45 חברי פייסבוק משותפים יש לי עם Rebecca Elia, בהם עיתונאיות ועיתונאים, דוברים, אקטיביסטים ואקדמאיות. חלקם שמות מוכרים, ברשת ומחוצה לה. Rebecca Elia, בת 34, למדה בתיכון עירוני ה' שבתל-אביב, אוהבת כדורגל ושונאת את ביבי ואת הממשלה - אבל מה זה שונאת. לפוסטים שלה יש מאות לייקים, שיתופים והמון תגובות, רובן נלהבות. הלוואי עליי כזאת הצלחה ברשת.
אבל Rebecca Elia לא אמיתית - היא חלק מרשת של השפעה זרה שמטרתה לזרוע כאוס ולהגביר עוד יותר את הקיטוב והשנאה בישראל. כמוה יש עוד המונים, מכל הצדדים ובכל הרשתות: אלה שונאים את הימין ואלה את השמאל, אלה את החרדים ואלה את הערבים, אלה את המשטרה, אלה את ועדת הבחירות ואלה את המדינה כולה. יש מספיק זעם לכולם, לא צריך לדחוף - אבל דוחפים. לאיזה כיוון? מעבר לקצה המצוק.
אפשר בהחלט לטעון שזריעת כאוס, שנאה, זעם וחוסר אמון בקרב הציבור הישראלי כלפי כל מי שלא חושב בדיוק כמוך זו לא העבודה הכי קשה בעולם - ובכל זאת, מישהו צריך לעשות אותה. ואכן, יש הרבה מאוד פועלים זרים שמציפים את השוק, כלומר את הרשתות החברתיות וכפועל יוצא את הרחובות ואת הלבבות, בכמויות אדירות של סחורה מהסוג המדובר - איראנים, רוסים, סינים, קטארים, מה לא: מגדל בבל של ממש, רק כזה שכולם בו מדברים עברית ועדיין לא מצליחים לתקשר. איך זה נגמר בסיפור המקורי, כולנו זוכרים. אם לא נשים לב, גם הפעם זה יכול להיגמר אותו דבר.
× × ×
שלושה חודשים פחות כמה ימים לבחירות. ועד כמה שחשבנו שזה הולך להיות מכוער, זה כנראה הולך להיות מכוער יותר בעקבות מעורבות חיצונית של חורשי רעתנו. בתוך פחות משלושה שבועות עלה נושא ההתערבות הזרה בבחירות שלוש פעמים לכותרות. מבקר המדינה פירסם דוח שקבע כי "ההשפעה הזרה במרחב הדיגיטלי עלולה לאיים על הבחירות", עד כדי "הטיית תוצאות הבחירות וערעור אמון הציבור בתוצאותיהן". המבקר בדק ומצא שההיערכות הלאומית להתמודדות עם ניסיונות של איראן ומדינות וגורמים עוינים נוספים להשפיע על דעת הקהל "לוקה בחסר באופן מהותי". ממשלת ישראל וראש הממשלה, קובע המבקר, הפקירו את הטיפול במבצעי השפעה זרה באינטרנט במשך שנים, התעלמו מאזהרות של גורמי מקצוע והותירו את האזרחים חשופים למבצעים של מדינות אויב שמנסות לפורר את ישראל ולפגוע ביציבות המנגנונים הדמוקרטיים שלה, ואפילו בעצם קיומה - על ידי ערעור מתמיד של המציאות: לדוגמה, לפי דוח המבקר, בספטמבר 2024 נשלחו על ידי איראן וחיזבאללה כחמישה מיליון מסרונים לאזרחי המדינה וכללו התרעת חירום לכניסה מיידית למרחב מוגן, כדי לעורר בהלה בציבור.
לפי המחקר, רוב הרשתות הפיצו מסרים נגד ממשלת הימין וכן מסרים של ערעור אמון במוסדות, כמו ועדת הבחירות המרכזית או טענות לאלימות משטרתית. כמו כן, הן הפיצו מסרים של דמורליזציה וייאוש ושל עידוד הגירה מהארץ
המבקר מפרט רשימה ארוכה של אתגרים שנענו בשורה ארוכה לא פחות של כשלים, ליקויים, הזנחות והתעלמויות. בנוהל. "הליקויים", מסכם המבקר, "מותירים את הציבור הישראלי חשוף להשפעה זרה במרחב הדיגיטלי ללא מענה הולם". השפעה זרה, על פי מבקר המדינה, היא "מכלול הפעולות הבלתי לגיטימיות מצד גורם זר, שמטרתן לפגוע באופן מוסווה באינטרסים של המדינה, עד כדי פגיעה ליבתית בריבונותה".
