אם היה בישראל ראש ממשלה דובר אמת שיוצא כמו הגבר הפריבילגי ושבע השלטון שהוא לציבור, ואומר "אזרחי ישראל היקרים, ההפיכה המשטרית שלכם חזרה והפעם היא אגרסיבית, דתית ואנטי-ציונית יותר ממה שדמיינתם כשיצאתם בהמוניכם – שבעה מיליון לפי המשטרה ועשרה מיליון לפי המארגנים – כדי למחות נגדנו. נתתי הלילה הוראה לקואליציה לצאת בבליץ של חקיקה, לחסל סופית שומרי סף, ולמגר לנצח את הדמוקרטיה הישראלית כפי שהכרתם אותה", אולי היינו שוב יוצאים לרחובות כמו פעם לפני טבח 7 באוקטובר.
לו היה בממשלה הזאת שר אחד שפיו וליבו שווים ויש לו מספיק אומץ להודות ש"אין לנו מושג על מה אנחנו מצביעים, אף פרלמנטר לא מסוגל לשלוט בפרטי אלף הצבעות שמתקיימות תוך 14 שעות, אנחנו בסך הכל ממלאים הוראות", אולי היינו שוב חוסמים את הכניסה לכנסת ודורשים להגיע להסכמות רחבות. ואילו רק היה חבר כנסת אחד מהקואליציה שיסרב לקחת חלק במזימה לגניבת הדעת הלאומית שמתרחשת בכנסת ישראל ומכונה הליך דמוקרטי, מפרסם פוסט בו הוא מודה ש"מצפונית איני מסוגל להשתתף במכירת החיסול הערכית שמקיימים חברי למפלגה. אני מחויב לאחיי המילואימניקים, לאחיותי המשרתות, ולחבריי שנושאים את הנטל בשוויון פיקטיבי יותר מאשר להמשך שלטונו של נתניהו, ומגיש את התפטרותי", אולי עוד היינו מאמינים שלא הכל רקוב שם בממשלה.
נתניהו על עומסי התנועה
נתניהו על עומסי התנועה
נתניהו
(צילום: מתוך הפודקאסט "המוג'ו של בן בן ברוך")
חישוב מהיר מעלה שאין כרגע בישראל ראש ממשלה דובר אמת, אין בממשלה שר שרואה את טובת הציבור לפני טובת נתניהו, ואין בקואליציה חבר כנסת אחד שמבין על מה הוא הצביע. שורה תחתונה, כל זמן שממשלת המיעוטים מושלת בכיפה, לא נזכה לשמוע טקסטים מהסוג הזה בזמן הקרוב. כי ממשלה שנולדה בחטא – בדקה ה-99 ועל כרעי מיעוטים שנכונו למכור את בכורת הישראליות תמורת נזיד עדשים לפי טעמו של נתניהו – תסיים את ימיה בחטא: מפץ זדוני ומאורגן המכוון ישירות לשלטון החוק ונועד להותיר כאן ירושה אותה לא נצליח לחלוק כחברה מתוקנת.
החרטה שלא הופיעה בממשלת הטבח אחרי 7 באוקטובר, נעלמה לחלוטין מהגרסה הנוכחית שלה בקיץ האחרון שלפני הבחירות, ובמקומה הופיעה עזות מצח חסרת תקדים. הסכמים קואליציוניים עם החרדים שהופרו במשך ארבע שנים והתנפצו שוב ושוב על סלעי המחלוקת יועברו בימים הקרובים כסחורה מוברחת מתחת לאפם של מוכסים הלומי קרב, פנטזיות פרועות מז'אנר ריסוק בית המשפט העליון על יושביו "הטרוריסטים" יתממשו בעידודם של שר המשפטים ועוזריו, ותוכניות מגירה מופרכות לסירוס תפקיד היועמ"ש יוצאו לפועל באמצעות שליחי ציבור – הדמוקרטיה הישראלית משנה פניה לכדי העוויית בוז שמופנית כלפי האזרחים.
ואז כבר לא יהיה יותר צורך בדיונים, בפשרות או אפילו במחאות. אלה שייבבו על "הכל שפיט" גומלים כעת ב"הכל חקיק", והם ידאגו כבר שאף תחום בחייו של האזרח הישראלי לא יישאר מחוץ להישג ידו של המחוקק. הם לא באו לברך, מודעים לגמרי לכך שהם מקללים אותנו לדורות. בורותם של הח"כים – דרושה רק אצבע, אין צורך באמת במוסר – מחלחלת אל האזרח הבוחר: ככל שהוא יבין פחות – יותר משליש מהישראלים מתקשים בקריאה – כך אפשר יהיה לחמוס את העתיד שלו כאזרח חופשי בארץ הזאת. שברי החוקים ונתזי הסעיפים עליהם מצביעים היום במליאה יהפכו מחר לחוקים ונהלים שיפגשו אותו בבית הספר ליד דוכן תפילין, בשדה התעופה לצד משתמטים בחסות החוק שאף אחד לא תובע מהם להתגייס לפני שהם טסים לחגוג את החיים, בכיכרות ריקים ממחאה אזרחית שתוכר כהפרעה לסדר הציבורי, ובאולפני חדשות סטייל ערוץ 14 שאף אחד לא מפקח עליהם.
ובאין מי שימתח את הקווים בין הנקודות, בין הצבעה לתוצאה בשטח, בין אינטרס פוליטי לערך אידיאולוגי, ובין חוק בכנסת לחוזר מנכ"ל במשרד החינוך – מטשטשת היכולת של האזרח לזהות תהליכים מסוכנים, במיוחד כשהם מגיעים אחרי טבח ומלחמה עקובה מדם
ובאין מי שימתח את הקווים בין הנקודות, בין הצבעה לתוצאה בשטח, בין אינטרס פוליטי לערך אידיאולוגי, ובין חוק בכנסת לחוזר מנכ"ל במשרד החינוך – מטשטשת היכולת של האזרח לזהות תהליכים מסוכנים, במיוחד כשהם מגיעים אחרי טבח ומלחמה עקובה מדם. גם רמזים עבים כמו דיווח של מבקר המדינה על צניחה דרמטית במספר הקנסות על צרכני זנות בזמן שלפי הערכות מצויים אלפי בני נוער במעגל הזנות, כמו עלייה מטורפת של 32% באבחוני הפרעות נפשיות בקרב בני נוער, שיעור לא סביר של התאבדויות בקרב לוחמים והדרדרות מבישה בטבלאות ה-OECD שמצביעה על בריחת מורים וכיתות צפופות, לא יעוררו את מי שעדיין מתאבל על בנותיו ובניו וממתין לסליחה.
זאת ממשלה שאין בה דין, ועל כן רק הציבור יהיה הדיין שלה. שליחותה המרכזית היא לעורר את האזרח הישראלי לפעולה שתגיעה לשיאה ביום הבוחר, להניע אותו לצופף שורות כנגדה, לתרגל נגדה שיתוף פעולה בין מפלגות משמאל ומהימין והמרכז השפוי כדי להחליפה בקלפי, ולהגיע להסכמות רחבות סביב עיקרון אחד: חייבים להחליף אותה.