לכאורה, מה ברור יותר מכך שמועמד להרכיב את הממשלה שהוא נאשם בפלילים, בעיקר בתחומים הקשורים בניהול המדינה, לא יתקרב לשלטון? לא יתמודד על תפקיד ראש הממשלה, וממילא לא לתפקיד שר.
אלא שישראל אינה ככל המדינות הדמוקרטיות המערביות, וזה עוד לפני שהחלה המהפכה המשפטית-משטרית. מה שמכונה באנגליה כמסורת שלטונית אתית – It's not done – בכלל לא קיים בתרבות השלטונית אצלנו. באנגליה, למשל, התפטרה ממשרתה שרה אשר במהלך מגפת הקורונה ערכה מסיבה רבת משתתפים בניגוד להנחיות. ואצלנו, סוגיות של אתיקה, מה ראוי ומה לא, מה סביר ומה לא, הפכו לנושא לדיונים בפאנלי הפרשנים בטלוויזיה וניכר שהם עוברים כל הזמן שחיקה. הכל נבחן תחת השאלה האם הוא חוקי או לא, וגם על זה יש מחלוקת.
היעדר הסכמה על רבים מכללי המשחק בתחום הפוליטי, שרק מתעצם בגלל בעיות תרבותיות, פוליטיות, עדתיות, פופוליזם והסתה, תרמו לכך שב-50 השנים האחרונות נכנס בית המשפט העליון גם בכוונה וגם בעל כורחו ועשה "סדר" במה ראוי ומה לא ראוי, מה חוקי ומה לא חוקי, וקבע מסמרות. חלק מהן – למשל החלטתו בבג"ץ דרעי-פנחסי ולפיה אין זה סביר ששר שנגדו הוגש כתב אישום בעבירות שיש עימן קלון ימשיך בכהונתו, וממילא לא ייבחר מראש לכהונה – משמשות עד היום שמן למדורת ההסתה נגד בג"ץ בטיעון "מי הם שופטי בג"ץ שיקבעו לנו? מה שחשוב הוא רצון העם והוא יקבע את נבחריו".
ראש הממשלה בנימין נתניהו
(צילום : רועי אברהם, לע״מ)
כל זה איתגר כמובן את בג"ץ אשר ערב הקמת הממשלה התגלגלה לפתחו החלטה הרת גורל: האם לאפשר לבנימין נתניהו, נאשם בעבירות של צווארון לבן ובראשן שוחד, לכהן כראש ממשלה – לאחר שנבחר לתפקידו כשהציבור יודע במה מדובר. בג"ץ החליט פה אחד בפסיקה המכונה "11:0", השנויה עד היום במחלוקת, ש"החוק היבש" אינו מונע מראש הממשלה הנבחר לכהן. ובכלל, העליון לא רצה להיכנס לקודש הקודשים החוקתי של הזכות לבחור ולהיבחר, ולהכריע בנושא הכי פוליטי במדינה. על רקע דברים אלה, קרא בג"ץ עוד קודם ב-2020 "להסדיר לעתיד לבוא בחקיקה מתאימה את הסוגיה הנוגעת להטלת מלאכת הרכבת הממשלה על חבר כנסת הנאשם בעבירות חמורות שיש עימן קלון. זאת, על מנת ליתן ביטוי ועיגון משפטי להיבטים הציבוריים והערכיים שמעלה סוגיה זו".
בג"ץ, ערב הקמת הממשלה, בתמימותו או בחידלונו – תלוי את מי שואלים – גלגל את הסדרת הבעיה הערכית-מעשית הגלומה בתפקוד של ראש ממשלה-נאשם לפתח המערכת המשפטית ולפתחו של נתניהו. הציפייה הייתה שהיעד של ראש הממשלה הוא להיות נאמן הציבור, משרת הציבור, ועל כן הוא יפעיל בקרבו ובקרב נאמניו ושריו את השכל הישר והיושרה והם ינחו אותו ואותם שלא לפעול בניגוד עניינים בהחלטותיו הממשלתיות, המנהיגותיות ובעיקר המשפטיות במהלך משפטו. כל זה כמובן לא קרה, אלא ההפך. במקום לגזור עליו ועל מקורביו ריסון, ממשלת נתניהו יצאה להתקפה רבת חזיתות על שלטון החוק ועל הדמוקרטיה. לגרעין הקשה בימין הייתה זו הזדמנות להיפרע משלטון החוק שמגביל את משילות השלטון על חשבון זכויות האזרח, בהיבטים החשובים לכל מגזר. למקורבי נתניהו הייתה הזדמנות להביא לכאוס כדי לנסות לשבש ולהפסיק את משפטו.
כך שבהיעדר מסורת שילטונית, כנסת מפקחת על הממשלה, אופוזיציה נשכנית ומעל הכל מלחמת עזה-צפון-איראן, הגענו עד הבחירות. כמו שמפלגות האופוזיציה מכריזות על הקמת ועדת חקירה ממלכתית לחקר המחדל, מועלה עתה "חוק הנאשם" על ראש שמחתן של מפלגות התיקון, כפי שנחשף בהקלטות שפרסם ב"ידיעות אחרונות" עמיתי אמיר אטינגר.
הפתרון הטוב היה הפתרון ההגיוני – אין צורך בחוק. אבל עד שיגיע המשיח ולמרות הזכות החוקתית לבחור ולהיבחר, יש לחוקק לצד ביטול חוקי המהפכה המשטרית את "חוק הנאשם"
הפתרון הטוב היה הפתרון ההגיוני – אין צורך בחוק. אבל עד שיגיע המשיח ולמרות הזכות החוקתית לבחור ולהיבחר, יש לחוקק לצד ביטול חוקי המהפכה המשטרית את "חוק הנאשם". זו לא תהיה רק חקיקה חשובה, זה יהיה מסר של תיקון לציבור וסוג של סמל לשינוי ואפקט מצנן להנהגה. מדובר בחוק קשה לחקיקה ונראה האם הח"כים יגיעו להסכמות על סעיפיו המאתגרים: באיזה שלב משפטי אדם לא יכול להתמודד, באילו עבירות מדובר, מי יחליט על השלב שבו ימנע החוק מאדם להתמודד – יו"ר ועדת הבחירות המרכזית? נשיא העליון? נשיא בדימוס? או מועצת נבחרים אחרת? ייתכן גם שבמהלך החקיקה יועלה גם הרעיון הבעייתי של חקיקת "החוק הצרפתי", החוק אשר מקפיא הליכים נגד ראש ממשלה שסרח בעת כהונתו עד לסיום תפקידו. מה שבטוח, שהניסיון בן ארבע השנים האחרונות של ראש ממשלה בכלל ונתניהו בפרט המנהל משפט במקביל, היה נורא.
פורסם לראשונה: 00:00, 10.08.26
