זה יום עצוב. אני מאוד אתגעגע ללינדזי גרהאם. הוא הפך לחבר שלי. התחלנו כאויבים, כשהוא ניסה להדיח את הנשיא קלינטון, ואני הייתי אחד מעורכי הדין שהגנו על הנשיא. נפגשנו כשישבנו משני צידי השולחן. אחר כך הפכנו לחברים טובים, במיוחד סביב נושא ישראל.
לינדזי גרהאם
(צילום: AP Photo/Efrem Lukatsky)
גרהאם האמין בישראל בכל עומק ליבו. הוא לא תמך במדינה בגלל אמונות אוונגליסטיות שלפיהן אולי בגלל ישראל המשיח יחזור. לא. הוא פשוט אהב את ישראל. הוא אהב את העם בישראל, אהב את צה"ל, תמך בצבא חזק. הוא הבין ששלום מגיע דרך כוח. הוא היה אדם גדול, נחמד, מצחיק, כזה שהסתדר עם כולם. הוא היה אחד החברים הטובים ביותר של ישראל בסנאט האמריקאי, ואף אחד לא יחליף אותו.
גרהאם האמין בישראל בכל עומק ליבו. הוא פשוט אהב את המדינה, את העם, את צה”ל. הוא היה אחד החברים הטובים ביותר של ישראל בסנאט האמריקאי, ואף אחד לא יחליף אותו
אני מקווה שמושל דרום-קרוליינה ימנה אדם שיוכל להיכנס לנעליו. אמריקה נעה לכיוון הקצוות, כפי שהעולם נע בשנות ה-30. או שאתה פשיסט או קומוניסט. המרכז נעלם. אנחנו מאבדים את התמיכה הדו-מפלגתית שישראל הייתה רגילה לקבל. כיום הפך להיות משתלם פוליטית עבור דמוקרטים לאיים לתקוף את ישראל.
גרהאם היה ידוע כאחד מבעלי הברית הקרובים ביותר של טראמפ, למרות שבעבר ביקר אותו. קשה מאוד לעשות דבר כזה. אבל לא קשה לאהוב את לינדזי גרהאם. כשטראמפ היה נתקל בבעיה מול הדמוקרטים, הוא היה מתקשר לגרהאם ואומר לו: "לינדזי, דבר עם החברים שלך. אני לא מדבר איתם, אבל דבר איתם". ולינדזי היה מדבר איתם ולעיתים מצליח לשנות את דעתם. זו הפכה לידידות אמיתית. הם שיחקו הרבה גולף ודיברו הרבה. הם אפילו דיברו דקות לפני שלקה בהתקף הלב.
אלן דרשוביץ צילום: עמית שעל לפני מותו הוא לחץ מאוד על טראמפ לסיים את העבודה מול איראן, לא לתת לה לצאת מזה ולא לאפשר לה רק לפתוח את מצרי הורמוז או לסיים את תוכנית הגרעין. לדעתי הוא תמך בסיום המשטר האיראני, כי זו הדרך היחידה להבטיח שלום במזרח התיכון. צריך לבדוק האם מישהו פגע בו בכוונה. הייתה למעשה פתווה נגדו. הוא היה באותה רשימה שבה נמצאים טראמפ ונתניהו. כל מוות של אדם פרו-ישראלי צריך להיבדק. אנחנו יודעים שאויבי ישראל ואויבי אמריקה יודעים לגרום להתקפי לב לאנשים — זה אפשרי מבחינה רפואית. אני לא שולל את האפשרות, אבל אי-אפשר לקפוץ למסקנות.
לעולם לא אשכח כיצד לינדזי גרהאם התנהל ביום שאחרי טבח 7 באוקטובר, ראיתי עד כמה הוא הרגיש בליבו את מה שקרה, כמה זה בער בו. הוא הבין עד כמה עמוקה השנאה של חלק מהאנשים כלפי ישראל כמדינת הלאום של העם היהודי. הוא לא הצליח להבין איך אנשים בעולם לא יכלו אפילו להנציח את אלפי ההרוגים, החטופים והנפגעים, אלא במקום זאת תקפו את ישראל.
גרהאם ידע שהוא נמצא בצד הנכון של ההיסטוריה, וידע שיזכרו אותו על כך – בתקופה שבה לדעתו רבים בממשלות נמצאים בצד הלא-נכון.