בסוף הדוח כותב המבקר מה צריך לעשות, כלומר מה לא ייעשה: לקבוע מדיניות לאומית סדורה, למנות גוף ממשלתי מוביל שירכז את הטיפול ויתאם בין כל הארגונים, ולהיערך באופן מערכתי מקיף נגד הפצת מידע כזב, בוטים ושימוש בבינה מלאכותית ברשתות החברתיות.
“שיטת מצליח". פוסטים של רשתות השפעה זרות, מתוך הדוח של פייק ריפורטר ומכון ברנדייס
שנית, השבוע פורסם כי ראש השב"כ, דוד זיני, הזהיר כי איראן, רוסיה וסין מנסות להתערב בבחירות בישראל ולשבש אותן. זיני, נאמר, רואה בהתערבות הזרה את הנושא השני בחשיבותו שמטריד את שב"כ, אחרי איום ה"מגה-פיגועים", והוסיף כי הארגון מקצה משאבים רבים להתמודדות עם ניסיונות לחבל בבחירות. מיכאל שמש פירסם בחדשות 13 כי שב”כ שיגר משלחות לחו”ל כדי ללמוד כיצד להתמודד עם התערבות רוסיה ואיראן בבחירות.
עדיף מאוחר - וזה ממש, אבל ממש מאוחר. התערבות זרה בבחירות זה נושא שמעסיק את העולם כולו כבר כעשור - מאז המקרים המפורסמים של חברת קיימברידג' אנליטיקה שהתערבה באופן מלוכלך למדי בבחירות ב-2016 בארה"ב בין הילארי קלינטון לטראמפ, כמו גם בקמפיין הברקזיט ליציאת בריטניה מהאיחוד האירופי - ועד להתערבות הרוסית בבחירות ברומניה ב-2024 - בחירות שבוטלו.
ידוע גם שסין התערבה בבחירות בהונג-קונג ב-2025 ובטייוואן ב-2024. יש ערימות של דוגמאות מכל העולם. האם זה הגיוני לחשוב שדווקא פה, בישראל - מדינה מוקפת אויבים, שעומדת מול איום קיומי יומיומי - הכל טהור? בספטמבר 2025 חשף עומר בן יעקב ב"הארץ", שבישראל מתקיים מבצע השפעה זר לקראת הבחירות בישראל שנראה זהה כמעט לחלוטין למבצע הרומני.
אילני: "באיראן יושבים מדענים קוגניטיביים מתוחכמים שחושבים איך לנצל כל חולשה שלנו. להגיד לאנשים 'זה עליכם' זו הפקרות של המדינה. אנחנו גם לא מסתפקים בלהגיד לילדים 'סמים זה רע' - ומתעלמים מאוטו גלידה שמוכר הרואין מחוץ לבית ספר"
גופים כמו המל"ל, מערך הסייבר הלאומי, המכון למחקרי ביטחון לאומי (INSS), משרד המשפטים, גופי ביטחון וסוכנויות מודיעין מתריעים ועוסקים בהתערבות זרה בבחירות כבר שנים - הכל מפורט בדוח המבקר - שלא לדבר על אינספור כתבות בעיתונות. גם בבחירות הקודמות, ב-2022, הזהירו רבים מהתערבות זרה, אלא שהנושא עבר בין הגופים כתפוח אדמה רקוב ומלא תולעים. הרבה דיונים. מעשים, פחות.
כותב המבקר: "השתלשלות הדברים מלמדת על דפוס חוזר של העלאת האיום לסדר היום, נקיטת יוזמות להתמודדות - אולם יוזמות אלו נזנחו ולא עלו על מסילת יישום ממשית… כתשע שנים לאחר שזוהה איום ההשפעה הזרה במרחב הדיגיטלי - אין מדיניות לאומית בנושא ואין גורם ממשלתי שמוביל את ההתמודדות עם האיום".
