לא במקרה פנה השבוע אביגדור ליברמן ליאיר גולן, ובנימוס האופייני לו ביקש ממנו "לשתוק". כמו רבים אחרים, נראה שגם יו"ר ישראל ביתנו מזהה שגולן לקה לאחרונה בסוג חדש של טורט פוליטי המזיק למחנה השינוי. חוסר היכולת שלו להשתלט על דיבור נגוע המבקש לפרוץ מתוכו אינו חדש. אלא שכעת לא מדובר עוד בהשוואות היסטוריות הפוגעות בזיכרון השואה, או בהפצתה של עלילת כזב בדבר "הרג תינוקות כתחביב" שמסתובבת בכל העולם ופוגעת במעמד ישראל. הטורט הפוליטי של גולן עידכן גרסה.
גולן החדש ‑ ואולי צריך להזכיר: יושב ראש מפלגת הדמוקרטים ‑ לא מצליח לעצור את עצמו מלצאת באופן שיטתי נגד כל אחד מערכיה הבסיסיים ביותר של הדמוקרטיה. התבטאות אחת מצטרפת לשנייה, ושלישית לרביעית, וההצטברות של כולן יחד מקשה עלינו לשלול את האפשרות שהוא קרא בשקדנות את כל ספר ההפעלה שאיתו עובדים מנהיגים סמכותניים ברחבי הגלובוס, ובכוונתו ליישם כל תוכנית שמופיעה בו. חופש המצפון והדת, חופש הביטוי וחופש הקניין ‑ נראה שכולם על הכוונת של גולן. פיטורי בכירים בשירות הציבורי, ובחירת פקידים חדשים הסרים למרותו האידיאולוגית, גם הם חלק מתוכניתו.
יאיר גולן. לא פליטת פה ולא גסות רוח, אלא תפיסת עולם
(ריאן פרויס)
גולן מבטיח לסגור מוסד חינוכי ותיק ומפואר כמו מכינת עלי, ש-19 מבוגריה נפלו במלחמה מאז 7 באוקטובר, ואיתה מוסדות נוספים שהקו החינוכי שלהם אינו תואם את זה הראוי בעיניו. הפלורליזם הרעיוני של גולן לא נעצר בשדה החינוכי והוא מתקיים גם ביחס לתקשורת החופשית. את סגירתו של ערוץ 14, שהוא ערוץ טלוויזיה פרטי, הצליח יו"ר הדמוקרטים להפוך לאובססיה כלל-מפלגתית. ראש השב"כ דוד זיני, שהחליף את מי שעד לאחרונה תואר כ"שומר סף דמוקרטי", לא בא טוב בעין של גולן, והוא הודיע באופן ברור שיפטר אותו. גם בעניין ראש המוסד, רומן גופמן, הסביר גולן שפיטוריו ייבחנו לאור השאלה אם הוא פועל על פי ערכי מגילת העצמאות. שזו דרך פתלתלה לומר שהוא יפוטר בלי למצמץ, ככל שיתחשק לגולן.
*
הסימנים המעידים האלה עומדים לנגד עינינו מזה זמן, ובכל זאת הם זוכים להתעלמות מוחלטת בחוגי המחנה שחרט על דגלו את ערכיה של הדמוקרטיה הליברלית. די מדהים לראות את זה אבל תעלת התנינים של בן גביר ‑ שאין שום ספק שלא תאוכלס גם בעוד 200 שנה ‑ זוכה במחנה הזה לדיון ציבורי ער בהרבה מהנסיגה הדמוקרטית שצפויה לנו תחת מינויו של גולן לתפקיד מפתח בממשלה הבאה.
ובמה בכל זאת מתמקד הדיון הדמוקרטי במחנה השינוי? בעיקר בסימנים שכלל אינם קיימים. כך למשל, התעורר כאן דיון ער במה שהיה נראה לרגע כאפשרות לביטול הפריימריז בליכוד, ובכך שהדבר עשוי לרמז על הכוונה לבטל את הבחירות הכלליות. העובדה שהמפלגות הגדולות של גוש השינוי, ביחד וישר, כלל לא העלו בדעתן לבחור את נציגיהן לכנסת באמצעות פריימריז, כמובן לא שינתה דבר, ורבים במחנה השינוי צללו להם בתוגה דמוקרטית.
כמובן שגם כשבית הדין של הליכוד פסל את האפשרות לביטול הפריימריז, והוכיח שרק חוקת המפלגה קובעת (כפי שפסק השבוע פעם נוספת כשביטל את המתווה שהביא נתניהו להצבעה בעניין התמודדותם של חברי כנסת מכהנים במשבצות השמורות לנציגי המחוזות), שום אנחת רווחה לא נשמעה. עיגונם של הפריימריז לא שינה דבר, וגם העובדה שמנהיג הליכוד הכפיף את עצמו לחוקת המפלגה, וקיבל את רוע הגזירה הפוליטית מבחינתו, לא הרגיעה אפילו מעט. עם סיום משבר הפריימריז בליכוד עבר מחנה שלם לראות את הסכנה הגדולה לדמוקרטיה שהתגלתה לו בפרשת האלוף אבי בלוט.
