"שום הסכם גרעיני אינו עומד בפני עצמו; הוא חייב לשרת בטווח הארוך את ביטחון ישראל ואת מחויבותנו למניעת תפוצה גרעינית במזה"ת", קבע הנשיא לשעבר ביידן בשנת 2022 ובכך שב ותיקף את עמדתה של ארה"ב הכורכת בין קידום פרויקט גרעין אזרחי על אדמת סעודיה בתמורה לנורמליזציה עם ישראל. תפיסות יצוקות בלב הממסד בוושינגטון שאינן ניתנות לתיקון בעקבות – כמילותיו של שלמה ארצי – "שינויי מזג האוויר".
(צילום: Hamed Jafarnejad/ISNA/WANA (West Asia News Agency) via REUTERS, REUTERS / Jonathan Ernst, shutterstockBandar Algaloud/Courtesy of Saudi Royal Court/Handout via REUTERS)
והנה, אץ רץ לו נשיא הגאות והשפל טראמפ וממהר לשנות סדרי עולם ולהעניק ליורש העצר את חלומו הוורוד ביותר, הסכם גרעין אזרחי בילטראלי. כל זאת, תוך הימנעות מכריכתו בשורה ארוכה של התניות יסוד: הצטרפות סעודית למנגנון פיקוח מוגבר של סבא"א ("הפרוטוקול הנוסף") והתחייבות לוותר על העשרה עצמית על אדמתה; שליטה אמריקאית מוחלטת בתהליך גם לאחר פקיעת תקופת ההסכם הראשונית (עניין המכונה "קופסה שחורה"). בנוסף, דומה שההסכם אינו כורך פורמלית בין הנדוניה לבין הסכמי אברהם, אלא רק בהתייחסות פומבית של הנשיא.
השינוי במדיניות ארה"ב בעידן טראמפ בנושא כה רגיש ומורכב מתיישב היטב עם מאמציו של בן סלמאן לייצר בעת הזו בידול בין שני מסלולים: מחד, קבלת טכנולוגיה גרעינית מתקדמת באופן בלתי מותנה, ומאידך שיח על נורמליזציה – הכרוך בראי הסעודים בהקמת מדינה פלסטינית. זו מסתמנת כפארסה מזרח-תיכונית נוספת שטראמפ עשוי להותיר לנו אחר לכתו, בעוד המאמץ בתיקון הנזקים יהא מורכב, כאוב ומתמשך.
אך כאן לא מסתיימות צרותינו. הסכם הגרעין הסעודי המסתמן מצטרף לרשימה ארוכה של אתגרים אזוריים שמותיר אחריו "מר ליגה אחרת", רה"מ נתניהו. כמו במופעים אחרים שעליהם חתומה ממשלתו היוצאת, הנזקים המצרפיים של הסכם זה הינם ארוכי טווח ומשולבים וקצרה היריעה מלפרטם. ובכל זאת, היעדר ביקורת ישראלית גלויה על ההסכם מטריד ומעורר סימני שאלה באשר לכושר ההשפעה הישראלית על מדיניות ארה"ב. מעבר לכך, ההסכם שב ומוכיח למדינות האזור כי הדרך לוושינגטון כבר אינה עוברת בירושלים, תהליך שצפוי להיות מואץ לאחר בחירות האמצע לקונגרס ושבירתה של המפלגה הדמוקרטית לכיוונים בעייתיים.
בפרט, אי-כריכת הגרעין האזרחי בנורמליזציה מחלישה את עמדת הפתיחה הישראלית לשיח עם שכנותיה לעיסוק מחודש בנושא הפלסטיני בעידן שלאחר 7 באוקטובר, וזוהי בשורה רעה למי שמבקשים לעצב ולמסגר מחדש את גבולות הגזרה של העיסוק בנושא והצורך להסיר את אופציית המדינה הפלסטינית מעל סדר היום הבינלאומי בשלב זה. אם יש סיכוי לבלימת ההסכם, הרי שזו תלויה בפרשנות שיעניקו בוושינגטון להתחייבות לסעודים והאם נדרש כאן אישור הקונגרס. על פניו, טראמפ יעדיף כפי הנראה פרשנות מצמצמת שאיננה מחייבת אישור הקפיטול.
כך או אחרת, מורשת נתניהו בשורה ארוכה של זירות מתגבשת לכדי קטסטרופה. את הגרעין האזרחי הסעודי יכולנו לקבל במחיר נורמלזיציה. אמנם היו לכך מחירים לא מבוטלים, אך לפחות התמורה הייתה משמעותית ואסטרטגית: כעת נותרנו מול שוקת שבורה. באופן דומה, התרת הרסן בגישה לטכנולוגיה גרעינית ללא פיקוח פותחת תיבת פנדורה אזורית. כאשר ריאד תפרוץ את המחסום הגרעיני, שאר שחקניות המפתח במרחב – מצרים, טורקיה ובוודאי איראן, שתעדיף להסיר מסכות – לא תשבנה בחיבוק ידיים. מרוץ חימוש גרעיני במזה"ת אינו עוד תרחיש תיאורטי, אלא תוצאה ישירה של מנהיגות אימפולסיבית וקצרת רואי כאן ומעבר לים. מנהיגות שעשויה, בישורת האחרונה לכהונתה, לפגוע בביטחון ישראל.