דוח המבקר זמין לקריאה ברשת, אבל לא מומלץ לקרוא אותו לפני השינה. או אחריה. או בכלל. למשל, הפסקה הבאה: "תוכנית פעולה שגיבש מערך הסייבר לאחר פרוץ מלחמת חרבות ברזל לא נבחנה על ידי רה"מ במשך כשנה ולא התקבלה החלטה בעניינה, התוכנית שהוצגה לנתניהו לא אושרה ולא תוקצבה. המל"ל הפסיק לעסוק בנושא, ומשרד המודיעין שאליו הועברה האחריות - נסגר".
ואם כל זה לא מספיק, השבוע פירסמו פייק ריפורטר - מיזם מחקר בשיתוף הציבור שנאבק בפעילות זדונית ברשת (שאגב, דיווח על Rebecca Elia - זוכרים אותה? - לחברת מטא, אבל החשבון שלה עדיין קיים) ומכון לואיס ברנדייס לחברה, לכלכלה ולדמוקרטיה, העוסק במחקר למען חיזוק יסודות הדמוקרטיה הליברלית בישראל, דוח מבעית למדי בן 114 עמודים תחת הכותרת "זרים מושלמים - רשתות התערבות זרה בישראל במבט השוואתי", ונחשף כאן לראשונה. הדוח מתאר ומנטר 46 רשתות התערבות זרה הפועלות בישראל.
“הם מאוד טובים בזה, וכל הזמן משתפרים". פוסטים של רשתות השפעה זרות, מתוך הדוח של פייק ריפורטר ומכון ברנדייס
בעוד מבקר המדינה וראש שב"כ התייחסו לנושא ממעוף הציפור, הדוח של פייק ריפורטר ומכון ברנדייס מפשיל שרוולים ותוחב את הידיים עמוק למדמנה הדיגיטלית, מתפלש בה עד הכתפיים ממש. אחרי שקראתי את הדוח, רציתי להתקלח בליזול, ומיד אחר כך לסגור את כל החשבונות שלי בכל הרשתות ולעבור לטלפון כשר, אולי אפילו כשר למהדרין: כזה שמחובר לקיר עם חוט. אני לא ילד, כן? ידעתי שהרשתות הן צלחת הפטרי של כל הזוהמה האנושית. ובכל זאת, המקבץ. הו, המקבץ. חשבתי שראיתי הכל. אולי, אבל לא את הכל בבת אחת.
זה דוח מסחרר. נכון ש-46 רשתות השפעה הן אפילו לא שפיץ של טיפה באוקיינוס ההתערבויות הזרות בישראל, אבל זה מספיק בשביל לתת מושג בהיר למדי, עד כמה שאפלה יכולה להיות בהירה, על הדבר שמולו אנחנו מתמודדים. ”רשתות השפעה זרות“ הן הגדרה לשלל מערכים מתואמים של פרופילים, עמודים, קבוצות וערוצי תוכן הפועלים לכאורה במסווה אותנטי, אך מופעלים בידי גורמים שמטרתם לעצב את תפיסת המציאות של קהל היעד, לערער את אמון הציבור במוסדות הדמוקרטיים, להעמיק שסעים חברתיים ופוליטיים, להשפיע על מערכות בחירות או לקדם אינטרסים של מדינות אחרות.
× × ×
"זו האסטרטגיה", אומרת ד"ר גיתית בר און, סמנכ"לית פייק ריפורטר, "כמה שיותר להפציץ, להציף את השיח בכמויות אדירות של דיסאינפורמציה. מה שיתפוס, יתפוס. שיטת מצליח. אין כוונת מכוון בעד השלטון או בעד האופוזיציה, פשוט סוכני כאוס".
גיתית בר און
הרשתות הזרות מתחזות לארגוני מחאה (כמו "אין מצב"), לתומכי הממשלה וגם למתנגדיה, לפעילי מפלגות, לתנועות חברתיות, לגופי תקשורת, לערוצי חדשות (כמו מאקו), לפוליטיקאים (אולמרט, מוסי רז), לפילנתרופים, לחרדים, לערבים, למתנדבים, לאמנים - אחת מהן אפילו התחזתה לזמרת רונה קינן, אולי האישה הכי רחוקה בישראל מהמושג פייק - לקבוצות של אמהות מבשלות, לאתרי שידוכים, לדברי תורה, להצעות עבודה ועד ל"תחרות ציורי רון ארד" לילדים, שככה יהיה לי טוב, ואפילו לסתם אנשים רגילים כמוכם וכמוני.
