במארס 2016, בשעות הבוקר, הגיעו שני מחבלים פלסטינים לעמדת צה"ל בתל רומיידה. הם הצליחו לדקור את אחד החיילים, הכוח הגיב במהירות, מחבל אחד נהרג והשני, עבד אל-פתח שריף, נפצע קשה ונשאר מוטל ברחבה שלפני העמדה. כמה דקות אחר כך הגיע לשם כוח תגבור מגדוד שמשון. בין החיילים היה גם החובש הצבאי אלאור אזריה. אזריה ירה במחבל השרוע – לא לגמרי ברור אם הוא היה כבר מת – נעצר זמן קצר אחר כך, וחודש וחצי לאחר מכן הועמד למשפט צבאי. סעיף הרצח הומר בהריגה, אזריה נמצא אשם ונידון ל-18 חודשי מאסר ולהורדה לדרגת טוראי. הרמטכ"ל דאז, גדי איזנקוט, קיצר את עונשו ל-14 חודשים ואזריה השתחרר לאחר שריצה שני שלישים מעונשו.
אלאור אזריה
(צילום: יאיר שגיא)
אתמול עידכנה לשכת שר הביטחון כי השר כ"ץ פנה לנשיא המדינה בבקשה לחון את אזריה ולמחוק את הרישום הפלילי שלו. "אין זה סביר כי בחלוף עשור, לוחם מצטיין שהורשע בגין עבירה שבוצעה תוך כדי שירותו המבצעי, ימשיך לשלם מחיר כבד", טען כ"ץ.
ועל כך יש לומר את הדברים הבאים: אזריה שירת בגדוד השייך לחטיבת כפיר. חטיבת כפיר פועלת בשטחים, וחיילי הסדיר נוהגים לומר שזו חטיבה שאוכלת חצץ כל יום, כל היום, כל השירות. בעוד שחטיבות אחרות מגיעות לבט"ש שמוגבל בזמן, חיילי כפיר נמצאים שם כל הזמן. זה שירות מפרך, עבודת שיטור סיזיפית, רחוקה מלתגמל את הלוחמים, שבוודאי לא הולמת חיילים בני 18. גם לא בני 21.
האם אזריה היה "לוחם מצטיין", כדברי כ"ץ? קרוב לוודאי שלא – לפי המונחים המקובלים היום להגדרה זו, אבל אין ספק שהיה חייל מותש. גמור. כמו לא מעט מהחברים שלו. רוצה לומר, הפנייה של כ"ץ לנשיא מוצדקת
האם אזריה היה "לוחם מצטיין", כדברי כ"ץ? קרוב לוודאי שלא – לפי המונחים המקובלים היום להגדרה זו, אבל אין ספק שהיה חייל מותש. גמור. כמו לא מעט מהחברים שלו. רוצה לומר, הפנייה של כ"ץ לנשיא מוצדקת. אזריה שילם את המחיר, במלואו. והמחיר הזה היה הרבה יותר גבוה ממה שנדמה, גם אם היו כמה כהניסטים שקראו לו גיבור ישראל. אחרי עשר שנים של רישום פלילי, הנשיא יכול להרשות לעצמו לקבל החלטה שדורשת אומץ לב ציבורי. לא למרוח ולא להתחבא מאחורי סחבת בירוקרטית בגלל פחד משורת טהרנים, לוחמי מוסר וצדק בלתי נלאים, שימחו על כך בעיקר כי מדובר באלאור אזריה משמשון ולא ביפעת תומר-ירושלמי, האלופה המדליפה, שעד כה רק הודחה מהצבא, רק שמשפטה לא נפתח ולא ברור האם ומתי זה יקרה.
איפה היית כ"ץ?
כ"ץ לא הסתפק רק בקביעה שמדובר בחייל מצטיין. "הדבר מהווה מסר שלילי לבנינו ובנותינו", אמר, "הנשלחים לעמוד אל מול הסכנה ולשרת ביחידות קרביות ובמקומות מסוכנים". גם אם נוריד מעל הפרק את הטענה שאינה מופרכת כלל, שכל המהלך נועד לקושש קולות בדרך לפריימריז בליכוד, ספק אם כ"ץ הוא דוגמה ומופת לדאגה עמוקה לבנינו ובנותינו הנשלחים להילחם. הוא שומר על שתיקה מבישה כשחברי כנסת, תחתית החבית הפוליטית, משתלחים ברמטכ"ל אייל זמיר, שחטאו הגדול הוא הצבת המראה מול פניהם; כ"ץ גם לא יצא נגד דברי התועבה של רבני ש"ס, ולא הורה לדרעי לקרוא אותם לסדר ולהתנצל בפני הרמטכ"ל.
אותו כ"ץ גם לא העיף את המפתחות על שולחנו של ראש הממשלה, שלא לומר על ראשו של הראש, נוכח ערימת החוקים המבישים שאין כמותם, שבלי ספק מהווים "מסר שלילי לבנינו ובנותינו הנשלחים לשרת ביחידות קרביות ובמקומות מסוכנים", לא תפס בדש חולצתו של בועז ביסמוט הזחוח – שרק בממשלת העוועים הנוכחית יכול היה להגיע לתפקיד יו"ר ועדת החוץ והביטחון, ולא הסביר לו, כמו שראוי לטמבל שבמקרה התיישב על כיסא לא לו, כי החשש שמערך המילואים יקרוס הוא לא עוד קוריוז משעשע.
אריאלה רינגל הופמןבמילים אחרות, אם לסכם: את אלאור אזריה, אם לא היה ברור עד כאן, צריך לחון. עשר שנים אחרי שהורשע, וריצה את עונשו, יש מקום למידת החמלה הנדרשת. הטענה, שכבר נשמעה, כאילו יש בכך מסר לחיילים שמותר לרצוח, היא הגזמה פרועה וצדקנות מיותרת שכדאי לשמור אותה למקומות אחרים. רק שכל זה לא פותר את אחריותו של השר כ"ץ, מגדולי אומרי ההן והתורמים להתמוטטותה המוסרית של הממשלה הזו בכל מה שנוגע לבנינו ובנותינו הלוחמים והלוחמות. ובהקשר הזה ניתן רק לקוות שהמהלך הפואטי של נתניהו, להתיז מהרשימה דווקא את ערימת החנפנים חסרי החוליות, תשלים את נבואת יאיר גולן שהגדיר אותם "פסיק קטן בהיסטוריה". עוד זה מדבר וכבר זה עושה.
