הצעת מועצת השלום לגבי הסדרה בעזה שפורסמה שלשום לא באה בהפתעה. בכל הזמן שישראל הייתה שקועה במערכות באיראן ובלבנון ובמאבקים מבית, שקדו קטאר, טורקיה ומצרים (המתווכות בנושא עזה) על תוכנית לגבי עתיד הרצועה, ובמוקדה הקמת ממשלת טכנוקרטים פלסטינית במקום חמאס, וגיבוש נוסחה עמומה בנוגע לפירוק הארגון מנשק.
מי שהביא לפריצת הדרך הוא כמו תמיד טראמפ, שאצלו הנרטיב והתדמית חשובים מהאמת. הוא זה שיקבע אם חמאס מתפרק מנשק, בלי קשר למציאות, כפי שהכריז באוקטובר שעבר שהארגון הסכים להתפרק מנשק, למרות שהאחרון כחיש זאת בפומבי, או שאיראן הובסה במערכה האחרונה, מתחננת להסכם והשלטון בה הפך מתון.
אוהלים בין ההריסות ברצועת עזה
(צילום: AP Photo/Abdel Kareem Hana)
חמאס מצידו מזהה בהסכם יותר יתרונות מחסרונות, ולכן מקבלו בברכה. הארגון שהסב לישראל את המכה הקשה בתולדותיה ושהובטח ע"י נתניהו כי יחוסל אך בפועל שרד אחרי שלוש שנות מלחמה מרה ונותר הגורם הדומיננטי בעזה - לא מעריך שההסדרה מאיימת על מעמדו ועל נכסיו. להבנתו, הוא יוכל להמשיך ולשמור על כוחו הצבאי והאזרחי תחת הכסות הקוסמטית של ממשלת הטכנוקרטים, ובמילים אחרות - אימוץ מודל חיזבאללה, כלומר קיום לצד שלטון פורמלי חלש.
בנושא הנשק, הארגון מדגיש שהתביעה להתפרקות נוגעת לנשק כבד בלבד (שמממילא בקושי נותר בידיו), ושמדובר בתהליך הדרגתי שכולל בין היתר אפשרות לשמירת נשק אישי, ומהלכים בלתי ברורים לחלוטין כמו אחסון והפקדת הנשק, בלי התניה ברורה שההסדרה תותנע רק לאחר ההתפרקות מנשק, כפי שתובע נתניהו בעקביות. יתרה מזאת, חמאס תובע נסיגה מלאה של צה"ל מהרצועה, גם ללא פירוק מנשק, ודורש שישראל לא תהיה מעורבת בסוגיה.
ההסדרה טרם נחתמה ועדיין אפופה סימני שאלה, אך נראה שהיא מייצרת כבר עתה מלכוד לישראל. גדול האתגרים מגולם באפשרות שחמאס ישמר את כוחו תחת ממשלת הטכנוקרטים והכוח הרב-לאומי שמתוכנן להיפרס ברצועה, מהלך שבו תמכה הממשלה לפני שבוע, למרות ההבטחה שלא יקודם דבר באזור בלי שחמאס יפורק קודם מנשק. יתרה מכך, עצם התבססות ממשלת הטכנוקרטים והכוח הרב-לאומי בשטח, עלולה להצר את מרחב הפעולה הישראלי, היות שסביר שיועלו טיעונים ולפיהם המשך התקיפות יערער את הניסיון לכונן "סדר חדש" ברצועה.
אתגר נוסף עלול להתפתח ביחסים עם וושינגטון. אם יתעקש טראמפ לקדם את ההסדרה עלול להתפתח לחץ גובר על ישראל עד כדי חיכוך מסוכן בין שתי המדינות. במסגרת זאת ייתכן שיועלו לא רק תביעות להתיר את כניסת ממשלת הטכנוקרטים, אלא גם למתן את הפעילות הצבאית הישראלית (לרבות חיסולי פעילי טרור), לקדם את השיקום, ובעיקר לסגת, גם אם בהדרגה מ"הקו הצהוב", וכל זאת - בלי פירוק מלא ומיידי של חמאס מנשק.