הפעילות מתבצעת במקביל בכל הזירות - X (לשעבר טוויטר), פייסבוק, אינסטגרם, טלגרם, ווטסאפ, ולעיתים גם באמצעות אתרי תוכן וטפסים מקוונים מזויפים. והן פעלו בכל החזיתות החברתיות שמעסיקות את החברה הישראלית: ימין, שמאל, גיוס חרדים, רפורמה משפטית, החזרת חטופים, יוקר המחיה, חללי צה"ל, מהגרי עבודה, מתנחלים, להט"בים, מזרחים, אשכנזים, חינוך, הגירה - כל סוגיה ישראלית שתחשבו עליה, ומכל הכיוונים, לפעמים גם מכיוונים מנוגדים בו בזמן. אין קווים אדומים, למעשה - אין קווים בכלל.
המשוואה הבסיסית פשוטה: מידע פלוס טרגוט שווה מניפולציה. במקרה הזה, פוליטית ובהיקף המוני. הדבר העצוב לגלות הוא עד כמה הם מכירים אותנו, כל כפתור שאפשר ללחוץ עליו ‑ נלחץ, ובדיוק במקום הנכון ובזמן הנכון. חלק מהחשבונות האלה הגיעו למאות אלפי ישראלים - כולל אליי ואליכם - ורבים נפלו בפח, מכל הצדדים. אולי גם אתם ואני. מטופז לוק שהידהד ב-X חשבון החשוד כפיקטיבי של משתמש בשם "דניאל עומר" שכתב "הסוף שלהם יהיה כמו של צ'אושסקו" מתחת לתמונה מזויפת של ראשי הממשלה ורעייתו מובלים בידי חיילים חמושים, דרך יאיר לפיד ונתניהו שמיהרו לגנות ב-2023 חשבון פיקטיבי איראני שהציג תמונה של אלוף פיקוד המרכז דאז יהודה פוקס כאדולף היטלר. מינון מגל ויאיר נתניהו ועד למתמודדים בפריימריז לדמוקרטים שהתכתבו עם חשבון פיקטיבי. "כשהגשם יורד", אמר בוב מארלי, "הוא לא יורד על גג אחד".
“הם מאוד טובים בזה, וכל הזמן משתפרים". פוסטים של רשתות השפעה זרות, מתוך הדוח של פייק ריפורטר ומכון ברנדייס
× × ×
לפי הדוח, 44 אחוז מהרשתות הזרות נהנו מתפוצה רחבה מאוד ברשתות החברתיות - 58 אחוז מאיתנו צורכים חדשות קודם כל ברשתות - שהתבטאה בחשיפה, לייקים, תגובות ושיתופים. השפעת הרשתות הזרות, טוען הדוח, לא מוגבלת לזירה הדיגיטלית אלא פועלת כזרז למימוש פגיעה בעולם האמיתי. הפעילות שלהן כוללת קריאות ישירות לאלימות, ניסיונות שיטתיים לגיוס אזרחים לפעילות מודיעינית וחתרנית, והנעה לפעולות שחותרות תחת הביטחון הלאומי ומגבירות את הקיטוב בחברה הישראלית.
כעשרה אחוזים מהרשתות - שזה המון - הצליחו לזלוג לעולם הפיזי (תליית פוסטרים, למשל) וכשני אחוזים מהמקרים הגיעו לטלוויזיה. נשמע מעט? בעיניי זה שני אחוזים יותר מדי. כלומר - כולנו חשופים. השקר והזיוף נמצאים בכל מקום, כולם יכולים ליפול ורבים אכן נפלו - אף אחד לא יותר חכם מהשני. ערוץ 14 פירסם סרטון AI מפוברק של גלנט, ערוץ 12 פירסם סרטון שנלקח מתוך משחק מחשב.
"הם מאוד טובים בזה", אומרת בר און, "וכל הזמן משתפרים. הם יודעים להפיק שיח אותנטי, להדהד תוכן כמה שיותר קיצוני לכל הצדדים בשביל לייצר תחושה שאנחנו לא יכולים לחיות פה כעם אחד. בחברה כמו שלנו, שנעה בין אירועים דרמטיים, די קל לעשות את זה".
