התגובה השכיחה לפיגועים קשים באיו"ש היא הזרמת כוחות לאזור מחשש ל"פיצוץ קרוב". זהו מענה יעיל מול תשתיות טרור ממוסדות והפרות סדר רחבות, אך לא מול מה שמתפתח בחודשים האחרונים בעקבות חיכוכים אלימים שמחריפים בין יהודים ופלסטינים. זהו ההקשר שבו התרחש הפיגוע הקשה שלשום סמוך לחוות גלעד: חתירה מודעת למגע של המתיישבים עם הפלסטינים, לרוב תוך נקיטת אלימות, כשברקע גיבוי של בכירי הממשלה, ובראשם סמוטריץ' שמנופף בדגל "המהפכה" באיו"ש, ובמוקדה הרחבת ההתיישבות. אלוף פיקוד המרכז טען באחרונה כי זהו "נס" שהפשיטות האלימות של מתנחלים לא מסתיימות בהרוגים ובחטופים. נראה שעידן הנס מסתיים.
כ-20 מתנחלים נכנסים לכפר הפלסטיני תל, יום אחרי הפיגוע
אין כוונה לנקוט "סימטריה", אלא להסביר באופן נקי מסיסמאות את ייחודיות העימות והאויב הפעם. היות שהמפגעים הם תושבים פלסטינים שאינם חברים בתשתיות מאורגנות וחלק גדול מהם לא תיכנן את הפיגועים שביצעו עד לחיכוכים שהתפתחו, אין ערך רב בהרוויית השטח בכוחות. מה שעוד ייחודי הוא הפתרונות המוצעים, שלא משקפים חשיבה צבאית אלא כמיהות פוליטיות, מגזריות ואידיאולוגיות. ראשי "המהפכה", ובראשם סמוטריץ', מסבירים מהו יעדם האמיתי: למחוק יישובים פלסטיניים ("ריקונם כפי שנעשה במחנות הפליטים בצפון השומרון" הסביר השר שלשום), ולצאת למלחמת חורמה נגד הרשות, כלומר מימוש תוכנית ההכרעה מ-2017. כל זאת, כשמבחינה ביטחונית, קרי האיום מהצד הפלסטיני, המצב הוא היציב ביותר זה שנים.
למרות המאמצים להקביל את הפיגועים האחרונים לאיומי הטרור "הרגילים" ואת המענה כתגובה צודקת הזוכה לקונצנזוס, מנהיגי "המהפכה" לא מצליחים להחניק את סימני השאלה הנוקבים שעולים מצד רבים בציבור שתוהים עד כמה נחוצים "טיולים" לא מתואמים לכפרים פלסטינים, עד כמה נכון שהחוות מגינות על ישראל ומהוות נכס לאומי, והאם בימים שבהם מתחזקת הסבירות לחידוש המלחמה עם איראן ונושאי עול המילואים נשחקים עד דק נדרש להצית בכוח עוד חזית.
מתחדד הדמיון ל"הרפתקאות אידיאולוגיות" שהסתיימו בתוצאות טרגיות, כמו זו שבה נהרג החייל גור קהתי ז"ל בלבנון, ובנס לא מתפתחות מדי יום (עד כה) תקריות קשות בגבול סוריה, שאותו חוצים פעילי תנועת "חלוצי הבשן"
ברקע, מתחדד הדמיון ל"הרפתקאות אידיאולוגיות" שהסתיימו בתוצאות טרגיות, כמו זו שבה נהרג החייל גור קהתי ז"ל בלבנון, ובנס לא מתפתחות מדי יום (עד כה) תקריות קשות בגבול סוריה, שאותו חוצים פעילי תנועת "חלוצי הבשן". כל אלה ממחישים את העובדה הכואבת כי "המהפכה" באיו"ש, שמואצת עם ההתקרבות למועד הבחירות, אינה מפעל לאומי שנטע שורש בלב העם, אלה פרויקט מגזרי המקודם מכוח מניעים אמוניים ונכפה למעשה על כלל הישראלים, בלי שהם יודעים מה קורה מעבר לקו הירוק, נשאלים מה דעתם, או יכולים להשפיע על הצעידה לעבר מדינה אחת.
