הזמזום הפרשני המלווה את סבבי המלחמה בין ארה״ב לאיראן כולל שורה של נראטיבים. ביניהם: הנשיא טראמפ במצוקה כי ארה״ב ב״משבר כלכלי״, אפילו חמור. מחירי הנפט שזינקו בגלל שסגירת מצרי הורמוז "כבר מסכנים את היציבות הגלובלית". לאיראן תחת משטר האייטולות "יכולת שרידות כלכלית-חברתית חזקה בהרבה מזו של ארה״ב״, שדעת הקהל שלה ״מגויסת כולה נגד המלחמה״.
מצר הורמוז
עד כמה טיעונים אלו מבוססי עובדות? מעט, אם בכלל. הכלכלה האמריקאית לא במשבר ולא קרובה למשבר. היא צומחת בקצב סביר, שומרת על תעסוקה מלאה ועל גידול מתמשך בשכר הריאלי (שכר אחרי אינפלציה) למרות עלייה זמנית קצרה במדדי המחירים לצרכן. במונחים מקרו-כלכליים, עלות המלחמה מסתכמת עד כה ב-0.2% עד 0.3% מהתוצר המקומי השנתי האמריקאי, הנאמד ב-32 טריליון דולר. עקיצת יתוש קלה. ובסוגריים: הסיוע הביטחוני לישראל מסתכם ב-0.01% מהתוצר השנתי האמריקאי. הרבה פחות מטעות סטטיסטית.
מחיר חבית הנפט רחוק מאוד מלגרום לכאוס כלכלי-גלובלי. ההשוואות ההיסטוריות מטעות: המשק היצרני העולמי לא תלוי בנפט כפי שהיה ב-1974 או ב-1989 והמחיר הריאלי של חבית נפט נמוך בעשרות אחוזים מהשיאים באותן השנים. רק 2% מחשמל בעולם מופקים כעת מנפט והתנודות במחירו משפיעות כמעט אך ורק על מונה בנזין (ודיזל) ליד המשאבה. ארה״ב עצמה הפכה מיבואנית אנרגיה ליצואנית אנרגיה (יצואנית גדולה) ומגזר הנפט והגז שלה מרוויח המון מעליית מחירים.
המתח סביב מצרי הורמוז לא ימוטט את השווקים. כל פיפס בתחזיות AI משפיע היום על הבורסות ברחבי תבל יותר מסגירה או פתיחה של המצרים, מה גם שכבר נמצאו נתיבי סחר חילופיים לנפט, גז טבעי ומינרלים נדירים. המשך סגירת המצרים ייתר את השימוש בהם, לצערה של טהראן. במקביל הנשיא טראמפ התחיל סוף סוף לפעול במרץ להקמת צי רב-לאומי שיבטיח את חופש השייט במימי כל המפרץ הערבי. בצבא ארה"ב מעריכים ש-80% עד 90% מהיכולות הצבאיות האיראניות באזור המצרים הושמדו כליל.
איראן לא מסוגלת לשרוד לחימה של יותר מעוד מספר שבועות. הנזקים לכלכלתה כבר נערמו ל-200 מיליארדי דולרים, לפחות חצי (!) מהתוצר המקומי השנתי. מחוץ לשכונות העשירים בפאתי טהרן, הרפובליקה האיסלמית בקריסה מהירה; אפילו מוצרי יסוד מסובסדים מתייקרים בקצב של 180% לשנה, בלי פיצוי ובלי הצמדת משכורות.
המלחמה באיראן לא פופולארית בארה"ב משום שהיא נתפסת כמלחמתו של טראמפ, נשיא הסובל משפל מתמשך בפופולאריות. הוא ויועציו הקרובים אומרים עכשיו בתדרוכים סגורים: הביקורת עלינו מנותקת מהעובדות. מנהיגי איראן הם החיים באשליות. הצבא של ארצם הובס וחוסל ברובו, הכלכלה על הקרשים והחברה בהתפוררות, אך הם מספרים לעצמם שהם הצד המנצח. סיפורי בדים שסופם להתנפץ. מלחמת התשה מבוקרת ואורך רוח מדיני, זוהי תערובת אמצעים הכי מתאימה למעצמת-על אמריקאית. כוחה, הם מוסיפים, גם באיפוקה.
הנשיא טראמפ מחזיק באסטרטגיה זו ונוהג לפיה, מוכן להמתין ליום שבו החונטה של טהראן תתעורר מהאשליות ותשלים עם תבוסתה. ניצחונות דיפלומטיים עדיפים אצלו על ניצחונות בקרב - בתנאי שהנושאים והנותנים האיראניים לא יוליכו אותו שולל. או-אז תפקע סבלנותו.
פורסם לראשונה: 00:00, 28.07.26