אחד המקרים הקשים שמתוארים בדוח של פייק ריפורטר ומכון ברנדייס הוא "דמעות המלחמה" - רשת השפעה איראנית של למעלה מעשרה פרופילים שהחלה לפעול ברוב הפלטפורמות מיד לאחר 7 באוקטובר. הרשת התחזתה להתארגנות אזרחית שמטרתה "להציל את ישראל" ולהשמיע את קולם של קורבנות המלחמה. בימים הראשונים למלחמה פורסמו בערוץ תמונותיהם של הנרצחים, החטופים והנעדרים, תוך ניסיון לאסוף מידע מהמשתמשים הישראלים. כבר בדצמבר 23' חשף שב"כ כי מדובר ברשת איראנית, אבל שום דבר לא קרה. באפריל 2024 נשלח למשפחת התצפיתנית החטופה לירי אלבג גלגל פרחי אבל, מהסוג שמניחים על קבר טרי, והופצה כרזה הקוראת לבוא להפגנת תמיכה מול בית משפחת אלבג.
לירי אלבג לצד אביה אלי
(דנה קופל)
ניסיון לאיסוף מידע. גלגל האבל שנשלח לביתה של לירי אלבג בידי האיראנים, כשהייתה בשבי בעזה
(ללא קרדיט)
"דמעות המלחמה" גם רכשה במאי 24' מודעת קידום עצמי בערוץ הטלגרם הפופולרי של דניאל עמרם (שהתנצל על כך), פירסמה הצעות עבודה וניסתה לגייס ישראלים למשימות שונות ומשונות. ניסיונות הגיוס של הרשת נחלו הצלחות: שלטים וכרזות של "דמעות המלחמה" תועדו בתל-אביב ובירושלים. מהצד השני פעלה קבוצה בשם "הציידים" שנועדה לפתות תומכי רפורמה לפגיעה בפעילי מחאה.
"ואלה רק הרשתות שתפסנו וחקרנו, לפי דיווחים של הציבור", מסבירה בר און. "המטרה היא לחשוף ולהנכיח את התופעה, אבל חשוב להבין את המגבלות שלנו. עוד כוכבית שחשוב להוסיף - כל מה שקשור בהתכתבויות פרטיות בכלל לא מופיע, אין לנו גישה לזה. יש המון מרחבים שאין לנו גישה אליהם ויש המון דברים שאנחנו לא יודעים".
מי פגיע יותר?
"כלל הזהב הוא שקבוצות עם פחות אוריינות דיגיטלית גם פגיעות יותר; מבוגרים, קבוצות חברתיות כמו החרדים. אולי צעירים שהם פחות ביקורתיים. ככל שיש לך יותר אוריינות דיגיטלית, ההגנות שלך יותר חזקות. אבל בסוף, התשובה היא כולם. מצד אחד, אני חושבת שמה שקרה ברומניה לא יכול לקרות אצלנו. אני עדיין מאמינה בחוסן החברתי וגם במוסדות המדינה. מצד שני, מיליוני אנשים צורכים ברשתות ובטלגרם את החדשות שלהם ונמצאים בזירה הזאת. במובן הזה אנחנו יותר פגיעים".
מה את מצפה שיקרה עכשיו, לאחר פרסום הדוח?
"הייתי רוצה שהמחקר ישמש כקריאה להתחלה של עבודה מסודרת על הנושא, שמפלגות יכניסו את זה לסדר היום - לצד ביטחון ורווחה. שתוקם ועדת מומחים שתניע מדיניות. מאזן הכוחות בין הפלטפורמות לבין המדינה היום לא נכון, הפלטפורמות צריכות לתת דין וחשבון".
× × ×
עוד מקרה מעניין שמופיע במחקר הוא המשתמשת "מרים קוזק", פרופיל זר שהחל לפעול בפייסבוק, אינסטגרם ו-X בשנת 2020 - ופעל נגד, או בעד, שני הצדדים. בתקופת הבחירות של 2022 הפיצה "קוזק" טענות להונאה וגניבת בחירות על ידי אזרחים ערבים ונגד השמאל, אחר כך פנתה נגד נתניהו וממשלת הימין. הכל על מנת לזרוע כאוס.
