בשבוע שעבר נרשם זעזוע בקואליציה, וכן בכלי התקשורת והתועמלנים שלה: באופן מקרי לחלוטין, ה"טלגרף" הבריטי (המזוהה עם הימין) בחר למרוח בכותרת לכתבה על יאיר גולן אמירה שלו מחודש מאי 2025 ("מדינה שפויה לא הורגת תינוקות כתחביב"), שמלכתחילה עברה עיוות כאילו הייתה תמונה רשמית של ראש הממשלה ורעייתו. הגינויים זרמו כמים ותיארו אירוע שנע בין "נזק נורא" ל"פיגוע בינלאומי".
ובכן, נשמע שהאופן שבו ישראלים תורמים לדימויה של המדינה בתקשורת הבריטית זה נושא חשוב. אם כך, אין אלא להידרש לכתבה שהכתה גלים בסוף השבוע: יהודה שמעון, תושב חוות גלעד, התראיין לכתבת ה-BBC, לוסי וויליאמסון, הצדיק מעשי נקמה בפלסטינים וסיפר לה בכלליות מה צריך לעשות בתגובה למותו של ישראלי: "אנחנו צריכים להרוג את כל האנשים ב(כפרים) תל ואל-סארה, אפילו ג'ית ופרעאתה". בהנחה ש"כל האנשים" זאת לא מליצה, הרי שלפנינו הצעה להרג תינוקות לא כ"תחביב" אלא כתפיסת עולם.
בחוות גלעד
(צילום: רפי קוץ )
כשוויליאמסון ביקשה משמעון להבהיר אם הוא מצפה ליחס הרוגים של אלפי פלסטינים על כל יהודי, הוא קבע שהחישוב שלה שגוי מיסודו: "חיי יהודי אחד – זה עשרה מיליון (פלסטינים)". עכשיו אפשר להבין מדוע בסוף השבוע אפילו ילד בן תשע (!) מהכפר אל-מורייר נפצע לפי החשד מירי של חייל בחופשה, שהגיע יחד עם מתנחלים לאזור: בכל זאת, עשרה מיליון זה רף גבוה למדי, ולא מוותרים על אף אחד בדרך. מכיוון שה-BBC זה לא מקומון, דבריו הגזעניים של שמעון (שרק מקצתם הובאו כאן) חוללו שמות במדיה וברשתות, וזאת למרות שהכתבת דווקא טרחה להבהיר שישראלים רבים דוחים אותם. ניתן לטעון, ובצדק, כי משקלו הציבורי של שמעון אינו חשוב כמו של גולן, מנהיג מפלגה וסגן רמטכ"ל לשעבר. אלא שהוא גם לא גורם אזוטרי בשוליים הסהרוריים של השיח: רק בשבוע שעבר, למשל, זכה שמעון לביקור של "חבר יקר, חבר ותיק" כפי שהגדיר את ח"כ מתן כהנא מהאופוזיציה. כהנא הגיע לחוות גלעד בעקבות השריפה הקשה שהתחוללה שם, שכילתה גם את ביתו של שמעון. אגב, מעניין אם לכהנא, ממפלגתו של גדי איזנקוט, מפריעה תקרית מלפני חמש שנים, שבה נטען כי שמעון תקף את מפקד סיירת גולני דאז, סגן אלוף איוב כיוף.
כהנא, כמו נפתלי בנט, התגייס לטובת חוות גלעד לא רק מטעמי הזדהות אנושית עם קהילה שעברה טלטלה, אלא כדי להוכיח לימין העמוק שהוא עדיין בשר מבשרו למרות הישיבה בקואליציה עם רע"מ. זה כמובן לא יביא משם אפילו רבע קול או אפילו ירגיע במעט את הקמפיין האגרסיבי נגד "ממשלת שמאל" (שתורכב ברובה מאנשי ימין, גם אם לא לפי הגדרת האדמו"רים מערוץ 14), אבל לפחות יש בכך כדי להבהיר לכל מי שתולה תקוות בבחירות הקרובות, בין אם מתוך ישראל או מחוצה לה: ממשלה חלופית תוכל לבצע שינויים חיוביים במגוון תחומים, אבל ספק אם היא באמת תוכל לטפל באומץ ובלי פשרות בחבית הנפץ של הגדה המערבית ובהידרדרות המהירה של האזור לאפרטהייד. למעשה, "מהפך" אמיתי יוכל להתרחש רק כשהציבור הישראלי יחליט שקריאות פומביות לרצח עם זאת לא רק בעיה ב"הסברה".
