"נקרע להם את הצורה", "נפתח את שערי הגהינום", מצייץ הנשיא האמריקאי במחזוריות של כמה שבועות. "שישמור האל על חיילינו" פרסם משרד המלחמה האמריקני לפני כמה ימים בעוד פרק של "ערב תקיפה עוצמתית באיראן". כלומר ההחלטה כביכול כבר נפלה, וכל מה שנותר כעת הוא להתפלל לשלום החיילים. הפעם איש כבר לא הופתע כשטראמפ הודיע על דחיית התקיפה "כי האירנים ביקשו" או שקר כלשהו אחר. כרגיל, הכחישו האירנים כל הסכמה וכהוכחה תקפו עוד ספינה במיצרי הורמוז. תיכף יחזור השלב שבו ארה"ב מגיבה באש, המצב מסלים, מדינות המפרץ ובסיסים אמריקנים מותקפים, ההסלמה מזנקת עד לסף תקיפה ואז, בשיא המתח, טראמפ שוב דוחה את התקיפה. בכך הוא הופך לכאורה את עצמו לבדיחה, ואת ארה"ב לדבר הרחוק ביותר מ"גדולה".
(צילום: shutterstock, AP/Alex Brandon, REUTERS/Stringer)
באותה הזדמנות הוא גם מאכזב את ידידותיו במפרץ, כאשר הוא וחלק מאנשיו משפילים מדי פעם את ישראל.
להיגיון של הזיגזג הנלעג הזה קיימים כמה הסברים.
הראשון היה המונדיאל שאותו רצה טראמפ לעבור ללא הפרעות של חדשות מלחמה מהמפרץ, וכנ"ל לגבי חגיגות ה-250 לעצמאות ארה"ב. הסבר אחר טוען שבמצב הנוכחי כשכלכלת איראן חנוקה, יחד עם כלכלות מדינות המפרץ, ארה"ב היא המרוויחה הגדולה בהיותה יצואנית נפט ענקית, וזה במקביל להצטמצמות ייצוא הנפט הרוסי עקב תקיפות אוקראיניות בלתי פוסקות. מדינות המפרץ הן למעשה מתחרות עסקיות של ארה"ב בעסקי הנפט, וכך הוא זוכה ביתרון עליהן וממלא את קופת המדינה, כשהזמן עובד נגד איראן. בכך איראן היא בכלל כלי בידיו להשגת יתרון ובכורה בשוק האנרגיה העולמי, ולאחר השימוש הוא יסיים את הפלתה.
ההסבר ההגיוני ביותר הוא הבחירות לבתי הנבחרים של אמצע הכהונה, כי אחד מהמפתחות לניצחון בבחירות בארה"ב הוא מחירי הדלק. על מחיר דלק גבוה גובה הציבור האמריקני ממפלגת השלטון מחיר אלקטורלי כבד, וג'ו ביידן יכול להעיד על כך
אבל ההסבר ההגיוני ביותר הוא הבחירות לבתי הנבחרים של אמצע הכהונה, כי אחד מהמפתחות לניצחון בבחירות בארה"ב הוא מחירי הדלק. על מחיר דלק גבוה גובה הציבור האמריקני ממפלגת השלטון מחיר אלקטורלי כבד, וג'ו ביידן יכול להעיד על כך. טראמפ אינו רוצה להגיע לבחירות הללו בנובמבר כששדות הנפט במפרץ בוערים, מיצרי הורמוז חסומים והמחירים בשמים. במקום זה הוא מייצר גלים של משברים והקלות, שולט על מחירי הנפט ומושך זמן להשארתם ברמה שלא תחבל לו בבחירות. ההסבר הזה ממשיך וטוען שאחרי הבחירות יהיה לו כל הזמן שבעולם להפיל בנחת את המשטר.
סביר להניח שזהו אכן ההסבר הקולע ביותר להתנהגות התמוהה של הנשיא האמריקני אם נקודת המוצא היא שהוא שפוי בדעתו ואינו קנוי על ידי קטאר, אבל הוא טועה טעות כפולה. הראשונה היא שלא עוצרים מלחמה להכרעת סכנה עולמית מצד מפלצת נוסח גרמניה הנאצית בגלל שיקולים כלכליים, בייחוד לאחר שהייתה מוחלשת מאוד. הענקת הפסקת ריענון למשטר המסוכן הזה היא משחק חסר אחריות באש. אבל גם טקטית, הדחייה עד לאחר הבחירות בלבד, עלולה להתברר כהימור פרוע, כי ישנו עוד גורם בזירה - המשטר האירני, שגם הוא שומע את הפרשנים המדקלמים שאחרי הבחירות עתידה לנחות עליו מכת מוות. לכן, כל מה שעל האייתוללות לעשות הוא לשחק את המשחק, להחזיק מעמד כמה חודשים, ואז, כשבועיים לפני הבחירות להבעיר את המפרץ, להזניק את מחירי הנפט, ליצור משבר כלכלי עולמי ולרסק את המפלגה הרפובליקנית בבחירות, כי לצורך הזנקת מחירי הנפט מספיק צד אחד, וטראמפ אינו נמצא על המגרש לבדו.
האירנים מסוגלים להכשיל אותו בבחירות, כישלון שלאחריו הוא כבר יוגבל בפעולת המשך המלחמה על ידי קונגרס לעומתי, לא יוכל לסיים את המלאכה, יהפוך את עצמו לבדיחה, ואת ארה"ב לקטנה יותר מאשר בתקופת אובמה.
