אם להאמין לכותרות ולמאמץ של המפלגות החרדיות, נדמה שחוק יסוד לימוד תורה שהתקבל בכנסת, עתיד לשנות את כללי המשחק המשפטיים בישראל. נשק חוקתי חדש במאבק על סוגיית הגיוס. אלא שהמציאות שונה: חוק היסוד בגרסתו העדכנית הוא כמעט חסר משמעות משפטית. מכאן שהשאלה המתבקשת היא על מי בדיוק עובדים הפוליטיקאים החרדים, ומה יועיל החוק לקואליציה, חוץ מלהרחיב את הקרע בעם ולפגוע במשרתים בצה"ל.
מליאת הכנסת
( צילום: נועם מושקוביץ, דוברות הכנסת)
החוק כולל משפט אחד בלבד: “לימוד התורה הוא ערך יסוד במורשת העם היהודי ובמדינת ישראל". לא זכות חוקתית אישית ולא חובה על המדינה לקדם ערך זה, ובוודאי לא פטור מגיוס. הטענה שלפיה נוסח זה ישנה את האופן שבו בג"ץ ידון בעתיד בסוגיית הגיוס, מבוססת כנראה בעיקר על משאלת לב פוליטית או ניסיון להציג מצג שווא לציבור החרדי. הנסיבות שבהן מחוקק החוק ערב הבחירות, כחלק מדיל פוליטי תוך זילות חמורה של ההליך החוקתי, יביאו אף הם לכך שקשה להאמין שיינתן משקל חוקתי מעשי לחקיקה זו.
כדי להבין מדוע, די להיזכר בעובדה בסיסית אחת: גם הזכות לשוויון, שעליה מבוססים פסקי הדין המרכזיים בנושא גיוס חרדים, כלל אינה מופיעה במפורש בחוק יסוד כבוד האדם וחירותו. בית המשפט פיתח אותה במשך השנים מתוך פרשנות של הזכות החוקתית לכבוד האדם. העובדה שהשוויון אינו כתוב במפורש בחוק היסוד, מעולם לא מנעה מבג"ץ להעניק לו מעמד חוקתי מרכזי.
אם כך, ברור כי משפט הצהרתי וכללי בדבר חשיבות לימוד התורה במורשת העם היהודי, לא ישנה דרמטית את תמונת המצב החוקתית. כל סטודנט למשפט חוקתי לומד כי מערכת חוקתית פועלת באמצעות איזונים בין זכויות וערכים. עשרות שנים פיתח העליון, ובמיוחד בפסיקתו של הנשיא אהרן ברק, את ההלכה שלפיה כאשר ערכים חוקתיים מתנגשים, יש לאזן ביניהם, בין היתר, בהתאם למשקלם הנורמטיבי, לעוצמת הפגיעה בהם, לאופן ניסוחם (בצורה של כלל או של עיקרון כללי) ולנסיבות המקרה.
ככל שבאמת היה רצון לעשות שינוי חוקתי, יכלו החרדים לדרוש תיקון שיבטל את הפרשנות של הזכות לשוויון מכוח הזכות לכבוד האדם או לעגן זכות חוקתית אישית ללימוד תורה. אך זאת לא נעשה
מי שיפתח את ספריו של ברק בפרשנות חוקתית, יגלה במהירות כי הצהרה כללית שלפיה לימוד תורה הוא "ערך יסוד" - ועל כך אין חולק - אינה גוברת על זכויות חוקתיות אישיות אחרות. בוודאי שלא על הזכות לכבוד האדם, שממנה נגזרת הזכות לשוויון, ואשר זוכה לעיגון מפורש בחוק יסוד.
פסקי הדין שפסלו את ההסדרים הקודמים של פטור לציבור החרדי משירות צבאי יצאו מנקודת מוצא כי "אין חולק שהיותו של לימוד תורה הוא אחד מערכיה של מדינת ישראל", כפי שציין השופט אליקים רובינשטיין, אך לא היה בערך זה על חשיבותו הרבה, כדי להצדיק את "אם כל ההפליות", הנובעת מאי-שוויון בנטל השירות בצה״ל.
מתן גוטמןצילום: שלומי יוסףככל שבאמת היה רצון לעשות שינוי חוקתי, יכלו החרדים לדרוש תיקון שיבטל את הפרשנות של הזכות לשוויון מכוח הזכות לכבוד האדם או לעגן זכות חוקתית אישית ללימוד תורה. אך זאת לא נעשה. לכן קשה להשתחרר מהרושם שהסיפור הוא פוליטי. ניסיון לייצר מצג שווא של הישג לציבור החרדי לפני הבחירות, שכן סוגיית הגיוס נמצאת במבוי סתום.
וכך נולד חוק יסוד שמייצר כותרות, וצפוי להניב השפעה משפטית קטנה מאוד אם בכלל - אבל את הקיטוב והמחלוקות בעם הוא רק יעצים.
