כוכבי השבוע בפוליטיקה הם ללא ספק נציגי זרם האחדות שמאיים לשטוף את מערכת הבחירות הקרובה. זה לא שהאחדות לא דוברה קודם לכן, פשוט עכשיו יש ממש פוליטיקאים בשר ודם שהחליטו להפוך אותה לקמפיין הבחירות שלהם. לכל מפלגה או מחנה יש את הטיקט שלו, והם על טיקט "האחדות".
וזה לא "הם" כללי, אפשר ממש לתת בהם סימנים. במי שמבקשים לכפות אחדות כדבריהם, להיות ה"אחדותיסטים" של ימינו. בני גנץ ודדי שמחי הם המוצהרים הראשיים, אבל כמה שמות נוספים השתרבבו בצדק או שלא לרשימה, ביניהם גלעד ארדן, יולי אדלשטיין, איילת שקד, עליזה בלוך ואחרים. יש להם באמת כוונה טובה. דדי שמחי, הנציג המובהק ביותר של הזרם, פעל לכך עוד לפני כניסתו לפוליטיקה יחד עם יזהר שי כשניסה להגיע להסכמות גם מול אהרן ברק. זה ללא ספק בדמו (של שמחי כמובן). אבל למרות הכוונה הטובה, אנשי האחדות לא מביאים איתם בשורה טובה. כי דיבורים על אחדות וקריאה לאחדות הם נכונים וראויים בזירה הציבורית-חברתית, אבל אחדות איננה כלי עבודה יעיל בפוליטיקה.
בני גנץ דדי שמחי
(צילום: אלכס קולומויסקי, שאול גולן)
הרי בסוף ממשלת האחדות שהם מנסים לקדם היא של ימין עם שמאל מובהק. אבל ממשלה כזו שבה נתניהו ואיזנקוט הולכים יחדיו, לא תוכל לקדם את הרפורמה המשפטית שמצביע הימין הממוצע רוצה בה. לא תקדם את פיצול תפקיד היועמ"ש. ספק אם ברשימה של איזנקוט כולם יתמכו בסיפוח יהודה ושומרון אם תעלה האפשרות. במידה ובמסגרת מחאה אזרחית נגד רפורמה יתחילו אירועי סרבנות, איזנקוט שתמך באחים לנשק יתבטא נגד? גם זה בספק.
נהוג להביא כדוגמה לממשלת אחדות טובה את ממשלת פרס-שמיר שנלחמה באינפלציה בהצלחה. ואחדות פוליטית ככלל עובדת טוב יותר בתקופות חירום מאשר בשגרה. אבל זה לא המצב כרגע.
ישראל במצב ביטחוני, מדיני וכלכלי מצוין. אין קורונה או אינפלציה. ההרתעה חזרה והגבולות התרחבו. השיח על אחדות החל מתוך צורך חברתי בימי המחאה האלימהשבה קבוצה חסרת מעצורים שברה את כל החוקים החברתיים והאזרחיים. אבל טראומת המחאה שרודפת את אזרחי ישראל אינה סיבה מספיק טובה לכפות אחדות פוליטית שתנטרל את האפשרות לקדם יוזמות ימין.
בשבוע שעבר התפלאו בשמאל על קריאתו של נתניהו לממשלה לאומית רחבה, ממשלת אחדות. הם רק שכחו שנתניהו שלפני 7 באוקטובר היה בוחר תמיד במי ששונה ממנו: אהוד ברק, ציפי לבני. ממשלת הימין הנוכחית היא תוצאה של החרם שהוטל עליו ועל הימין. האחדות מעולם לא נעלמה בגלל הימין.
אחדות הייתה אם לא היו מנרמלים חסימות כבישים ואלימות נגד אזרחי ישראל. אם עכשיו היו יוצאים ראשי האופוזיציה ואומרים שההתפתחות במשפט נתניהו מעמידה את החרם על נתניהו באור שונה
היא גם הייתה יכולה לחזור אם גורמים כמו גלי בהרב-מיארה לא היו מעודדים אנרכיה. אם איזנקוט לא היה תומך באחים לנשק. אם יורם כהן לא היה אומר שאם יש דילמה למי לציית אז כמובן שלבג"ץ. אחדות הייתה אם לא היו מנרמלים חסימות כבישים ואלימות נגד אזרחי ישראל. אם עכשיו היו יוצאים ראשי האופוזיציה ואומרים שההתפתחות במשפט נתניהו מעמידה את החרם על נתניהו באור שונה. אחדות איננה תוצאה של הסכם קואליציוני, אלא של התנהלות אחראית בשגרה.
ואחדות היא דבר חשוב, אבל אין לה מקום בפוליטיקה. פוליטיקה היא עסק בעיקר של הכרעות.
