כל כך הרבה דיו נשפך על הקדנציה של הכנסת ה-25, שתגיע היום בפועל לסיומה, לאחר שהשלימה את ימיה - לראשונה מאז שנת 1988, אז הייתה זו הכנסת ה-11. המילים המרכזיות שיבטאו את המצב הן "מי היה מאמין". מי חשב שיתרגש עלינו 7 באוקטובר, ועוד יותר - מי חלם כי אחרי אסון שכזה נתניהו ישרוד, וכך גם ממשלתו. השרים הבכירים ביותר בליכוד ובממשלה היו בטוחים כי אחרי תחילת המלחמה הקואליציה תתפרק בתוך שבועות ספורים, אך זה לא קרה. קצרה היריעה מלסכם הכול, אבל זה המקום לעשות סדר ולסכם את האירועים הגדולים של הקדנציה הזו, ואת התהליכים המשמעותיים שהיו בה.
לצד ענייני המלחמה, הסוגיות המרכזיות שתפסו את סדר יומה של הקואליציה היו הסוגיה המשפטית וכן סוגיית משבר הגיוס עם החרדים. המהפכה המשפטית שעליה הכריז יריב לוין תפסה את סדר יומה של הקואליציה במשך שנה שלמה, ונבלמה לבסוף בעיקר בגלל המלחמה, אך עוד קודם לכן נתקלה במחאה חריפה, שכללה השבתת משק ואיומים באי-התנדבות למילואים.
החקיקה המשפטית חזרה כמה חודשים לאחר פרוץ המלחמה, כאשר חברי הקואליציה טענו כי גם מערכת המשפט לא הרפתה, לאחר שבג"ץ פסל את חוק ביטול עילת הסבירות שלושה חודשים לתוך המלחמה. במקום הכרזה על רפורמה כוללת, הקואליציה פשוט התקדמה בשיטת הסלמי, וחוקים כמו ביטול חוות הדעת של היועמ"שית, שינוי הרכב הוועדה לבחירת שופטים, חוק מח"ש ועוד הספיקו לעבור בחסות המלחמה, גם אם לא היו כל מאווייה של הממשלה בתחילת הדרך.
כאמור, גם סוגיית הגיוס ריחפה מעל הקואליציה לאורך כל הקדנציה. לפני המלחמה החרדים חשבו כי בממשלת "החלומות שלהם", של 64 מנדטים לגוש נתניהו, הם יקבלו סוף-סוף את הסדרת ההשתמטות. נתניהו דחה אותם שוב ושוב. לאחר המלחמה הצורך הלאומי התגבר, ובוועדת החוץ והביטחון התקיימו יותר מ-80 דיונים בנושא. בתחילה עם יו"ר ועדת החוץ והביטחון דאז יולי אדלשטיין, אך לאחר שסירב להתפשר מול החרדים הוא הודח מתפקידו.
הצבעת התקציב במליאת הכנסת בדצמבר 2023
(צילום: שלו שלום )
גם שר הביטחון הקודם יואב גלנט, שעשה בעיות בנושא הגיוס והיה לעומתי לנתניהו במהלך המלחמה, הודח בהמשך מתפקידו משתי הסיבות הללו. בימים אלה נשמע אקורד הסיום של סוגיית הגיוס - החוק להקפאת מעצר עריקים, שעבר במליאה, כבר הספיק להיבלם על-ידי בג"ץ. נתניהו מסיים קדנציה שלימה מבלי שהביא חוק למען המשרתים או להקלה בנטל הגיוס.
דבר נוסף שבולט בהיעדרו בקדנציה הזו הוא ועדת חקירה לטבח 7 באוקטובר. נתניהו לא רצה ועדת חקירה שימנה נשיא בית המשפט העליון, אך אפילו לא השלים את חקיקת חוק ועדת החקירה הפוליטית שלו, שלפיו נציגיה ימונו על ידי הקואליציה והאופוזיציה, זאת ברקע הצהרת האחרונה - כי לא תשתף פעולה. הממשלה מסיימת את ימיה מבלי שתוקם ועדת חקירה למחדל הגדול מקום המדינה.
אחת השאלות המרכזיות היא כיצד הקואליציה הזו שרדה מבחינה פוליטית, למרות המלחמה והמשברים. מי שהיה צריך לספק את הסחורה בנושא הזה הוא יו"ר הקואליציה אופיר כץ, שהצליח לשמר את כל חלקיה, וזאת למרות ויכוחים קשים וקרבות עזים, בעיקר עם החרדים. שני ראשי מפלגות העידו: "בכל מחלוקת, כץ לא פעל מתוך אינטרס אישי אלא מתוך אינטרס של מציאת פתרון. כל ראש מפלגה חשב שאופיר באמת רוצה להביא פתרון שיטיב איתו. הוא לא היה שחקן של צד אחד, הוא שחקן של כולם, בלי אגו".
יש הרבה תשובות לשאלת השרידות הפוליטית, אך התשובה הרווחת שמניחה את הדעת היא התחושה של חברי הכנסת כי קדנציה בהרכב קואליציוני כזה לא תחזור. ממשלת ימין של 64 מנדטים אפשרה לרבים ממרכיבי הקואליציה לקדם מהלכים בחסות רעש המלחמה, שבממשלה אחרת לא היו מקדמים. בן גביר עשה כבשלו במשטרה, סמוטריץ' עשה מהפכה ביו"ש, דרעי מינה רבנים ושלט במשרד הדתות ובמשרדים נוספים. הרוב המשמעותי נתן תחושה לח"כים כי פרישה מהקואליציה לא תפיל אותה, כך שההפסד הפוליטי שלהם יהיה גדול מהתועלת.
גם האופוזיציה עברה תהפוכות - מההתחלה היה ברור שזו לא תהיה אותה אופוזיציה כפי שהיה גוש נתניהו בתקופת ממשלת השינוי. ראשית - בגלל הרוב. הפער מראש היה גדול מאוד לטובת הקואליציה. שנית - בגלל חוסר ההומוגניות. כבר במשא ומתן על הרפורמה בבית הנשיא, היו הבדלי גישות עם בני גנץ, שהיה מתון במיוחד. בנוסף אי אפשר להתעלם מהעובדה שהאופוזיציה לא הפילה את הממשלה וגם איבדה חלק מחבריה, ובכלל זה את מפלגתו של גדעון סער. בשורה התחתונה - היום יעברו החוקים האחרונים של הקדנציה, וממחר הכנסת תצא באופן רשמי לפגרה עד יום הבחירות ב-27 באוקטובר.
פורסם לראשונה: 00:00, 16.07.26