התכה גוברת
הפיגוע שלשום משקף למעשה התכה גוברת בין שתי אוכלוסיות העוינות זו את זו ודחיפה מודעת למציאות בלקנית שתהיה "שגרת יום-יום" בישות "מאוחדת". באיו"ש מתפתחת הוויה ייחודית שמנסה להפוך למצב האומה, וכוללת קידוש תפיסת "עוד שטח" ממניעים אמוניים שמתחפשים לנימוקים אסטרטגיים; אימוץ עולם ערכים חלופי שבו אלימות כלפי פלסטינים היא נורמה; וקיבוע המלחמה כהוויית נצח. הדבר מגלם במידה רבה התנתקות גוברת של המגזר שמייצג סמוטריץ' מחלק גדול מהציבור, תוך אשליה שהוא "חלוץ נבחר" לקידום ביאת גאולה וממלא שליחות היסטורית.
האזרחים בישראל חייבים להבין מהן ההשלכות הכבדות של "המהפכה" באיו"ש. מעבר לתחושה המתחזקת בעולם ולפיה בחסות ובעידוד הממשלה הגדה הופכת אקס-טריטוריה שבה שולטים כוחות וערכים שונים מאלה שבתוך ישראל, כשבתווך ניצבים גורמי הביטחון ובראשם הצבא בחוסר אונים או הימנעות מרצון מחיכוך עם "חלוצי המהפכה", מתרחק או למעשה נעלם רעיון הנורמליזציה עם מדינות ערב, שממשיכות להתנות את הדבר בדיון בנושא הפלסטיני. האלימות היהודית הגוברת באיו"ש גם מעצימה את הדימוי של ישראל כ"מדינת אפרטהייד", באופן שמספק תחמושת לכל אויביה שדבקים ברעיונות BDS ושוללים את עצם קיום המדינה. התגובה השחוקה ולפיה מדובר ב"ביטויי אנטישמיות", וכי יש לחזק את ההסברה אינה יעילה ובעיקר נלעגת.
נוכח העובדה שגורמי הקואליציה מעריכים שמהלכים דרסטיים באיו"ש יסייעו להם אלקטורלית, מתחדד הסיכון למהלכים דרסטיים (ששוב) ישקפו יציאה מאיזון אסטרטגי, למשל סיפוח שטחים, פגיעה קשה ברשות ועקירת אוכלוסייה פלסטינית. כמו אחרי התקיפה הכושלת בקטאר לפני כשנה שהביאה לאכיפת סיום המלחמה בעזה ע"י טראמפ, גם עתה נראה שלעמדתו יהיה משקל מכריע.
מיכאל מילשטייןהמתחולל באיו"ש חייב לעמוד במוקד מערכת הבחירות, ולהיות מלווה בעמדות בהירות יותר מצד כלל המועמדים. במסגרת זו נדרשת אזהרה חריפה מפני שיח רווי דה-לגיטימציה, שמועצם באחרונה על ידי גורמים בקואליציה המתריעים מפני "עליית ממשלה הנתמכת בידי גורמי טרור ושואפת להקים מדינה פלסטינית בלב ישראל". חיוני לדבר כבר עתה על האפשרות שתעלה ממשלה חדשה שסולדת מ"המהפכה" של סמוטריץ' ומיישום החזון המגזרי של מדינה אחת. הכרחי להבהיר כי אם אכן תקום ממשלה שכזו, הכרעותיה יהיו לגיטימיות, ושאין להעלות על הדעת אי-ציות, קל וחומר נקיטת אלימות נוכח מדיניות שונה בעתיד. אלה עלולים לחולל קרע עמוק וחריף במצב השברירי גם כך שבו נתונה החברה הישראלית אחרי שנים ארוכות של מלחמה מרה ושסעים מבית.
הכותב הוא חוקר בכיר במרכז דיין באוניברסיטת ת"א