נשים לרגע בצד את חוסר הקלאס של ישראל כ"ץ, שבחר להודיע על מחליפו העתידי של מפקד פיקוד מרכז במסגרת תוכנית טלוויזיה, וגרם לרבים מאלה שראו את הקטע הזה לתהות אם הם צופים בעונה החדשה של "מראה שחורה", או שכך באמת מתנהל שר הביטחון של מדינת ישראל. אף שכעת כבר ברור מעבר לכל ספק שהוא כלל לא פיטר את בלוט, השעות שחלפו עד להבהרת העניין יצרו חלון הזדמנויות נדיר לגיבושה של עמדה עקרונית. האם ראוי ששר ביטחון ידיח קצין בכיר ומוערך רק משום שהתגלו ביניהם פערים מסוימים? על השאלה הזו ענו, במקביל, שני המחנות הפוליטיים, וכדאי לשים לב לאופן שבו עשו זאת.
ראשי ההתיישבות ביהודה ושומרון פנו לכ"ץ באופן מיידי בבקשה לבטל את מה שנראה להם באותו זמן כפיטוריו של בלוט. היה בכך לא רק גילוי של גדלות נפש, אלא בעיקר ביטוי לתפיסה עקרונית של יחסי שר ביטחון והפיקוד הבכיר בצה"ל
ראשי ההתיישבות ביהודה ושומרון פנו לכ"ץ באופן מיידי בבקשה לבטל את מה שנראה להם באותו זמן כפיטוריו של בלוט. היה בכך לא רק גילוי של גדלות נפש, אלא בעיקר ביטוי לתפיסה עקרונית של יחסי שר ביטחון והפיקוד הבכיר בצה"ל. הרי זו בדיוק הייתה האוכלוסייה שכ"ץ, לכאורה, ביקש לרצות, ושהייתה עשויה להרוויח ממינויו של קצין אחר, שאולי קרוב יותר להשקפתה. ובכל זאת, ראשי ההתיישבות לא עשו חשבון לאיש. חלקם אף מתחו ביקורת חריפה על השר.
אלא שבכך לא הסתיים העניין. עברו כמה ימים והנה הגיע תורו של מחנה השינוי לנסח תשובה משלו, שכן בעמודו של יוצר התוכן, דביר לוגר, פורסם קטע מדבריו של יאיר גולן, שנאמרו רק לפני כחודש, ובו פרש את חזונו בעניין היחסים שיתקיימו בין הממשלה למפקדי צה"ל, ככל שמפלגת הדמוקרטים תהיה שותפה מרכזית בקואליציה הבאה. "יהיה פה דרג מדיני שיגיד 'צה"ל מתנהג לפי קודים כאלה וכאלה, זה מה שיקרה בשטח, אלה הציפיות'", הסביר. ומה יקרה למפקד שלא יתיישר? "מפקד שלא יעמוד בסטנדרטים ילך הביתה", הבהיר גולן, והוסיף: "הצבא מתיישר בדקה ורבע".
*
הפעם זו כבר לא הייתה פליטת פה, ולא גסות רוח, אלא תפיסת עולם. למעשה, יו"ר הדמוקרטים מבקש את אמון הציבור כדי ליישם את התפיסה הזאת בדיוק. אלא שאז התברר עד כמה עקרונות עלולים להיות גמישים. הרי רק ימים קודם לכן הוסבר בכל דרך שפיטורי קצין בכיר מטעמים אידיאולוגיים הם קו אדום לדמוקרטיה, והנה מתברר שגולן, ולא כ"ץ, הוא שמבקש לקדם את פיטוריהם של קציני צה"ל שאינם מיישרים קו עם הממשלה.
הקטע הזה לא גרר אחריו שום ביקורת מתוך המחנה השינוי. למעשה, הוא כמעט שלא עורר דיון. מסתבר שביקורת בדיוק באותו נושא מתאימה רק נגד ישראל כ"ץ, אבל לא כלפי מי שמתיימר להחליפו. בניגוד להמלצתו של ליברמן, יאיר גולן לא שותק. אבל ציבור המצביעים של מחנה השינוי בהחלט כן. וזו כבר סכנה גדולה יותר מכל אמירה של יו"ר הדמוקרטים עצמו. השתיקה של הציבור הזה מנרמלת כל פגיעה בדמוקרטיה שהסימנים הקיימים מעידים שגולן מתכנן לבצע בקדנציה הקרובה.
פורסם לראשונה: 00:00, 07.08.26
