"פגשתי במילואים לוחם סדיר שאמר לי שהוא לא רואה אופק" - כך סיפר אורי אוברמן, לוחם מילואים, שהוא בין עורכי מחקר חדש שערך מרכז טאוב ומציג את הפגיעה הצפויה במשרתי המילואים ומשפחותיהם. "הלוחם הצעיר יודע שכשישתחרר מהצבא ייקרא שוב ושוב למילואים. הוא לא רואה את העתיד שלו".
אוברמן, שאשתו שירתה במקביל אליו במילואים עד לאחרונה, כשהגיעה לחודש התשיעי להריונה, אמר: "לכן הלוחם הזה לא יתחיל את חייו, לא יירשם ללימודים ובהתאם לא ישתלב במעגל העבודה. זה יוצר נזק משמעותי לשוק התעסוקה, ועלול להוות שחיקה בהון האנושי. אנשים פחות מחדדים יכולות בקריירה שלהם, מפספסים קידום בציר המקצועי וחוששים לעשות שינויים".
גלריה
"כמילואימנקים, כל החיים שלנו הפכו להיות בערפל. הלימודים, הקריירה, העבודה, המשפחה". למצולמים אין קשר לנאמר בכתבה
(דובר צה"ל)
הסיפור האישי העגום הזה מגובה בנתונים במחקר שאוברמן ערך יחד עם מיכאל דבאוי, שגם הוא בשירות מילואים פעיל, וד"ר שרית סילברמן, אשת מילואימניק.
עוד התייחס אוברמן לנתון נוסף שעולה מהמחקר ולפיו במהלך שנת 2024 התשלום הממוצע ליום מילואים (סך התגמולים חלקי סך ימי המילואים) ירד בכ-30 אחוז. נתון זה מצביע על שינוי בהרכב האוכלוסייה המגויסת. "הנתונים המחרידים האלו מוכיחים שהמחירים שאנחנו משלמים על נשיאת האלונקה לבדנו הם בלתי נסבלים", אמר רס"ל (במיל') אביב עזרא מתל אביב, שמשרת כלוחם בחטיבה 187 והשלים עד כה כ-400 ימי מילואים. "לא ייתכן שהצעירים שנלחמים למען המדינה בחזית מופקרים על ידיה בעורף".
המחקר צופה עוד כי בטווח הרחוק, השירות הממושך עלול להוביל לפגיעה מתמשכת, שמתעצמת ככל שהשירות מתארך. עוד העריכו החוקרים כי המילואימניק הממוצע, שלפי הגדרתם התייצב ללפחות 233 ימים, צפוי לאבד כמעט חמישה אחוזים משכרו. אצל משרתי מילואים שהם אבות לילדים ששירתו 290-320 ימים, אוכלוסייה שלפי הבדיקה שערכו מונה יותר מ-100 אלף איש - הפגיעה בשכר צפויה לעמוד על כשישה אחוזים לפחות. עוד הרחיבו כי לפי אומדנים מחמירים יותר, הפגיעה בשכר עלולה להגיע אף לכ-20 אחוז.
אביב עזרא. משלמים על נשיאת האלונקה לבדנו"
(צילום: ירון ברנר)
מבחינת השכלה גבוהה, בשנת תשפ"ה שירתו במילואים כ-70,000 סטודנטים. באותה שנה, בקרב יהודים ואחרים (הקבוצה הנושאת בעיקר הנטל) צנח שיעור הסטודנטים לתואר ראשון לנקודת השפל הנמוכה ביותר מאז 2018/19. ירידה זו בולטת במיוחד בגילי השיא של רכישת תואר ראשון (נשים בנות 22–24 וגברים בני 25–29), ועשויה לנבוע מצמצום הרישום ללימודים של סטודנטים חדשים.
"בהכשרה של הלוחם יש משהו שנקרא 'ערפל מסלול'. מלמדים אותו שהאי-וודאות היא חלק נוכח בחיים שלך. כמילואימנקים, כל החיים שלנו הפכו להיות בערפל. הלימודים, הקריירה, העבודה, המשפחה", סיפר ל-ynet ו"ידיעות אחרונות" רס"ל (במיל') רושל מושייב מתל אביב, לוחם בחטיבה 551, שהשלים עד כה כ-350 ימי מילואים.
לדבריו, "העולם מותאם לאנשים שעובדים כל השנה, לא לאלו שמחלקים את זמנם בין כמה מסגרות - בטח כשזה לא מבחירה ובטח כשזה לא חד-פעמי. אדם שלא נמצא בעבודה לא דורש קידום ומפספס הזדמנויות. רוב השיפוי של המדינה הוא לפי המצב הנוכחי של המשרת, איך היו שלושה חודשי העבודה שלך לפני הסבב מילואים. אם במקרה פוטרת או פתחת עסק ועוד אין לך היסטוריית הכנסות - אתה בשנייה הופך להיות שכיר שמקבל מתחת לשכר הממוצע במשק".
רושל מושייב. "אדם שלא נמצא בעבודה לא דורש קידום ומפספס הזדמנויות"
(ריאן פרויס)
עוד ממצא שהעלה המחקר נוגע לפער בין המרכז לפריפריה בהיבט היקפי השירות. בעוד מספר ימי המילואים של המשרתים במרכז הארץ השתנה בהתאם למצב הביטחוני וצרכי הצבא, המחקר מצא כי היקף הגיוס ביהודה ושומרון וגבול הצפון לא הושפע מהמגמות הארציות ונותר יציב לאורך זמן. זאת, להערכת החוקרים, נובע מריבוי משימות הגנות היישובים שאינן תלויות במגמות הלחימה הכלליות, ופעילותן האינטנסיבית של כיתות הכוננות.
בהמשך לממצאי המחקר, סיפרה ד"ר סיבלרמן כי "במבט רחב לכל המשרתים בעשורים השונים יש אתגרים, ולכולם אותו השורש - החיים הדואליים. רגל אחת בחיים האזרחיים ורגל שנייה בחיי הצבא. זה מתחיל בפגיעה ברישומים להשכלה גבוהה אצל בני ה-20, ממשיך לתקיעות בקריירה אצל בני ה-30 ואז בגילים מאוחרים יותר אנשים בני 40 שרוצים לעשות שינוי או להתקדם - מתקשים בגלל שיודעים שהמצב הביטחוני עלול להשתנות ובהתאם גם המצב בחיים האישיים שלהם כשהם יוקפצו בצו 8".
מיכאל דבאוי, מעורכי המחקר שהתייצב גם הוא ליותר מ-400 ימי מילואים במלחמה, הוסיף: "גם בחוויה האישית שלי בתור מ"פ במילואים, אני רואה סביבי דור שלם של מילואימניקים צעירים שתקועים במצב של המתנה אינסופית שאינה מאפשרת להם להתחיל את החיים האמיתיים".
