בכל כתבות הפרופיל על אודות הרמטכ"ל, גם הביקורתיות שבהן (שאפילו לא צריך כף יד כדי למנות אותן), הוא מתואר בסך הכול כ"בחור טוב": ישר, אמין, ענייני, אחד שלא מחזיק מעצמו "פילוסוף", אלא איש צבא ברמ"ח איבריו, שבא לשקם אותו אחרי המחדל החמור בתולדותיו. לא סתם המינוי שלו היה קונצנזוס במדינה שבה אי-אפשר להסכים אם בחוץ יום או לילה.
אולם מאז כשל רב-אלוף אייל זמיר ברוב הצמתים שבהם דווקא הוא צריך היה לומר את האמת לציבור: מהסירוב לנקוב במילים "ועדת חקירה ממלכתית", דרך ההשתתפות הפעילה בניפוח ההישגים של שני המבצעים באיראן ועד להשתקעות בבוץ הלבנוני. רק כשנדרש לכבוש את עזה על חשבון גורל החטופים ועל סף העברת חוק שינציח את אפליית הגיוס לדורות, זמיר ידע היטב כיצד להוציא לאור את מה שהדרג המדיני ניסה להסתיר ולערבב.
הרמטכ”ל בזירת הפיגוע בכפר תל במרחב חטיבת שומרון
(צילום: דובר צה"ל )
ההסלמה בגדה המערבית מזמנת לזמיר עוד רגע שבו עליו להכריע באיזה צד של ההיסטוריה להתייצב. הוא הרי יודע בדיוק, או לפחות אמור לדעת, מה קורה בשטח שבו צה"ל הוא כביכול הריבון: אילו שינויים טקטוניים התחוללו שם ביוזמה מכוונת הכוללת גיבוי פוליטי שמתעלם מההשלכות המוסריות, הביטחוניות, החוקיות והמדיניות; מה תרומתה הישירה של המהפכה להידרדרות במצב; וגם שאין לזה שום קשר ל"ביטחון", אלא לתוכנית שנועדה לעקור כל אפשרות של הסדר מדיני, באופן שיהפוך את כל טענות האפרטהייד לנכונות כעובדה, כזאת שאפילו שופט בג"ץ אלכס שטיין לא יוכל להתעלם ממנה. "מדינות אפרטהייד לא צריכות להתקיים", אמר שטיין כשהסביר מדוע האשמת ישראל באפרטהייד אינה חלק מ"וויכוח תרבותי". אם מה שאומרים על זמיר נכון, הוא יכול להסביר לכבוד השופט שהדרך לשם הרבה יותר קצרה ממה שנדמה לו.
ואם זמיר אכן ישר כמו שמתארים אותו, הוא גם אמור להודות באופן המחפיר שבו הצבא בכלל ופיקוד המרכז בפרט, אפשרו לשלטון החוק להתפורר בגזרה עד כדי הפיכתו לאות מתה. הוא יודע שדובר צה"ל כמעט שלא מוציא הודעות על תקריות של אלימות יהודית, וגם בתגובות לשאילתות הוא מגייס את כל יכולותיה של מכבסת המילים כדי לטשטש ולעוות את המציאות, שבה חייהם של פלסטינים הופכים בלתי נסבלים עקב אלימות, פגיעה ברכוש והצקות (סליחה, "טיולים" שהופכים ל"חיכוך") שנועדו לגרש אותם מאדמותיהם.
זמיר יודע מאיפה יוצא הטרור היהודי, יודע על המעורבות/אדישות המתועדת של לובשי מדים ביותר מדי תקריות, יודע שראש הממשלה לא אמר אמת כשציין רק "150 צעירים" בתור האחראים לתופעה, יודע שמפקד הפיקוד נוחל כישלון מוחץ בטיפול בה
זמיר יודע מאיפה יוצא הטרור היהודי, יודע על המעורבות/אדישות המתועדת של לובשי מדים ביותר מדי תקריות, יודע שראש הממשלה לא אמר אמת כשציין רק "150 צעירים" בתור האחראים לתופעה, יודע שמפקד הפיקוד נוחל כישלון מוחץ בטיפול בה, ויודע שזה לא הפריע לאלוף אבי בלוט להתחנף ל"איגוד החוות" ולומר להם שהפרויקט "מתחבר בצורה טובה עם התפיסה הביטחונית", שעליה הצבא כנראה שכח לספר לכולנו.
זמיר גם מבין מצוין את מי משרתת התלקחות לקראת בחירות, את השילוב הקטלני בין אידאולוגיה קיצונית לציניות חסרת גבולות, ואת התפקיד המרכזי של צה"ל בהגשמת הפנטזיות הכי פרועות של שלטון תחת מצוקת סקרים. ועכשיו השאלה אם זמיר הוא אפילו רבע ממה שאומרים עליו, או דוד זיני עם יחסי ציבור.