מתווה ההסדרה בעזה מקודם בעת הרגישה של ערב בחירות, וסביר כי אם יואץ יקרין לשלילה על דימויו של נתניהו שהבטיח ניצחון מוחלט, השתבח בטיפוח המיליציות (שחמאס תובע כי יפורקו במסגרת ההסכם), וממשיך לעסוק באפשרות לריקון הרצועה מעזתים
מתווה ההסדרה בעזה מקודם בעת הרגישה של ערב בחירות, וסביר כי אם יואץ יקרין לשלילה על דימויו של נתניהו שהבטיח ניצחון מוחלט, השתבח בטיפוח המיליציות (שחמאס תובע כי יפורקו במסגרת ההסכם), וממשיך לעסוק באפשרות לריקון הרצועה מעזתים. תסכול עמוק עלול להוביל לייזום מהלך צבאי בעזה ערב הבחירות, דבר שידרדר את היחסים עם ארה"ב, וכל זאת כשישראל זקוקה לקשר הדוק עימה לצורך טיפול באיום הקריטי של הגרעין האיראני ולביסוס הסדרה בלבנון.
מתווה ההסדרה שהוצג מגלם פער משמעותי מהיעדים שהוצגו בישראל, ונראה כבעל פוטנציאל להצטרף לשרשרת כישלונות אסטרטגיים שהתחוללו במהלך המלחמה ומגלמים דפוס לקוי זהה: הנהגה שמעולם לא תיחקרה את מחדלי העבר שלה, משמרת את זרעיהם, ובאופן לא מפתיע נוחלת כשלים רבים (למשל מיזם ה-GHF בעזה או התכנון להפלת המשטר באיראן). כל זאת, תוך הסתמכות אובססיבית על הפעלת כוח מתמשכת, פנטזיות מזיקות, אמונה שטראמפ תמיד עימנו, ובוז לדרישה לגבש אסטרטגיה.
סופה של העיקשות לפעול רק בכוח, לא לדון בשאלת היום שאחרי, ולהאמין שבקרוב חוזרים ללחימה בעזה, היה ידוע מראש: אכיפה של טראמפ המנוגדת לעקרונות שהציג נתניהו (מה עוד שבהסדרה מצוין גם יעד של מדינה פלסטינית בעתיד). כל אלה מעלים הרהור שאולי ניתן היה להגיע לאותה הסדרה בלי לשוב ללחימה במרץ 2025, ושמא השתלטות על שטח גדול בעזה אינה בהכרח "הישג אסטרטגי ארוך טווח" כפי שנטען, אלא מהלך שצפוי "להתקפל" בקרוב.
בעת הנוכחית שבה ישראל חייבת להתמקד באיום הגרעין האיראני, ולשמור על תיאום הדוק ואמון עם וושינגטון - מסוכן להיקלע לעימות חריף בגלל עזה. ההסדרה באזור רחוקה מלהיות הישג, אך היא הרע במיעוטו בהשוואה לחלופה שבה דבקים רבים בממשלה: מלחמה עצימה ואף כיבוש הרצועה, כשברקע נמשך הגל רווי ההתלהבות - ובמידה רבה תלוש מהמציאות - של "שיבה לעזה" והקמת התנחלויות באזור.
בנסיבות שנוצרו, נדרש להגדיר אינטרסים חיוניים בעזה ברוח עקרון "המניעה", ובראשם: שימור חופש פעולה נגד איומים מתהווים באזור; קביעת שטח גדול סמוך לגבול שבו תיאסר פעילות מכל סוג שהוא, קל וחומר התבססות אויב; שימור זכות וטו על גורמים זרים שייכנסו לעזה; ובעיקר - שמירה שציר "פילדפי" לא יהיה בשליטת חמאס.
הכותב הוא חוקר בכיר במרכז דיין באוניברסיטת ת"א
מתווה ההסדרה שהוצג מגלם פער משמעותי מהיעדים שהוצגו בישראל, ונראה כבעל פוטנציאל להצטרף לשרשרת כישלונות אסטרטגיים שהתחוללו במהלך המלחמה
