגה הדרגתית של ישראל מהשטח שכבשה.
הכרזת חמאס אמש על פירוק ועדת המעקב אחר הפעילות הממשלתית - הגוף שבאמצעותו הארגון מנהל את הרצועה במישור האזרחי - היא צעד סמלי במהותו, אך בעל חשיבות. ראשי חמאס הבהירו כי המהלך נועד לסלול דרך לתחילת עבודת ממשלת הטכנוקרטים שהוקמה לפני כחצי שנה ופועלת כיום בקהיר, תוך הענקת מלוא הסמכויות האזרחיות ונסיגת חמאס ממעמד הריבון בעזה.
מחבלי חמאס בעזה | צילום ארכיון: Ramadan Abed ,רויטרס
מאחורי הקלעים מתחוללת דרמה הנוגעת לשלוש המתווכות מול חמאס - קטאר, טורקיה ומצרים. בעוד עיני כולם היו ממוקדות באחרונה באיראן ובלבנון, הן קידמו נוסחת פשרה שנועדה לחלץ את הקיפאון במו"מ, להאיץ את ההסדרה ולמנוע אפשרות שישראל תחדש את העימות הרחב בעזה. השלוש מסתמכות על הבנה משותפת ולפיה לא ניתן לשכנע את חמאס לפירוק מוחלט ומיידי מנשק, ולכן מעלות רעיון חלופי להתפרקות חלקית והדרגתית מנשק והפקדת בידי ממשלת הטכנוקרטים.
חמאס מצידה מפגינה נכונות לבחון בחיוב נוסחאות שכאלה שלתפיסתו יאפשרו לו להמשיך להיות בעל השפעה ברצועה, בדומה למעמד של חיזבאללה בלבנון. במסגרת הזאת חמאס הכריז שיקבל בברכה את ממשלת הטכנוקרטים, וזאת מתוך הבנה כי מדובר בכסות קוסמטית, וכי גוף זה ייקח על עצמו את הטיפול בבעיות האזרחיות של עזה (שמהן חמאס מנסה להיפטר), יקדם את שיקום האזור, יגביל את המהלכים הצבאיים של ישראל, והכל בלי לאיים על עצמאות ומעמד חמאס בעזה.
מול ההתקרבות בין חמאס למתווכות ניצב ניקולאי מלאדנוב, נציג מועצת השלום של טראמפ לעזה, המפגין עיקשות בתביעה לפירוק מלא של חמאס מנשק כתנאי להסדרה ברצועה. עקב כך מואשם מלאדנוב על ידי הארגון כי הוא מייצג את עמדות ישראל ולא משמש גורם מאוזן והוגן. הנציג של טראמפ התקשה להפגין התלהבות מהכרזת חמאס אמש, והסביר כי הוא עדיין תובע מהארגון התפרקות מלאה מנשק.
כמו במשברים האיראני והלבנוני, גם בעזה הפוסק האחרון לגבי הסדרה הוא (שוב) טראמפ
כמו במשברים האיראני והלבנוני, גם בעזה הפוסק האחרון לגבי הסדרה הוא (שוב) טראמפ. מצד אחד ניצב נתניהו, שכפי שעולה בתדרוכים מפי "בכירים מדיניים" מעוניין לשוב ללחימה עצימה עוד לפני הבחירות, אך לא נראה שיש כרגע אור ירוק מטראמפ. מהצד השני ניצבות קטאר וטורקיה (שקרנן עולה על רקע תרומתן לקידום ההסדרות באיראן ובלבנון), שאליהן הצטרפה גם מצרים באחרונה. הן מסבירות כי מתווה ההסדרה שהן מקדמות הוא הרע במיעוטו ומנסות לציירו כמהלך העולה בקנה אחד עם תכנית טראמפ. ההכרעה שיקבל הנשיא האמריקאי תהווה מבחן למידת השפעתו של נתניהו, שנראה כי מניותיו בוושינגטון מצויות באחרונה בצלילה. לטראמפ יש גם אפשרות שלישית: שמירת הסטטוס קוו המתיש, כלומר לא לקדם הסדרה, אך גם לא חזרה לעימות.
ישראל ממשיכה לנפנף בהחזקת שטח כהישג אסטרטגי המעצב מציאות ומכריזה בלהט על כוונה לשוב ללחימה עד הכרעת חמאס. אולם ייתכן וירושלים תוצב בקרוב בפני לחץ גובר לקבל בעזה הסדרה שלא תואמת את מלוא תביעותיה, ובראשן פירוק מוחלט של חמאס מנשק. טראמפ מצוי בדינמיקה של סגירת משברים במזרח התיכון, ולא מן הנמנע כי יגיע למסקנה כי גם בעזה, כמו באיראן ובלבנון, דבקות נתניהו בהפעלת כוח בלי "רגל מדינית" מסבה יותר נזק ומתועלת, ויכפה הסדרה בעזה, בדיוק כפי שעשה בתחילת ובסוף 2025, הפעם עם סיכוי קטן עוד יותר לשוב ללחימה.
מול תרחיש שכזה מומלץ לישראל להימנע מהרפתקאות של הפעלת כוח מתריסה בניגוד להנחיית וושינגטון והתעקשות להיאחז בשטחים שנכבשו "בכל מחיר" (כשברקע נדרשת בחינה ספקנית של הקביעה ולפיה זהו מענה שימנע 7 באוקטובר נוסף ואמצעי להרתעת האויב). במקום זאת, כדאי לבחון איך להשתלב בהסדרה, ואולי אף ליזום מהלכים ורעיונות מדיניים, תוך שימור אינטרסים חיוניים ובראשם שחמאס לא ישלוט בציר פילדלפי, שלא ייכנסו לרצועה כוחות חיצוניים עוינים (בעיקר טורקיה וקטר), ושיוענק לישראל חופש פעולה נרחב נגד איומים ומאמצי התעצמות בעזה.
ד"ר מיכאל מילשטיין הוא חוקר בכיר במרכז דיין באוניברסיטת ת"א
