בשבועות האחרונים אני עובדת בג'וב צדדי מטעם עצמי, ובודקת מול ישראלים שמתגוררים בחו"ל ושדעותיהם מתיישרות עם המשך קיומה של ישראל דמוקרטית, ליברלית, ערכית, שיוויונית ומשכילה - האם הם מתכוונים לעלות באוקטובר הקרוב על מטוס ולנהור בהמוניהם לקלפיות, כדי להצביע בבחירות הגורליות ביותר שהיו כאן בעשורים האחרונים.
קלפי בחירות
(צילום: AFP)
אלא שכמו כל דבר בישראל השסועה והפצועה שלוש שנים אל תוך המלחמה הקשה בתולדותינו, ותוך כדי שמנהיגי המדינה ממשיכים ומנתצים את הדמוקרטיה ואת מערכת המשפט, דורסים את ערכי השיוויון בנטל והערבות ההדדית, בוזזים את התקציב וקורעים את מרקם החברה הישראלית - הפכה גם הסוגיה הזו לזירת בוץ טובענית, והיא גוררת תגובות משתלחות לכאן ולכאן.
כך למשל, מי שעזבו לפני עשורים, והתרגלו עד 7 באוקטובר למצב מערסל תמידית שבו ישראל היא מדינה חזקה ויציבה שמסתדרת מצוין בלעדיהם, ותהיה ארץ המפלט שיהיה ניתן להפליג אליה בכל עת - עונים תשובות שנעות בין "את צודקת, עוד לא התעוררו אצלנו כאן, אני לא חושבת שמישהו עדיין קנה כרטיס", כפי שהשיבה בנמנום מטריד ישראלית שחיה בקהילה יהודית ענפה בעיר אירופאית שמתהווים בה יותר מסגדים מכנסיות; או גולה אחרת שענתה: "אבדוק מה קורה כאן בקהילה ואיך אנחנו מתארגנים להגיע".
אם את החרדים מברוקלין שמנותקים מהחיים בישראל כמו שדג מנותק מהיבשה אפשר להעמיס על מטוסים במשך עשרות שנים ולשגר לקלפי ביום פקודה עם פתק שעליו מקועקע שם המפלגה הנכונה, גם ישראלים שחיו פה רוב חייהם זכאים להשתתף בהחלטה איך ייראה הבית הזה בעתיד
לעומתם, יש את מי שעזבו רק בשנים האחרונות, שקריעת הלב שלהם עוד מדממת והם עדיין מחוברים לכאן לא רק בחבל הטבור של הישראליות, אלא גם בפנקסי התושבים והבוחרים. אלא שבעודם מזמינים מבעוד מועד כרטיסי טיסה ונלחמים בבוטים של משרד הפנים, הם מוצאים עצמם סופגים ירי מסיבי של תגובות משתלחות שתוהות: "באיזו זכות ישראלים שעזבו כשהיה קשה, יגיעו ויצביעו ויחרצו את עתידנו? מה הם בכלל יודעים על החיים שלנו כאן".
אז לכל המצקצקים יש לומר שחלקם הגדול של העוזבים, עזבו בדיוק מהסיבה הזאת – כיוון שהם יודעים הרבה מאוד על החיים שלנו כאן ולא הצליחו להמשיך ולחיות עם מה שהם יודעים. ובדיוק מהסיבה הזו, הם יגיעו ויצביעו בזכות מלאה של היותם חלק בלתי נפרד מהבית הזה. ובית, כידוע, יש רק אחד, גם אם אתה ברילוקיישן של עשרות שנים, או כשאת חדשה בעסק, מפאת שיקולי השתכרות או סתם ייאוש קיומי נוכח התהום הערכית והמוסרית שישראל התדרדרה אליה בחסות ממשלת הדילים וההשתמטות, שחייבת להתפנות ממליאת חיינו.
אם את החרדים מברוקלין שמנותקים מהחיים בישראל כמו שדג מנותק מהיבשה אפשר להעמיס על מטוסים במשך עשרות שנים ולשגר לקלפי ביום פקודה עם פתק שעליו מקועקע שם המפלגה הנכונה, גם ישראלים שחיו פה רוב חייהם, ששרתו בצבא, שאיבדו במלחמות חברים וקרובי משפחה, שלוחמים כיום באנטישמיות הגואה שמקיפה אותם ומגנים על ישראל בסביבה שבה הם מסומנים קודם כל כישראלים וכיהודים, ושרואים בהתקיימות המדינה חלק בלתי נפרד מהתקיימותם שלהם – זכאים להשתתף בהחלטה איך ייראה הבית הזה בעתיד. ויותר מכך – הם לא רק זכאים, אלא הם חייבים לעשות כל מאמץ כדי להגיע להצביע, ולעזור לכולנו להסיט את ישראל בחזרה לדרך הישר, ולהבטיח שהמדינה שלנו תמשיך להתקיים. אחרת, גם הם, בבית הרגוע והשקט שבנו להם במרחקים, אל מול אגם או הר, ימשיכו לחיות עם חור ענקי בלב.
פורסם לראשונה: 00:00, 09.08.26
