אלוף פיקוד המרכז, אבי בלוט, מוצא את עצמו בימים אלה משמש כ"ניצב" בהצגה שלא בחר לשחק בה. שר הביטחון, ישראל כ"ץ, גורר אותו לסבב התגוששות פומבי, שנועד למצב את כ"ץ כ"סוף סוף שר ביטחון ימני" – בדיוק כפי שמצהיר שיר הקמפיין החדש שלו. סרטון AI מעושה, מלווה במקצב רוק כבד, תופים וברקע הפצצות צה"ל, מתאר את כ"ץ כ"אחד שלוחץ על הכפתור, האיראנים אומרים אלוהים ישמור". אלא שדווקא אנחנו, הצופים מהצד, אומרים לעצמנו אלוהים ישמור, מה לעזאזל קורה פה?
הזיכרון הישראלי הקצר הוא אמנות לפוליטיקאים, אבל המספרים והעובדות מדברים בעד עצמם. רק בנובמבר האחרון הילל השר בצלאל סמוטריץ' את בלוט והגדיר אותו כ"אלוף הפיקוד הטוב ביותר מזה 20-30 שנה". סגן ראש מועצת שומרון, דוידי בן ציון, קבע כי "מה שאבי בלוט עשה עבור ההתיישבות לא עשה אף פוליטיקאי לפניו", וראש מועצת בית אל, שי אלון, הגדיר את מהלכי ההדחה כ"בושה וחרפה".
אלוף אבי בלוט
(צילום: ארגון "בעד התיישבות - נגד אלימות")
אז איך הופך אלוף מוערך שחתום על קידום עשרות חוות, יציבות ביטחונית, סיכול טרור נחוש ושמירה על שלטון החוק – מטרה לניגוח? התשובה אינה מקצועית כמובן. היא פוליטית. במרכז הליכוד פועלת קבוצה של כ-400 מתפקדים מיהודה ושומרון. המתמודדים בפריימריז שיזכו לתמיכתה יקבלו כוח אלקטורלי משמעותי. כשהביקורת שלהם על הטיפול בפיגוע בכפר תל מתערבבת בלחץ של גורמי קצה בגבעות סביב צווי מעצר מנהליים, הדרך אל לבו של המתפקד עוברת דרך התנצחות עם אלוף הפיקוד.
אבל הבעיה האמיתית היא שהדרמה הזאת אינה מסתכמת בעוד סיבוב של פריימריז. המחיר אינו נפרע בלשכת השר, אלא בשטח, בנשמת אפו של הצבא. כפי שהיטיב להגדיר זאת תא"ל (במיל') עופר וינטר, "שר ביטחון במדינת ישראל לא מפטר אלוף בשידור חי". כששר ביטחון עושה זאת, תוך עקיפת הרמטכ"ל, בשביל רווח פוליטי מיידי, הוא לא רק פוגע באלוף בלוט – הוא מפרק מהיסוד את תפיסת הפיקוד של צה"ל ואת השרשרת הפיקודית כולה.
איזה מסר מעביר האירוע הזה למג"ד בג'נין, למח"ט בחברון, או לסגן אלוף שצריך לקבל החלטה פיקודית מורכבת תחת אש? מקצועיות, תוצאות בשטח, יושרה ודבקות במשימה אינן מעניקות עוד גב פיקודי. ביום פקודה, השיקול הפוליטי הצר יכריע אותך. כאשר קצינים בשטח מבינים שעתידם בצה"ל אינו תלוי ביכולת המקצועית אלא ברעשי הרקע, המוטיבציה להצטיין עלולה להתפורר.
צה"ל אינו מרכז מפלגה. הוא מערכת היררכית סגורה המושתתת על משמעת, אמון מוחלט וציות להנחיות המפקדים. היררכיה זו אינה פריבילגיה. היא התנאי היחיד שמאפשר לצבא מתוקן לתפקד ולהילחם
צה"ל אינו מרכז מפלגה. הוא מערכת היררכית סגורה המושתתת על משמעת, אמון מוחלט וציות להנחיות המפקדים. היררכיה זו אינה פריבילגיה. היא התנאי היחיד שמאפשר לצבא מתוקן לתפקד ולהילחם. ברגע שזירת הפריימריז פולשת לתוך חדר המלחמה, היכולת של הרמטכ"ל לנהל את הצבא ולשמור על היררכיה פיקודית מסודרת קורסת. כשהדרג המדיני מנהל עימות פומבי מול מפקדים בכירים, כשגם הרמטכ"ל הופך למטרה, קצינים בשטח מתחילים לחשב מסלולים פוליטיים ולתהות מי באמת מחזיק בסמכות: המפקד הישיר והרמטכ"ל, או השר.
כשמרסקים את סמכותו של מפקד בכיר למען סיסמת קמפיין, הנזק שנגרם לא מסתכם בפיקוד המרכז. המסר מחלחל למטה, אל אחרון הלוחמים, ומפורר את היסוד הבסיסי ביותר של המערכת הצבאית. קבלת הפקודות והיכולת לסמוך על הפיקוד העליון. מכאן ועד אנרכיה פיקודית הדרך קצרה מאוד.
פורסם לראשונה: 00:00, 04.08.26
