א. בבוקר שאחרי 6 בינואר 2021, כשאמריקה התעוררה המומה נוכח תמונות ההמון שפרץ לקפיטול, נדמה היה שהסיפור ברור לכולם: המונים מוסתים מהשוליים הקיצוניים שוכנעו על ידי הנשיא דונלד טראמפ שקולותיהם נגנבו ופתחו במתקפה רבתי על הדמוקרטיה הגדולה בתבל. הפרשנים שכחו את תקינותם הפוליטית כשתיארו אותם כ"עלובים", "מובטלים" ו"חולי נפש". אלא שמחקרים שנערכו בהמשך גילו שיותר ממחצית המשתתפים היו בעלי חברות, מנכ"לים, רופאים, עורכי דין, אדריכלים, רואי חשבון וכו'. קרוב ל-40 אחוז היו בעלי תארים אקדמיים, כ-20 אחוז עם רקע ביטחוני ורק שבעה אחוזים היו מובטלים. "מה שאנחנו רואים", סיכם אחד החוקרים, פרופ' רוברט פאפ מאוניברסיטת שיקגו, "הוא תמונה מטרידה: זה הגיע מהמיינסטרים".
למשל ג'ראד ווייז, סוכן FBI לשעבר שהעביר שנים מחייו באכיפת החוק. ככזה, הוא עבר בדיקות נפשיות ורפואיות תקופתיות שלא גילו אף גידול שעלול ללחוץ על בלוטת חוסר השפיות. בפריצה לקפיטול הוא תועד צועק אל השוטרים שמולו "אתם הנאצים. אתם הגסטפו", ולחבריו קרא "תהרגו אותם". ווייז לא ראה עצמו כמי שתוקף את הדמוקרטיה. להפך, הוא היה משוכנע שהוא מגן עליה. זה קרה לו ולחבריו כי מישהו זרע מבעוד מועד את זרעי ההפחדה בדבר גניבת בחירות.
ההסתערות על הקפיטול, ינואר 2021. מישהו זרע מבעוד מועד את זרעי ההפחדה
(Jose Luis Magana, AP)
ב. שלא כמו בארצות-הברית, בישראל ההפחדה מפני זיופים אינה נחלת צד פוליטי אחד בלבד. בקרב תומכי הממשלה מקדמים כבר תקופה נרטיב שלפיו תוצאות הבחירות נתונות למניפולציה של ועדת הבחירות, שהעומד בראשה, השופט נעם סולברג, מינה "אנשי שמאל לעמדות מפתח שישפיעו מבפנים". בתוך כך וכרגיל פוזרו אזהרות שללא מצלמות "תתאפשר גניבת קולות" מסיבית בקלפיות במגזר הערבי. גם מתנגדי הממשלה דואגים לדשן ולהשקות את האדמה סביב הזרעים הללו. ראש הממשלה לשעבר אהוד אולמרט הצהיר ש"ראש הממשלה וחבורת הבריונים ינסו לגנוב את הבחירות", וקבע שפרשת בחירת מבקר המדינה הייתה רק קדימון. אחרים טענו שהשאלה היא לא אם ינסו לגנוב את הבחירות, אלא איך. ויאיר גולן, יו"ר הדמוקרטים, כתב אחרי הבחירות למבקר שצריך "למנוע מהם לעשות בבחירות הכלליות את מה שראינו היום בכנסת... אסור לתת להם שום פרצה לגנוב את הבחירות". השבוע, אחרי הצהרת הממשלה שלא תכבד את פסיקת בג"ץ, הוא טען ש"ההחלטה היא פקודת המבצע לקראת יום הבוחר", ותיאר את גודל האיום.
גם גורמים הנתפסים כמקצועיים מסייעים במלאכת הזריעה. עו"ד דין ליבנה הביע דאגה בכובעו כיועץ המשפטי היוצא של ועדת הבחירות (כשהשתתף במשלחת של מתנגדי הממשלה להונגריה) לגבי ניסיונות לפגוע בכשרות הבחירות. השבוע, לאחר מינויו לממלא מקום מנכ"ל הוועדה, הוא נשמע אחרת. "הבחירות בישראל הן ברמת החוסן הגבוהה ביותר. בלתי אפשרי לזייף את הבחירות בישראל", אמר והוסיף ששיטת פתקי הנייר היא "תעודת הביטוח הכי טובה שלנו". הוא שיתף שהוועדה בוחנת להעביר שידור חי ורציף של כספת המעטפות הכפולות ואת ספירת הקולות בכנסת, כך ש"כל מי שיש לו תאוריות קונספירציה כאלה ואחרות יוכל לראות שאין בהן ממש".