"הרשתות הזרות מתמקדות בשלוש מטרות בולטות: לערער את תחושת הביטחון של האזרחים, להפחיד, להציג את ישראל כחלשה ולייצר מצג שווא של קריסה", נכתב בדוח. הנשק הכי נפוץ שלהן הוא התחזות ל"אזרח ישראלי מודאג" או לפעילי מחאה נגד הממשלה
בינואר 2024 פירסמה "קוזק" תמונה שיוצרה על ידי AI עם טקסט שקורא לפגיעה בראש הממשלה. פעילת הליכוד מירי ברבי וגם מני אסייג ואחרים מיהרו לשתף את הציוץ כדי להאשים את השמאל באלימות. "קוזק" גם פירסמה פייק על 23 הרוגים מטיל איראני בנהריה, פעלה נגד הרפורמה, ואז בעדה, התחזתה לנעמה לזימי ופתחה קבוצה בפייסבוק שאלה הצטרפו 8,000 איש. לבסוף, אחרי תלונות חוזרות ונשנות, נמחק החשבון מפייסבוק.
מתוך כלל הרשתות שנחקרו, נמצא כי מקורן של כרבע מהרשתות מזוהה או חשוד כמזוהה עם איראן, כעשרה אחוזים מזוהים עם רוסיה, עשרה אחוזים נוספים הם ממדינות ערביות (לבנון, תימן ועוד), מקורן של 56 אחוז מהרשתות שנחקרו אינו ידוע - זה יכול להיות קטאר (שידועה במבצעי השפעה אחרים שלה), אבל גם סין לא טומנת ידה בצלחת. כמובן שאי-אפשר לפסול מבצעי השפעה ממדינות שאינן אויבות דווקא. כמו שישראל פועלת בארה"ב, אין לשלול אפשרות של הדדיות.
מהרשתות שנחקרו, X זוהתה כרשת החברתית עם הפעילות בהיקף הגבוה ביותר - 81 אחוז מהרשתות הזרות שנבחנו פעלו בה. אחריה פייסבוק (44 אחוז), טלגרם (33 אחוז), אינסטגרם (26 אחוז), ואחריהן ווטסאפ וטיקטוק (16 אחוז) ויוטיוב (תשעה אחוזים). אבל זה לא כי X בטוחה פחות או יותר מאחרות, פשוט אותה הכי נוח לחקור. ידוע שהאלגוריתם של טיקטוק אגרסיבי במיוחד ושגם מטא לא פראיירית - הן פשוט פחות שקופות למחקרים.
לפי המחקר, 72 אחוז מהרשתות הפיצו מסרים נגד ממשלת הימין, 67 אחוז הפיצו מסרים של ערעור אמון במוסדות, כמו ועדת הבחירות המרכזית או טענות לאלימות משטרתית. כ-60 אחוז הפיצו מסרים של דמורליזציה וייאוש מהמציאות, הצגת ישראל כמפסידה במלחמה, עידוד הגירה מהארץ, הצגת מצב הכלכלה הישראלית כרעוע יותר מבמציאות. 37 אחוז מהרשתות פעלו נגד קבוצות מיעוט - בעיקר חרדים וערבים. אחוזים דומים פעלו נגד השמאל ועודדו אלימות ואנרכיה. חלק פירסמו פשוט דברים מדכאים נורא - זקנים עריריים, עניים, רעבים.
“הם מאוד טובים בזה, וכל הזמן משתפרים". פוסטים של רשתות השפעה זרות, מתוך הדוח של פייק ריפורטר ומכון ברנדייס
× × ×
מה רוצות הרשתות? התשובה די פשוטה. "ניתן לראות באופן ברור", כתוב בדוח, "כי הרשתות הזרות מתמקדות בשלוש מטרות בולטות: לערער את תחושת הביטחון של האזרחים, להפחיד, להציג את ישראל כחלשה ולייצר מצג שווא של קריסה". כך, הפיצו רשתות ההשפעה הזרות טענות על כך שנתניהו ברח עם משפחתו מהמדינה, שהשרים וחברי הממשלה דאגו להגן על קרוביהם במקומות מאובטחים ואזרחי ישראל נותרו לבדם.
הנשק הכי נפוץ של רשתות ההשפעה הזרות הוא התחזות ל"אזרח ישראלי מודאג". כ-50 אחוז השתמשו בו. מיד אחר כך (46 אחוז) התחזות לפעילי מחאה נגד הממשלה. השמות, שמות כל-ישראליים - יקיר לוי, תמי שמיר, איתן מילר, לילי לוי, דוד כהן וכד'.
