בשלהי כהונתו הראשונה של הנשיא טראמפ, מסדרונות הפנטגון הפכו לקו ביצורים אחרון מפני עימות אזורי. במרכז הדרמה ניצב יו"ר המטות המשולבים, גנרל מארק מילי, שזיהה בסוף שנת 2020 כי הבית הלבן דוחף לתקיפה צבאית באיראן. מילי לא הסתפק בהתנגדות בוטה לפעולה צבאית ערב חילופי ממשל בוושינגטון: הוא פתח ציר ישיר מול בכירים בממשל ובקונגרס, ניהל שיחות הרגעה עם עמיתיו בבייג'ינג ודרכם לטהרן כדי למנוע מיסקלקולציה, וערך דיונים תכופים בחדר המצב כדי להמחיש לקבינט את מחיר הדמים הצפוי.
בשרשרת פעולות אקטיביות, שמתחו עד קצה את סמכותו הפיקודית והמקצועית, מילי הציב מחסום בירוקרטי ומערכתי בפני הנשיא המתוסכל טראמפ, שטען לזיוף הבחירות בהן הפסיד. "מבחן מילי" נחתם בהצלחה - יו"ר המטות בלם בגופו יציאה למערכה שהייתה מכניסה את ארה"ב לסחרור, ערב חילופי שלטון.
לוחמי צה"ל על ההריסות ברצועת עזה
(צילום: דובר צה"ל)
גם בביצה המקומית נרשם סיפור דומה, גם אם פחות דרמטי. בשנת 2011, מול דחיפתם הנמרצת של רה"מ נתניהו ושר הביטחון ברק לתקיפה באיראן, התייצבה צמרת מערכת הביטחון (הרמטכ"ל גבי אשכנזי, ראש המוסד מאיר דגן וראש השב"כ יובל דיסקין) כחומת מגן מקצועית כנגד המהלך. יחד עם מרבית חברי הקבינט דאז ("השמינייה") ולאור לחץ אמריקני מתמשך, אופציית התקיפה באותם הימים ירדה מסדר היום.
מאז טבח אוקטובר, רה"מ נתניהו חותר בכל דרך להמשך העימותים הצבאיים בזירות השונות, כאחד הכלים האחרונים להיפוך דעת הקהל ודחיקת אחריותו למחדל מעל סדר היום. אלא שבעוד שהאופציות הצבאיות מול איראן ולבנון הולכות ונסגרות תחת מעטפת הסכמית בניצוח אמריקני, נתניהו עלול לחדש האש בעזה כמוצא שלל רב. ברור, כי חידוש מלחמה עצימה ברצועה תשרת את הצורך לנסות ולמחוק את חרפת אוקטובר ובתרחיש קיצון אף להביא לעיכוב במועד הבחירות וכזרז לשיבושן.
לפי שורת פרסומים, מנקודת מבטם של בכירי מערכת הביטחון, איראן ולבנון נותרות כזירת עניין מרכזית, בעוד רצועת עזה הינה זירה משנית, שעיקר העניין בה כרוך בהסרת איומים מתהווים (כפי שהתרחש בשבוע שעבר עם חיסול בכיר במנגנון הביטחון הצבאי של חמאס ברפיח).
כניסה למהלכים צבאיים חפוזים ברצועה בעת הנוכחית מסתמנת כבעייתית לא רק בשל מחיר הדמים הכרוך בה, אלא גם בשל הרגישות הבינלאומית הגוברת
בשטח, חמאס מצוי בנקודת שפל, מתקשה לשקם את תשתיותיו הצבאיות ונכון למראית עין למסור את השליטה האזרחית ברצועה. בנסיבות אלה, דומה כי כניסה למהלכים צבאיים חפוזים ברצועה בעת הנוכחית מסתמנת כבעייתית לא רק בשל מחיר הדמים הכרוך בה, אלא גם בשל הרגישות הבינלאומית הגוברת לאוכלוסייה הכלואה במחצית השטח והביקורת הגוברת על ישראל, שהפכה כבר לשטפון של רעל מהול באנטישמיות המסב נזקים עצומים למדינה ומעמיד יהודים ברחבי עולם בסכנה.
עיתוי יציאה למערכה ערב בחירות מעורר קושי מוסדי עמוק. אין מדובר רק בעניין משפטי או ציבורי, אלא בשאלה מהותית של מנדט ממשלת מעבר. במקום בו רה"מ נתניהו אינו בוחל באמצעים להבטחת שרידות משטרו, אופציה צבאית עלולה להיות מוצא אחרון בהחלט, ובתנאים משופרים בעודו נהנה מרוח גבית של ראשי מוסד ושב"כ שמונו אך ורק בשל קרבתם האישית אליו. לצד קבינט חסר כשירות מיומו הראשון והיעדרה של הדעה האחרת סביב השולחן, יוצא כי שומר הסף היחיד שיבלום הרפתקה צבאית בעת הזו הינו הרמטכ"ל זמיר. כך יוצא, כי מפקד הצבא עשוי להידרש בקרוב ולעמוד ב"מבחן מילי" משלו: הצבת חומת מגן מקצועית שתבלום מהלך צבאי ערב הבחירות הגורליות ביותר בתולדות המדינה.
