המונדיאל נמצא לקראת שלב רבע הגמר, ולמרות שהעיקר טמון במשחקים עצמם, ששומרים ברובם על רמה גבוהה ומתח – אפשר ללמוד מהתחרות על גביע העולם בכדורגל גם כמה דברים על החיים עצמם, ועל לאומיות וחברה במאה ה-21.
המונדיאל מוכיח, בראש ובראשונה, שלמרות שהגלובליזציה מעצבת את העולם בעשורים האחרונים, הרעיון הלאומי והייחוד שכל קהילה לאומית בעולם מרגישה בפני עצמה אינם עתידים להתפוגג בקרוב. אחת האמירות היפות על לאומיות טמונה בכך שבצורתה המעודנת היא מהרעיונות האציליים בעולם, שכן היא שומרת על זהות וערבות הדדית בין חברי קהילות שונות, ובצורתה הוולגרית, כשהיא מתמקדת בהשתעבדות לסמלים ובטענות להיררכיה בין הקהילות, היא מהתופעות המכוערות בעולם. המונדיאל מזמן לנו את הלאומיות במיטבה. קבוצות מגוונות של קהילות תרבותיות שונות מתרכזות במקום אחד, מפגינות מהמיטב הספורטיבי שיש להן להציע, והתחרויות בין קהלי הנבחרות לא גולשות לאלימות, כמו שקורה במפגשים בין קבוצות, אלא מציגות את היופי שיש בעולם מגוון ולא אחיד.
ניימאר
(IMAGO)
הדבר השני שאפשר לגזור מהמונדיאל טמון במשמעות של מנהיגים. אפשר לחשוב על איך כל אחת מהנבחרות שכוללות כוכבי על – ניימאר בברזיל, הארי קיין באנגליה, או מסי בארגנטינה – מושפעות מאוד מהאופי ומההתנהלות של כוכב העל, והתוצאות בהתאם. כלומר, זה לא מקרה שדווקא אנגליה וארגנטינה הצליחו להתקדם לרבע הגמר, וברזיל, אהובתי, עם הכוכב שפחות הקפיד על רצינות וחיים ספורטיביים לאורך הקריירה, מצאה את עצמה בחוץ.
אחד היתרונות של ספורט טמון בכך שבניגוד לעולם הפוליטי – התחרויות גלויות ושקופות, והטוב אמור לנצח. למרות זאת, האופן שבו שיחת טלפון מהנשיא טראמפ לנשיא פיפ"א הובילה לדחיית הכרטיס האדום שקיבל הכוכב של ארה"ב, כמו גם התחושה שנבחרות מסויימות שפיפ"א חפצה ביקרן הוגרלו לשחק נגד נבחרות נוחות יותר, חושף שגם הכדורגל, כמו החיים עצמם, לא יכול להיות טהור לחלוטין.
עוד דבר שראוי לשים עליו את הדגש טמון ביתרון ובחיסרון של תהליכי ההגירה וההתאזרחות בעולם, שמשתקפים בכך שנבחרות רבות משחקות עם שחקנים שלא באמת גדלו במדינה אלא זכו להתאזרח בה, וכך הצטרפו לנבחרת. היתרון טמון, מן הסתם, בכך שהעולם פתוח יותר לתנועה ומדינות מעניקות אזרחות שווה לבעלי מוצא שונה. החיסרון טמון בכך שחלק מ"האופי המסורתי" של נבחרות הולך לאיבוד. כך, למשל, הכדורגל הגרמני כבר אינו הכדורגל המסורתי שלה, האנגלים אינם משחקים באופן שונה מהבלגים למשל, ולאוהד הממוצע קשה להבחין בין הסגנונות המגוונים שנהגו להפרות את המשחקים.
האמריקאים הביאו לטורניר לא מעט מהמנטליות שלהם, כמו הפסקות השתייה שנועדו להוסיף עוד רווחים מהפרסומות בשידורים – אך נראה שהשיטה החדשה, שמחלקת המשחק לרבעים כמו בכדורסל, דווקא עובדת היטב
בהקשר זה גם ראוי לציין כיצד ארה"ב, על אף חולשותיה בשנים האחרונות, היא עדיין המעצמה החזקה בתבל, שאנשיה יודעים להפיק מפעל מסובך כל כך בצורה מרהיבה ומתקתקת, למרות שזה לא התחום הטבעי להם. האמריקאים הביאו לטורניר לא מעט מהמנטליות שלהם, כמו הפסקות השתייה שנועדו להוסיף עוד רווחים מהפרסומות בשידורים – אך נראה שהשיטה החדשה, שמחלקת המשחק לרבעים כמו בכדורסל, דווקא עובדת היטב.
אבל הלקח החשוב ביותר טמון בהגדלת כמות הנבחרות המשתתפות ל-48, מהלך שעורר בתחילה חששות מעודף משחקים חלשים, אבל הוכח דווקא כמוצלח. בכך המונדיאל הוא גם שיעור חיובי לכל בני האדם שחיים על הכדור: יש בו מקום לכולם, גם כשאנו מתחרים, ואת ההבדלים בין מדינות הלאום אפשר לבטא במשחק, לא רק במלחמות.
