הזמרת אריאנה גרנדה, מזמרות הפופ המצליחות בעולם, הודיעה בתחילת השבוע כי בתום סיבוב ההופעות הנוכחי שלה תיקח הפסקה מאור הזרקורים בעקבות ״ביקורת ציבורית בלתי פוסקת״. אותן ביקורות לא סבו סביב איכות קולה, המילים של שיריה או הקליפ החדש שבו היא מנסרת חבורת גברים בגיל העמידה שעולבים בה באודישן - אלא התמקדו במידות גופה שהלכו והצטמצמו דרמטית. השחקנית הבריטית ג׳מילה ג׳מיל צייצה לאחר הקליפ האחרון של הזמרת ש״יתכן שהאישה המסכנה הזו גוססת ממש לנגד עינינו…הצוות שלה מגלה חוסר אחריות משווע בכך שלא מנע ממנה להציג דימוי כה מזיק שמוצג באופן כה זוהר בפני מעריציה הצעירים״. מעריצים של גרנדה זעמו והאשימו את ג׳מיל בבודי שיימינג, וזו הגיבה כי ״זה לא הזמן להעמיד פנים שזה בסדר רק בגלל שאנחנו לא אמורים לדבר על גופם של אנשים אחרים…אנחנו לא חייבים להעמיד פנים שאנחנו עיוורים רק בגלל שמדובר בכוכבת פופ״.
אריאנה גרנדה
(צילום: Alberto Pezzali/Invision/AP)
הדיון הזה מעניין כי הוא מעיד על שתי עמדות חשובות ונכונות שבמקרה הזה מתנגשות ויוצרות דילמה: מצד אחד, צמצום נשים למראן החיצוני הוא מנגנון דיכוי חברתי ופטריארכלי עתיק שלמדנו להתנגד אליו מתוך הבנה שהוא מכתיב לנשים אידיאל יופי בלתי אפשרי. אותו אידאל שהתיאורטיקנית הפמיניסטית נעמי וולף תיארה בספרה ׳מיתוס היופי׳ ב-1990 ככלי פוליטי שנועד לגרום לנשים לרדוף אחר שלמות פיזית במקום אחר כוח, עצמאות ושיוויון. אנחנו גם מכירות על בשרנו את מחיר השנאה העצמית, בין אם הוא מוצג לנו על מדף קוסמטיקה, בין אם הוא עובר דרך איזמלים, בין אם הוא שולח לאשפוז במחלקות להפרעות האכילה שמלאות עד אפס מקום ובין אם הוא סתם מחרבן לך את היום כי לא נכנסת לג׳ינס.
מצד שני, אם בשם הפוליטיקלי קורקט ותנועת הבודי פוזיטיב שנלחמת באותו אידיאל יופי נוקשה (ושהפכה את השיח לכזה שלא מגדיר נשים על פי מידת מכנסיים) עלינו לשתוק - האם אנחנו לא נותנות יד לאידיאל שביקשנו לנפץ? האם אנחנו צריכות להתעלם ממשקלה הזעיר של גרנדה כי למדנו שזה לא נכון לדבר על גוף, גם אם גופה של האישה הזו הוא גם גופו של עניין?
גרנדה היא אישה שמשפיעה על מיליוני נשים צעירות בעולם. יש לה 363 מיליון עוקבות ועוקבים באינסטגרם. עם הכוח המטורף הזה, שמתורגם להרבה מאוד כסף, מגיעה גם אחריות
גרנדה היא אישה שמשפיעה על מיליוני נשים צעירות בעולם. יש לה 363 מיליון עוקבות ועוקבים באינסטגרם. עם הכוח המטורף הזה, שמתורגם להרבה מאוד כסף, מגיעה גם אחריות. נכון, אין לנו מושג מה מקור הרזון שלה - אם הוא תוצר של הפרעת אכילה, מחלת מעיים, תסמונת נדירה או סתם לחץ בעבודה. היא לא חייבת לחשוף בפני הציבור את בדיקות הדם שלה, וזכותה לעשות בגופה ככל שעולה על רוחה. אבל כשבארצות הברית מתים בכל שנה 10,200 איש ואישה כתוצאה ישירה מהפרעות אכילה ובראשן אנורקסיה (קופות החולים בישראל מדווחות על עלייה של 135 אחוז במספר המטופלים מ-2020 ועד היום) - חייבים לדבר על זה. בתוך המציאות הזו אריאנה גרנדה היא לא רק זמרת מוכשרת, פרפורמרית על ושחקנית נהדרת - היא גם טריגר. היא ראויה לרגישות, לחמלה ולדאגה, אבל כך גם מעריצותיה הצעירות, שעוד צריכות ללמוד, כמו האימהות שלהן שגדלו על ההירואין שיק של קייט מוס, לאהוב את עצמן.
פורסם לראשונה: 00:00, 04.08.26
