"אלו סיפורי מעשיות מבית מדרשה של מכונת הרעל, אני לא מתייחס לזה, רואים שאין שינוי במפת הסקרים, לא אמירה שלי היא זו שמשנה את המציאות". כך אמר יו"ר הדמוקרטים יאיר גולן, בתשובה לשאלתי בוועידת "ידיעות אחרונות" השבוע, לגבי טענות חבריו לאופוזיציה שלפיהן אמירותיו וההתבטאויות של חברי מפלגתו פוגעות במאמצים להביא את קולותיהם של מאוכזבי קואליציה מתלבטים ששוקלים לעזוב את גוש נתניהו.
(צילום: יובל חן)
גולן, לעניות דעתי, טועה בניתוח שלו. נכון לכתיבת שורות אלה ובהיעדר הכרעה ברורה בין הגושים בסקרים, אין ספק שההצלחה בבחירות הקרובות עוברת דרך גיוס קולות המתלבטים. לפי סקר מנו גבע מיום שני, כעשרה אחוזים בציבור עדיין מתלבטים. חלק מהם מתלבטים בתוך הגושים הקיימים, אך אין ספק כי הם הכר הפורה המרכזי למעבר בין המחנות ולהמלכת הממשלה הבאה.
המאפיין המרכזי של המתלבטים: הם מאוכזבי קואליציה שמאסו בנתניהו הן בגלל 7 באוקטובר והן בגלל ההתרפסות בפני החרדים. בתוך עמי אני חי. אחד המגזרים שנשמעים בו הכי הרבה קולות בדמות היעדר בית פוליטי, הוא הציונות הדתית. המגזר, לא המפלגה. מילואימניקים רבים שמאסו בשלטון החרדים.
מול הציוני-דתי המתלבט ניצבת הדילמה - שליחת החרדים לאופוזיציה כפי שרבים רוצים, משמעותה ממשלה שבה מפלגת הדמוקרטים זוכה למקום מרכזי סביב שולחן קבלת ההחלטות. נתניהו, סמוטריץ' ובן גביר מתאמצים להפחיד את הציבור הימני מפני מצב שכזה. גם כדי להמריץ את מצביעי הימין לצאת ולהצביע, וגם כדי להרתיע את המתלבטים לעבור בין הגושים. אל גולן הם מצרפים את מנסור עבאס, אך האחרון זוכה לתגובה הולמת מצד ראשי גוש השינוי, שכן לפי הסקרים הם מרחק נגיעה מהשגת הרוב הדרוש גם בלעדיו.
בניגוד לדבריו של יאיר גולן, לא מדובר בעוד קמפיין הפחדה ודה-לגיטימציה מצד יריביו. בשונה מתעמולה בנושאים אחרים כאשר המסרים המקודמים יוצרים יש מאין את החששות מפני הדמון התורן, הפחד של הימני המתלבט מפני גולן וחברי הדמוקרטים הוא אותנטי.
ועידת הביטחון הלאומי: ראיון עם יאיר גולן
(צילום: אורי דוידוביץ, ליאור שרון)
אחת הסיבות לכך היא דווקא בשל אופיו של גולן, שמסרב לאמץ גינונים של התנחמדות, למתן התבטאויות, או לחסוך את עמדותיו בנושאים שנויים במחלוקת. יש שיגידו שזו גם האסטרטגיה של חלק מחברי הדמוקרטים: כפי שיש עליית הפופוליזם בימין, יש גם עלייה של ביקוש שכזה בשמאל.
אך לא מדובר רק באמירות גרידא. בניגוד לממשלת השינוי, אז המאמץ להקטנת מרצ והעבודה מצד בנט הצליח, הפעם ברור לכל שגולן וחבריו מגיעים למו"מ הקואליציוני חזקים יותר. אם מסתכלים על הסקרים, הדמוקרטים עשויים להיות המפלגה השנייה בגודלה בגוש השינוי, שכן מפלגת "ביחד" היא איחוד של שתי רשימות שיש סבירות גבוהה שיתפצלו לאחר הבחירות וכוחן יקטן. גולן גם לא מסתיר את דרישותיו. הוא מדבר על תיקי הביטחון הלאומי, החינוך, והמשפטים ולא על תיקי הבריאות והתחבורה שבהם כיהנו ניצן הורוביץ ומרב מיכאלי בהתאמה. בראיון השבוע אמר לי גולן שאם יגיע ל-15 מנדטים הוא מאמין שיהיה שר הביטחון.
גולן לא מסתיר את דרישותיו: הוא מדבר על תיקי הביטחון הלאומי, החינוך, והמשפטים, בניגוד לממשלת השינוי שבה בנט הצליח לצמצם את הורוביץ ומיכאלי לתיקי הבריאות והתחבורה
הדילמה המרכזית ביחס לגולן היא לא בשל איומיו בסגירת ערוץ 14, קיצוץ בתקציב המכינה בעלי, ואפילו לא ברקע אמירות קשות נגד נוער הגבעות. היא נוגעת בעיקר לנושא אחד: סוגית ארץ ישראל וצעדים להקמת מדינת פלסטינית. התנגדות לסוגיה זו היא אולי ההגדרה העצמית האחרונה שיש בה הסכמה בכל הספקטרום הימני מהרך ועד הקשה. הציונות הדתית היא אחד המגזרים המפולגים שיש, החל מנושא דת ומדינה ועד נושא התיקונים במערכת המשפט. אך מאז גוש קטיף, בנושא אחד יש אחדות שורות כמעט מלאה - סוגית ארץ ישראל ויהודה ושומרון. מאז 7 באוקטובר ציבורים נוספים זזו ימינה בעמדותיהם ביחס לסוגיות אלה.
אמיר אטינגרגולן וחבריו לא מסתירים את רצונם לא רק להחליף את נתניהו, אלא גם ליזום מדינית בסוגיה הפלסטינית ולקדם צעדי היפרדות. איזנקוט אומר פומבית שהוא מתנגד למדינה פלסטינית, אך כן מגנה את הצעדים של סמוטריץ' באזור, שנחשבים ברובם פופולריים מאוד גם בקרב מתנגדיו בתוך המגזר.
גולן אמר לי השבוע באותו ראיון בוועידת "ידיעות אחרונות" שאיזנקוט מבין מצוין את הצורך בצעדי היפרדות מהפלסטינים ושהוא מאמין שיצליח לשכנע בכך גם את בנט וליברמן. ספק גדול אם יצליח, אך הספק בנושא כזה הוא בדיוק מה שעשוי להחזיר רבים מן המתלבטים אל חיקו של נתניהו.
פורסם לראשונה: 00:00, 30.07.26