מתי אמר עו"ד ליבנה אמת - כשהזהיר או כשהרגיע? אין לדעת. מה שברור הוא שאמירה נוספת שלו השבוע, שלפיה "גם אם לא ניתן לזייף את הבחירות, ניתן לנסות לגרום לציבור לחשוב שהן זויפו" - היא נכונה. מי כמוהו יודע זאת.
ג. בכיר המשתמשים בשיטה הזו, טראמפ, עשה זאת כבר ב-2012. לאחר שאובמה נבחר מחדש, הוא הכריז שהבחירות היו "תרמית" ואמריקה "כבר אינה דמוקרטיה". ב-2016, כשהפסיד לטד קרוז בפריימריז באיווה, טען שיריבו "לא ניצח - הוא גנב", ודרש את ביטול התוצאה. קרוז השיב לו יפה: "דונלד, זו לא גניבה כשבוחרים מצביעים נגדך".
באותה שנה, לקראת הבחירות הכלליות, שוב הכריז טראמפ ש"הבחירות בהחלט מזויפות". באופן לא מפתיע הוא נמנע מלהמשיך לטעון זאת לאחר שניצח. ב-2020, שוב חודשים לפני שהייתה כל אינדיקציה שיפסיד, הוא הצהיר ש"הדרך היחידה שנפסיד היא אם יזייפו".
זה מה שהופך את השיטה לכה מסוכנת: היא אינה תלויה בזהות היריב או בסיכוי הריאלי להפסד. הזרעים נטמנים מראש ומוקדם כדי שיספיקו לצמוח. עשה זאת גם ז'איר בולסונרו, לפני שניצח בבחירות לנשיאות ברזיל ב-2018, כשאמר ש"החשש האמיתי שלי הוא לא להפסיד בקלפי, אלא להפסיד לזיוף". וכך עשו רבים אחרים, כשטענו לחשש מזיוף לא כתגובה לראיה כלשהי שהתגלתה להם, אלא כדי להכין את הקרקע למקרה שיפסידו.
ד. קלות השימוש בשיטה זו נובעת מההטיות הפסיכולוגיות המוכרות שעליהן היא מתבססת. פשוט לשכנע אדם שהניצחון אצלו בכיס. למשל, סקרים. כידוע, סקר אינו רק תיאור המציאות, אלא גם כלי לעיצובה. מחקרים מראים שכשנחשפים לניצחון של צד מסוים, זה לבדו מסיט מצביעים לכיוונו. אנשים רוצים להיות חלק מהניצחון. וכך לסקר יש תפקיד כפול: לגייס באמצעותו תומכים נוספים, ואם אלה לא יספיקו - להצביע על הפער בין "מה שכולם ידעו" לבין מה שקרה כהוכחה לזיוף.
זה נובע גם מכך שאנשים משוכנעים שדעתם משותפת לרבים אחרים, ואילו החולקים עליהם הם חריגים שדורשים הסבר ("קנו אותם"). מחקר שבדק את תפיסת הבוחרים האמריקאים לגבי הטענה שבחירות 2020 זויפו, מצא שאלו שהאמינו בכך גם העריכו שהציבור ששותף לדעתם גדול עשרת מונים ממה שהתברר. ההערכה האחרונה נובעת מכך שאנשים מבלים יותר עם דומיהם ומשליכים זאת על הציבור כולו. "אני לא מכיר אפילו מצביע ביבי אחד", ולהפך, מבטאים זאת.
יובל אלבשןצילום: אלכס קולומויסקי האלגוריתמים של הרשתות החברתיות מעצימים את הנטייה להעריך ביתר את גודל הקבוצה שאליה אנו משתייכים. כשלזה מצטרף האדרנלין של תחושת ה"ביחד" בעצרות ובמחאות, שמגביר את תחושת העוצמה והכוח של הקבוצה, נוצרת ודאות גבוהה אצל האדם שניצחונו בטוח. ולוודאות כזו יש רק שני מוצאים: להתאמת או להישבר.
ה. כשהמציאות מתנגשת באמונה כה קריטית לחיי היומיום של האדם, כזו שמבוססת על זהותו השבטית והפוליטית, ממתין לה בשל לקטיף הסבר נוח שלא דורש חשבון נפש: הבחירות זויפו. מכאן קצרה הדרך לעלייה על הקפיטול. לכן מי שבאמת חושש לראות מראות דומים בגבעת רם שלנו חייב לזכור: קל מאוד לפזר את הזרעים האלה וקשה מאוד לעקור את העשבים השוטים שהם מצמיחים. עשבים מהסוג של ג'ראד ווייז שגם היום משוכנע שהוא זה שהציל את אמריקה.
פורסם לראשונה: 00:00, 10.07.26
