החלטת יו"ר ועדת הבחירות, השופט נעם סולברג, לאסור על נציגי מפלגות בקלפיות לדווח באפליקציות זמן אמת מי כבר הצביע מעוגנת היטב בעקרונות הדמוקרטיה. חשאיות הבחירות לא נועדה רק להסתיר את מושא הבחירה, אלא גם נועדה להגן על עצם ההחלטה אם לבחור בכלל. לכן מהותית אין ספק שהיא מוצדקת.
בנימין נתניהו
(צילום: עמית שאבי)
אלא שמהות מעולם לא היוותה שיקול של ממש בענייני בחירות. מפלגות תמכו או התנגדו להחלטות בנושאי בחירות לא בשל מהותן, אלא רק לפי המשמעויות המעשיות שלהן לגבי מצביעיהן. ההתייחסות לשאלות כמו הורדת גיל הבחירה או אפשרות לבחירת ישראלים בחו"ל נבעה מחישובי רווח אלקטורלי לאותן מפלגות. זאת ותו לא. לכן לא ברורה השמחה שפרצה ממחנה מתנגדי הקואליציה הנוכחית למקרא ההחלטה. כלל לא ברור שאכן הוא שירוויח ממנה.
ראשית כי למפלגות הקואליציה שמסומנות כ"מפסידות" מההחלטה - הליכוד, החרדים והדתיים - יש די תחליפים שלא תלויים באפליקציה כלל. הסיעות החרדיות מפעילות בלאו הכי ביום הבחירות מוקדי מעקב פיזיים אחרים, בין השאר משום שחלק גדול מהציבור שלהם מחזיק ממילא בטלפונים "כשרים" ללא אפליקציות. בנוסף, מטבע הדברים עבור מצביעיהן ומצביעי המפלגות הדתיות שמתנהלים בקהילות גאוגרפיות ויומיומיות ההחלטה תשפיע פחות. הדבר נכון גם אם במידה פחותה לגבי הליכוד, שלו יש יותר בוחרים ביישובים קטנים ובפריפריה מאשר למחנה שמנגד - שבוחריו מרוכזים בערים הגדולות ובמרכז. כלומר, דווקא מחנה האופוזיציה שמפוזר יותר וחסר רשתות קהילתיות הדוקות עלול להפסיד יותר מההחלטה.
קהילה מקומית מגובשת - רב, מזכיר קהילה ומוסדות יישוביים - לא מאבדת יכולת פעולה כשהאפליקציה נאסרת. לעומת זאת, מפלגה עם מאגר תומכים גדול אך מבוזר ומפוזר - למשל 112,000 חברי מפלגת הדמוקרטים - מאבדת את היכולת היחידה שהייתה לה לדעת מי מתוכם עוד לא הצביע, ונשארת עם הברירה לפנות לכולם באופן גורף.
שנית, בניגוד לציבור החילוני שאינו נושא סימני זיהוי מובהקים, לחרדים ולדתיים יש מאפיינים חיצוניים ברורים כמו כיפה ולבוש מיוחד. זה מאפשר למי שינהל מעקב מחוץ לקלפי לשייך את הקבוצה של הנכנסים אליה בקלות וכך לאמוד את מספר המצביעים שכבר הגיעו לקלפי. אמנם זה לא מספק רשימה שמית מדוייקת, אבל עבור מפלגות החילונים גם זה לא קיים והן לא יכולות לדעת אם צריך להמריץ את ציבור מצביעיהן בקלפי מסויימת.
קהילה מקומית מגובשת לא מאבדת יכולת פעולה כשהאפליקציה נאסרת. לעומת מפלגה עם מאגר תומכים גדול אך מבוזר ומפוזר
שלישית וזה העיקר: ההחלטה, מעצם טבעה, פוגעת יותר במפלגות הוותיקות והממוסדות מאשר בחדשות. לראשונות יש ייצוג קבוע בוועדות קלפי, מימון מדינתי ורשתות מגובשות. לכאורה זו נקודה לטובת המחנה המבקש להחליף את השלטון. אלא שגם אם נתעלם מהתשתית הארגונית הוותיקה של מפלגות העבודה ויש עתיד (ולא הייתי מזלזל בה), ההון הרב שהוזרם אל ארגוני המחאות ב-2023 ובמהלך המלחמה איפשר הקמת כוח ארגוני מתקדם שהביא לתוצאות מרשימות בשטח. כלל לא בטוח שתשתיות מפלגות הקואליציה גוברות עליו. בטח לא ברמתו הטכנולוגית שההחלטה פוגעת בה במישרין.
אם כך, מדוע בכירי הקואליציה מיהרו להתגולל על ההחלטה? נדמה שמבחינתם זו פשוט עוד הזדמנות להתנגח בשופט עליון ולשווק את נרטיב "המשפטנים גונבים את הבחירות עם שינוי הכללים". הזדמנות שטומנת בחובה לשיטתם רווח אלקטורלי. כך או כך, כלל לא בטוח שדווקא המחנה שיוצא נגד הממשלה לא צריך להיות זה שנאבק נגד ההחלטה. בסופו של יום, כמו שאוהבים לומר יועצים אסטרטגיים, בחירות לא מנצחים עם אידיאולוגיה. זו אולי מביאה קהל, אבל רק ארגון מביא באמת קולות.