הרשתות שנסקרות במחקר הן אלה שהיה הכי קל לתפוס, אלה שעשו שגיאות כתיב או כתבו בעברית משובשת, סימני שאלה הפוכים, עבודות AI באיכות נמוכה, עיוות שמות - "בן גפיר" במקום "בן גביר", או חוסר הבנה תרבותי: לאחל "פורים שמח" ביוני ו"שנה טובה" באפריל, או לכתוב "בני ערובה" במקום "חטופים" ו"גנרל" במקום "קצין". ואם אלה שנתפסו הן הקצה הלא-מחודד של הקרחון, אפשר רק לדמיין את הגודל האמיתי שלו. כנראה שמדובר באלפי רשתות השפעה.
בעוד הרשתות האיראניות עוסקות בנושאים פנים-ישראליים ופועלות כדי לפגוע במרקם החברתי הישראלי, להעמיק את השסעים הקיימים ואם אפשר להפיל את הממשלה ‑ הרי שרשתות התערבות רוסיות מאופיינות דווקא בהפצת תכנים בינלאומיים, כמו מסרים בעד רוסיה ונגד אוקראינה או ארה"ב.
במחקר, פייק ריפורטר הביאו את הדיווחים ומכון ברנדייס התמקד בצד של המדיניות.
מה מצבנו ביחס לעולם?
"אנחנו הרבה מאחור", אומרת מאיה אילני, מנכ"לית מכון ברנדייס. "בישראל, להבדיל מהאיחוד האירופי, לחברות הטכנולוגיה אין שום מחויבות לאשר בקשת חופש מידע לעיתונאים או לחוקרים עצמאיים. שם יש הבנה חדשה יחסית שהרשתות הללו הן לא רק מוצר מסחרי, אלא שיש להן חשיבות ציבורית ומחויבות לשקיפות. לנו אין דרך לדעת מה קורה בפנים - רק באמצעות מידע גלוי ודיווחים מהציבור".
מאיה אילני
וביחס לארה״ב?
"ברמה הפדרלית, הבית הלבן של טראמפ מנסה להגן על האינטרסים הכלכליים, המסחריים והפוליטיים של הארגונים האלה, אבל ברמת המדינות - ולא רק במדינות דמוקרטיות כמו ניו-יורק או קליפורניה, אלא גם בכאלו שהן יותר MAGA או רפובליקניות ‑ יש פוש-בק נגד הכוח העצום שלהם. זה מתנהל בבתי משפט, יש רגולציה שקיימת. גם בהשוואה לארה״ב אנחנו מאחור, מערב פרוע. אנחנו פתוחים לגמרי, אין שום הגנות, החברות האלה לא יושבות בישראל, וגם אם יש להן מטה בישראל, הן לא מחויבות או כפופות לדין הישראלי. אין עם מי לדבר".
מה ההסבר שלך להתעלמות המחוקק בישראל? עצלנות? הפקרות? פחדנות?
"גם וגם, וגם בשנים האחרונות היו פה דברים יותר חשובים על סדר היום. אני חושבת שהיום כל אזרח מן השורה יכול להבין שבמרחב הזה יש פתח להשפעה פוליטית ולאיומים ביטחוניים אסטרטגיים על סף הקיומיים. כרגע, מי שהכי נהנה מהעובדה שהציבור הישראלי מופקר הם אויבינו".
מה עושים?
"יש חוקים ברורים, שקופים, שאפשר לייבא. באיחוד האירופי למשל העבירו חוק שנקרא Digital Services Act - או DSA, שמסדיר פלטפורמות ורשתות חברתיות, בדיוק כמו שהיית מצפה לרגולציה על רכבים: לא אומרים לך איך לעצב את הרכב, אבל הוא צריך שיהיה לו ברקסים, לעבור מבחני בטיחות וכו'. קצת מוזר לחשוב על רשתות כמוצר - אבל בני אדם ייצרו אותן, בני אדם משתמשים בהן, בני אדם מרוויחים מהן כסף. זה עסק ומוצר לכל דבר".
