אם היה חלקיק בזמן שאחרי 7 באוקטובר 2023 בו אפשר היה להאמין ליואב אליאסי (“הצל”) שהוא באמת רוצה להשתנות, להיות הראפר הזה שמחליף מקצב של שנאה בפעימה רוגעת של אחדות, להשאיר מאחוריו טקסטים זועמים של תיעוב כדי להתקדם לכתיבת שורות חדשות של חמלה ולשדרג את הפרופיל שלו מפעיל ימין קיצוני שמפיץ להנאתו חדשות מומצאות לאקטיביסט חברתי שתורם מזמנו לקהילה בה הוא חי, אז הוא חלף מזמן.
עכשיו דממה. הצל בחקירה
(צילום: מוטי קמחי)
זה קרה בדיוק לפני שנתיים – באוויר עדיין עמדה תחושה של שותפות גורל, ובעזה חיכו חטופים שנבוא להציל אותם – כשאליאסי צעד לראשונה לעבר ידיו הפרושות של הפטרון בן גביר, ונכנס כשווה בין שווים בשער הראשי של המשטרה. "זכיתי לקבל דרגות קצונה על הפעילות שלי והקמת יחידת הכוננות שעצרה עשרות שב"חים ועושה לילות כימים כדי לשמור על ביטחון העיר", חלק בהתרגשות עם 770 אלף עוקביו בפייסבוק, 28 אלף בטיקטוק ועם מאות אלפי צופים נוספים בכתבות טלוויזיה ורדיו, את תחושותיו למחרת הטקס. "כשמפקד המחוז בנוכחות השר קראו לי לבמה והעניקו לי את הדרגות, התרגשתי כמו שלא התרגשתי מול עשרות אלפים במנורה".
הוא קיבל את ההזדמנות לצאת סוף-סוף לאור, לעבור לצד של הישרים והנכונים, ולהוכיח שהוא ראוי למעמדו החדש כנציג החוק הרשמי, אבל הצל העדיף לחזור למקומו הטבעי בין הצללים. היכן שאין חשיבות גדולה מדי לאמת ומותר להפעיל שוטרים שימנעו סגירה של מועדון, באזורים מוכי ערפל מוסרי שבהם אין משמעות לטוב ורע, ובטריטוריות שמוגנות מפני החוק הישראלי שחל על אזרחים שאינם חברים קרובים של השר הממונה.
לא היו פה כוונות אמת של שינוי ערכי עמוק, רק דחפים ילדותיים של מי שאף פעם לא קיבל חיבוק מהממסד וכעת נהיה חלק ממנו
ואין מה להיבהל מהקלטות כמו "אני עושה להם שם חינוך במשטרה" כמו שהבטיח אליאסי לאנשיו ואף קיים – המועדון לא נסגר כפי שדורש החוק במקרה של כמעט רצח – כי ככה נשמעת פוליטיזציה בעברית מדוברת. וזה מה שקורה כששר דוחף פנימה חברים מהרחוב ומודה בזה בנאום הענקת הדרגות. "תוקפים אותי כי אני רוצה לשנות, כי אני הבאתי דברים אחרים שלא היו במשטרה", סח בפני הקהל כמי שכל תכלית שליחותו בעולם היא לייצר פלורליזם ולקדם קהלים מוחלשים שקולם לא נשמע ואין להם כמעט מיליון עוקבים ברשתות החברתיות, והמוני קשרים קרובים עם נציגי שלטון בכירים על שלל פקידיהם הרבים, והמשיך בנחת למצב את עצמו כמי שמשלב אזרחים בעשייה המשטרתית.
תחת רעמי התותחים והאזעקות נשכחו גם נוהלי אג"מ של משטרת ישראל, ואם היה מי שניסה להזכיר כמו ח"כ נאור שירי מיש עתיד, זה לא ממש עזר לו. "מתן הדרגות ליואב, על אף היותן ייצוגיות בלבד, לא עומדות בקנה אחד עם נוהלי אג"מ של משטרת ישראל", אמר שירי בתפקידו כחבר הוועדה לביטחון לאומי והוסיף: "סעיף 9 לאותן תקנות אוסרות על מתנדב להביע דעות פוליטיות, ואותן התקנות נקבעו בעת שהודח המתנדב ליאור ליפשיץ, לאחר שהביע ביקורת על התנהלות הממשלה והשר בן גביר כנגד מחאת המהפכה המשפטית. תחת משטרת בן גביר, נהלים וחוקים רלוונטיים רק לצד אחד במפה, ולשם הולכת מדינת ישראל".
הסיפור על יואב אליאסי ודרכו מחשכת הרחובות אל אורם הלבן של הפלורסנטים במשרדי מח"ש חייב להיות מסופר בכנות, וללא מורא: זה לא היה תיקון, כי אם קלקול. לא היו פה כוונות אמת של שינוי ערכי עמוק, רק דחפים ילדותיים של מי שאף פעם לא קיבל חיבוק מהממסד וכעת נהיה חלק ממנו. כמו התגשמות חלום, באמצעות טוויסט על-טבעי שבו אתה נהיה חבר של האנשים הנכונים והם מסדרים לך כניסה לווי-איי-פי, ובמציאות חלופית שבה אתה לא מרוויח מעמד כי הקשחת גבולות פנימיים, התאמצת להעלות רף של אתיקה ציבורית או שערכת התאמות לטובת סטנדרטים גבוהים, אלא רק כי הפצת מלא רעל ברשתות ומעולם לא הפסקת גם אחרי שקיבלת את הזדמנות חייך להוכיח אחרת.
מרב בטיטוצילום: יריב כץבעיניים שלו ערוץ 12 "גורם נזק לישראל", בוגי יעלון "דובר חמאס", השחקנית מיה לנדסמן "במחלקת הירקות באיזה סופר ביבנה לצד שב"ח בשם רמזי, אם אתם בשמאל לא הייתם מעניקים תארים כסף ופרסום לכל מי שמתאים לאג'נדה שלכם", ולסיכום "אין על ביבי תאכלו את הלב". אליאסי בא לשנות את המשטרה, ולא המשטרה באה לשנות אותו.
מלכודת הפטריוטיזם שפרש מתחת לרגלינו הרועדות מזוועות הטבח – הגנה על ביטחונם של אזרחי העיר הכי סמולנית בארץ ללא הבדל דת מפלגה או מגדר עדיין עבדה, אאוטפיט של טי-שירט גדולה וכובע מצחיה שהוחלף במדים טקטיים, כלי נגינה שהומר לכלי נשק, ובמה ענקית מול מאות צופים לצד סאבלימינל שתורגמה לניידת המופיעה בצמתים מרכזיים – עשו בשבילו את העבודה, נתנו לו קרדיט מיותר של הכרה ציבורית שאף פעם לא היה ראוי לה. בין אם מח"ש יתקנו את העיוות ובין אם לא, הוא כבר הדגים לנו איך נראית מבפנים משטרה שעובדת בשביל שר ולא בשביל אזרחים.
