כמו שחצבים מלמדים על בוא הסתיו, כך ההבטחות לחוקק את "חוק הנאשם" שימנע מאדם שהוגש נגדו כתב אישום לכהן כראש ממשלה, מלמדות על התקרבות הבחירות. מאז ההחלטה להגיש כתב האישום נגד בנימין נתניהו ב-2019, מדובר בריטואל פוליטי קבוע שלכוד במלחמת חפירות יצרית בין תומכי נתניהו למתנגדיו. אלה רואים בכך מזימה להדיחו, ואלה את הדרך היחידה להיחלץ מאחיזתו.
אם נקלף את המעטפת הנסערת הזו, נגלה כי מתחתיה רוחשת סכנה ארכיטקטונית אמיתית ליציבות המבנה הדמוקרטי שלנו. מצד אחד, המשקולות המונחות נגד החוק כבדות מאוד. ברמה הדמוקרטית, חסימת מועמד היא הפקעה אלימה של כוח הבחירה מידי הציבור. מבחינה חוקתית, זה ריסוק חזקת החפות והטלת עונש דרסטי על בסיס השערות שטרם עברו את כור ההיתוך של בית המשפט. מעל הכל מרחפת סכנה מבנית חמורה בהרבה: הענקת מפתח ברגים כה עוצמתי לפקיד בודד – היועץ המשפטי לממשלה – המאפשר לו לפרק ממשלות בהינף קולמוס חתום, היא הרת אסון. זו בדיוק הסיבה שרוב מוחלט של הדמוקרטיות במערב מסרבות להכניס סוס טרויאני כזה אל משפטיהן. הן מקדשות את הכרעת העם ואת חזקת החפות ומציבות את קו הגבול רק אחרי הרשעה חלוטה ונושאת קלון או משאירות את ההדחה למנגנונים פוליטיים שקופים בפרלמנט.
גלי בהרב מיארה בכנס לשכת עורכי הדין באילת
גלי בהרב מיארה בכנס לשכת עורכי הדין באילת
גלי בהרב מיארה
(צילום: לשכת עורכי הדין )
מנגד, לא ניתן להתעלם מהמחיר הכבד שכרוך בהשארת חלל חקיקתי כזה שמאיים לסדוק את יסודות הבית כולו. דמוקרטיה אינה רק שרטוט הנדסי קר המבוסס על ספירת פתקי הצבעה. היא מחזיקה מעמד בזכות המלט הבלתי נראה של אמון הציבור ביושרת מוסדותיה. האפשרות שנאשם בפלילים ימנה את שופטיו וישלוט במערכות האכיפה שחוקרות אותו, מייצרת ניגוד עניינים מובנה ויומיומי שמביא לקורוזיה רבתי ששוחקת את האמון שהשלטון פועל למען הכלל. יש הטוענים שברוב המדינות המערביות אין צורך בחוק כזה פשוט משום שקירות התמך התרבותיים שלהן לא מאפשרים לפוליטיקאי שנאשם בפלילים לא להתפטר בעצמו כדי לא לגרור את מדינתו לתהום. במציאות שבה קירות התמך הללו לא קיימים אין ברירה אלא לחוקק.
כדי להיחלץ מהמלכוד הזה, עלינו לחדול מחיפוש אחר כלי צמ"ה כבדים שיבנו פתרון תשתיתי, ותחת זאת למצוא את אותו רכיב הנדסי שיודע לספוג זעזועים ולשמור על יציבות המבנה בלי להעניק כוח הרסני לפקידות. למשל, בדמות מועצה ציבורית שרק בידיה יופקד המפתח להפעלת "חוק הנאשם". מועצה שתורכב למשל מנשיא המדינה, משפטנים בכירים בדימוס ואישי ציבור הזוכים לאמון מצד הקואליציה והאופוזיציה. הפרקליטות תציג בפניה בשימוע חסוי את התשתית הראייתית, ורק אם רוב חברי המועצה ישתכנעו שיסודות כתב האישום איתנים ושאין זיהום פוליטי או מניע זר – יופעל החוק.
המודל המדויק נתון לדיון ארכיטקטוני אך העיקרון המבני ברור: דמוקרטיה חפצת חיים לא יכולה להרשות לעצמה ניהול מדינה מספסל הנאשמים אך גם אינה יכולה לאפשר פקידות שמפילה ממשלות על דעת עצמה
המודל המדויק נתון לדיון ארכיטקטוני אך העיקרון המבני ברור: דמוקרטיה חפצת חיים לא יכולה להרשות לעצמה ניהול מדינה מספסל הנאשמים אך גם אינה יכולה לאפשר פקידות שמפילה ממשלות על דעת עצמה. מנגנונים כאלה מהווים חלק מהארכיטקטורה הממשלית במדינות רבות. בארה"ב התובע מחויב לקבל אישור מחבר מושבעים גדול ובתיקים פוליטיים רגישים ממונה תובע מיוחד ועצמאי. בצרפת יש ערכאה מיוחדת המשלבת שלושה שופטי בית המשפט העליון עם 12 חברי פרלמנט מהקואליציה והאופוזיציה. אלה מקצת הדוגמאות.
הניסיונות לחוקק את "חוק הנאשם" כפי שהוא, או לחילופין להנציח את הסטטוס-קוו, אינם אלא טיוח קירות זמני שמותיר את הכשל ההנדסי בעינו. רק אימוץ ארכיטקטורה מאזנת, שתעניק למהלך הפלילי לגיטימציה דמוקרטית וחסינות מפני טענות רדיפה, יחזק את יסודות המשטר ויבנה קונסטרוקציה חסינת זעזועים שלא תיסדק מול סערות השעה, ותאפשר לחצבי הבחירות הבאות לפרוח בבטחה במועדם.
פורסם לראשונה: 00:00, 10.08.26