ישראל, אומרת אילני, צריכה ללכת בעקבות דמוקרטיות ליברליות אחרות, ולהסדיר גם את המרחב הזה. "אנחנו לא יכולים להרשות לעצמנו אחרת. יש יותר מדי אויבים למדינת ישראל שיודעים איך להשתמש בכלים האלה באופן מצוין ואנחנו נתונים לחסדן של חברות מסחריות שהדמוקרטיה והביטחון הישראלי מעניינים אותן כהוא זה. זה בעייתי עקרונית, וגם אסטרטגית".
מדובר, היא מדגישה, במשילות. "לדעתי זה צריך להיות באחד מהטופ-חמישה דברים שפוליטיקאים יעסקו בהם. זו אחת החזיתות העיקריות שיש היום לישראל. זה ממש עניין קיומי".
בואי נפרוט את זה. מהו האיום הקיומי - הכאוס התמידי? חוסר האמון? הגלישה למציאות?
"גם וגם וגם, וגם הסכנה הביטחונית - אפשר לגייס אנשים שעובדים או משרתים במודיעין ובשירותי הביטחון. הם נהיו הרבה יותר מתוחכמים. בוא נחשוב על היום שאחרי הבחירות, אם התוצאות יהיו צמודות, והתודעה של הציבור היא מפולגת - אז מה קרה ומי זכה? זה לא יביא למלחמת אזרחים? אלה לא תרחישים דמיוניים מארון הסיוטים שלי, ראינו מה קרה בארה"ב. ועם כל הבעיות הרבות שיש בארה"ב, עדיין יש שם איזושהי תשתית חזקה שעומדת בפרץ. ארה"ב לא תקרוס מחר, אנחנו לא נוכל לעמוד באותו מבחן. גם העובדה שאנחנו מתנהלים פה בשפה שאחוזון קטנטן של אנשים בעולם מדברים אותה, לא עוזרת".
למה?
"חוקר דובר אנגלית חשוף למה שקורה בכל העולם כמעט. אנחנו הרבה יותר מבודדים. גופי מחקר ומכונים בינלאומיים לא חוקרים מה שקורה בישראל. אנחנו לגמרי מתחת לרדאר. זה פשוט מטורף, שעל המכולת ברחוב שלך יש יותר פיקוח, רגולציה ותקנות מאשר על הגופים הכי משפיעים בישראל. התוכניות קיימות - מה שצריך זה רצון פוליטי, רצון ציבורי".
הסברה?
"חשוב שהציבור ילמד וייזהר, אבל אני רוצה להזהיר בנוגע לגישה הזאת: באיראן, כמו בפייסבוק, יושבים מדענים קוגניטיביים מתוחכמים שרק חושבים איך לנצל כל חולשה שיש לך. אני יכולה לנסות להיזהר, אבל בסוף להגיד לאנשים 'זה עליך כאינדיבידואל' זו הפקרות של המדינה. בתחומים אחרים - כמו בכביש - יש תקנות. אנחנו לא מסתפקים בלהגיד לילדים 'אל תעשו סמים, זה רע' - ומתעלמים מאוטו גלידה שמוכר הרואין מחוץ לבית הספר. אגב, לא סתם אמרתי סמים. הסמים וחברות הטכנולוגיה הן שתי התעשיות היחידות שקוראות למשתמשים שלהם 'משתמשים'. יש להן גישה לפחדים, לחרדות ולרצונות הכי כמוסים שלנו - והן עושות מה שהן רוצות. אתן לך טייק אופטימי".
“שיטת מצליח". פוסטים של רשתות השפעה זרות, מתוך הדוח של פייק ריפורטר ומכון ברנדייס
אנא.
"אנחנו מתקרבים עם ענקיות הטכנולוגיה למה שמכונה 'רגע הטבק' - ההבנה שמדובר במוצר שיש בו סכנה. כמו שקרה בשנות ה-90 עם חברות הסיגריות. יש פה שיפט מחשבתי שקורה בעולם. הבנה שמדובר במוצר שיש לו השפעה ענקית על החיים שלנו, על הדמוקרטיה. אם אתה מבלה כל היום בתוך שטף אינסופי של חוסר אמון תמידי, מפריך קונספירציות, לא סומך ולא מאמין לאף אחד - מה בכלל המשמעות של חופש הביטוי בסיטואציה כאוטית כזאת? דמוקרטיה לא יכולה להתמודד עם זה. היא מחייבת איזשהו אמון בסיסי. באחר, במערכת".
