בליכוד מתבשל בימים אלה דיל שעלול להתגלות כהרה-גורל עבור המפלגה, ולסגור את קו הייצור המצליח ביותר להנהגה לאומית ביובל האחרון. על פי ההסכם המתגבש, ישריין ראש הממשלה בנימין נתניהו כשמונה מקומות ברשימה, ובתמורה יתאפשר לעסקנות להריץ מועמדות המקורבות אליהם מקרב חברות הכנסת המכהנות - על חשבון מתמודדים חדשים.
על פני השטח, עוד עסקה פוליטית שגרתית ערב בחירות. בפועל, מדובר בקבורה שקטה של אחד המוסדות החשובים שסייע ראש הממשלה עצמו להקים: הפריימריז בליכוד. כדי להבין את גודל הוויתור, צריך לחזור להתחלה. ישראל היא מדינה קטנה, עם פוליטיקה לאומית קטנה עוד יותר. הכנסת, על 120 חבריה, היא מבתי המחוקקים הקטנים במערב - הממוצע ב-OECD עומד על 269 מחוקקים בבית התחתון. לכך מתווספת שיטת בחירות פרלמנטרית, שמשמעותה שרק קומץ זעיר של פוליטיקאים - העומדים בראש רשימה - זוכים למנדט ישיר מהציבור. בכנסת האחרונה מדובר בעשרה אנשים בלבד. רוב חברי הכנסת שאינם ראשי מפלגה לא זכו מעולם באמון ישיר מציבור כלשהו. במפלגות בהן מונהג שלטון יחיד, הם למעשה כעוזרים פרלמנטריים עם לשכה ורכב שרד: הם לא עובדים אצל הציבור אלא אצל ראש המפלגה, שקובע את מקומם ברשימה. אחד מאלו שפרצו את שערי האליטה הפוליטית הזעירה הזו היה פוליטיקאי צעיר בשם נתניהו. אחרי ההפסד של יצחק שמיר בבחירות 1992, עמד נתניהו מול מרכז הליכוד - מנגנון מפלגתי סגור שנשלט על ידי נסיכי המפלגה ופוליטיקאים כדוד לוי ואריאל שרון. נתניהו, שידע לשחק את המשחק התקשורתי טוב יותר מאשר את פוליטיקת המסדרונות, דחף להעברת זכות הבחירה ממרכז המפלגה לציבור המתפקדים. המודל שעמד לנגד עיניו של נתניהו היה ההצלחה הכבירה של מפלגת העבודה, שקיימה פריימריז לראשונה לקראת בחירות 1992 והביאה להתפקדות של למעלה מ-160 אלף איש - במדינה שאוכלוסייתה הייתה אז כמחצית מהיום. הצלחת נתניהו בהכנסת שיטת הפריימריז לליכוד, הפכה את המפלגה לבית הספר הגבוה למנהיגות לאומית.
כנס של הליכוד
(צילום: מוטי קמחי)
דעיכת "העבודה" והדומיננטיות של הליכוד בעשורים האחרונים, גרמו לכך שהמפלגה הלאומית הפכה לנתיב כמעט בלעדי למנהיגות לאומית. בנט, ליברמן, אולמרט, סער, בוגי יעלון ולבני - כולם עמדו בראש מפלגות, וכולם חבים את חייהם הפוליטיים לכך שהחלו בליכוד או במנגנוניו. הם הכירו מפלגה חיה שהפריימריז הפכו את חבריה למומחים בהתחברות לשטח. בקיצור: לפוליטיקאים מקצועיים. אלא שבדומה להרבה תנועות פוליטיות מוצלחות, התלבשו על הליכוד "טרמפיסטים". עסקני ועדי עובדים - שלא מסוגלים למלא תחנת אוטובוס במצביעים אלמלא הילכו עליהם אימים - פקדו עשרות אלפי עובדים, השתמשו בהם כז'יטונים כדי לצבור כוח - והצמיחו הנהגה עסקנית ועבשה לצד המנהיגות הלאומית. הדיל הנוכחי מוצג כדרך לחתוך דרכם ולהזרים לליכוד דם חדש. בפועל הוא עשוי לעשות את ההפך: החלפת ציבור המתפקדים במועמדים שנסגרים למעשה בין ראש המפלגה לעסקנים, תמנע מכוחות חדשים לפרוץ בתקופה קריטית. נתניהו יכול היה לנצל את כוחו כדי לשריין מקומות למועמדים חדשים או לשים מאחורי מועמדים כאלה את כובד משקלו הציבורי. במקום זאת, החלטתו עשויה להרוס את המוסד שהביא ולגזור את גורלו של הליכוד אחרי לכתו.
הפריימריז שהביא נתניהו לליכוד שינו לטובה את פניו ואת פניה של הפוליטיקה הישראלית. חבל שבניסיון לחדש את פניה המפלגה לקראת קמפיין גורלי, הוא מפרק עכשיו את שבנה
הפריימריז שהביא נתניהו לליכוד שינו לטובה את פניו ואת פניה של הפוליטיקה הישראלית. חבל שבניסיון לחדש את פניה המפלגה לקראת קמפיין גורלי, הוא מפרק עכשיו את שבנה. אם יעבור דיל השריונים תמורת המחוזות, יחדל הליכוד דה-פקטו מלהיות חממת המנהיגות הלאומית. ציבור המתפקדים האדיר והמנהיגות הלאומית הצעירה יצטרכו למצוא להם בית אחר. אולי אפילו בבחירות הקרובות.
