אינטרסים, מתק שפתיים והבטחות פוליטיות שמופרות ללא מצמוץ היו מעז ומעולם נחלת הפוליטיקה הישראלית מימין ומשמאל. נתניהו עשה זאת לניר ברקת ולגל הירש ב-2020 (לראשון הובטח תיק האוצר שהוענק לישראל כ״ץ, השני היה במגעים מתקדמים לשריון בליכוד, שהתפוצצו יממה לפני סגירת הרשימות) וכיום נמצא על סיפה של דרמה פוליטית עם ההודעה על שריונם של שלושה שרים בכירים - ישראל כ״ץ, חיים כץ וגדעון סער - שיתכן ויחוזלשו בעקבות זעם פנים מפלגתי.
עינב צנגאוקר
(צילום: מוטי קמחי)
גם הצד השני לא חף ממשחקי שחמט: זקני השבט בוודאי זוכרים את המהלך של שמעון פרס ז״ל בתחילת שנות התשעים (שקיבל מיצחק רבין ז״ל את הכינוי ״התרגיל המסריח״) שבו הובטחו תיקים ותקציבים לסיעות החרדיות תמורת תמיכתן בהפלת ממשלת שמיר - הבטחות שהתפוגגו כשההסכמים קרסו ופרס נותר ללא רוב או ממשלה. ב-1999, מיד לאחר שנבחר לראשות הממשלה, הפר אהוד ברק הבטחה חתומה לאיציק מרדכי לקבלת תיק הביטחון ושמר את התפקיד לעצמו. הוא גם מנע משמעון פרס את תיק החוץ המובטח לטובת דוד לוי, במה שהוגדר כהשפלה פוליטית.
גולן ומפלגתו מבקשים להציג אלטרנטיבה שלטונית ומנהיגותית. להרים ציבור שכבר שנים לא מאמין להבטחות נבחריו. זה מתחיל מלעמוד במילה לאמא אחת, חד הורית מאופקים, שממש לא מזמן זקפה את קומתו של ציבור שלם
נו, התרגלנו. ועדיין, סיפור ביטול השריון של עינב צנגאוקר במפלגת הדמוקרטים אחרי שזה הובטח לה על ידי ראש המפלגה יאיר גולן - מאכזב במיוחד. זהו עוול אישי כלפיה, אבל גם עוול פוליטי כלפי המתפקדים, שלא ניתנה להם האפשרות להצביע לצנגאוקר בפריימריז (שם היתה רצה לולא השריון שהובטח לה) ולהכניס אותה (או לא) לגרסה המתחדשת של המפלגה. וגם כלפי ציבור המצביעים כולם - שהיו יכולים להצביע למנהיגה הכי גדולה שצמחה בישראל בשנים האחרונות מהשטח ולהכניס אותה לבית הנבחרים.
נכון, צנגאוקר, אמו של שורד השבי מתן צנגאוקר שהפכה לפנים של המאבק להשבת החטופים - אינה בעלת עבר פרלמנטרי. אנו גם לא יודעים מה דעותיה על ההתנחלויות, הכיבוש או החינוך הממלכתי. אבל מה שאנו כן יודעים: בתוך בריכת המצביעים של מפלגת הדמוקרטים, צנגאוקר היא קונצנזוס הרבה יותר רחב מאחרים ואחרות (טובים וטובות) שנכנסו לרשימה. בקרב מצביעי שמאל רבים עינב היא סמל, או לכל הפחות הדבר הכי קרוב לסמל שהיה למצביעי שמאל מזה שנים. מכאן נובע גם הפספוס של גולן. בשילובה במפלגה - באמצעות שריון, או פריימריז שקרוב לוודאי היו מציבים אותה בעשירייה הראשונה - היתה אמירה. אמירה שהמפלגה מאמינה שצנגאוקר מסמלת משהו עבור הציבור - אומץ, נחישות, איתנות, ערכיות, ערבות הדדית ויכולת להסתער על מה שחשוב, על מה שבוער. על מה שבלעדיו לא נהיה אותו דבר.
רתם איזקצילום: זהר שטריתואגב, מה שמאלני יותר מלהיות סמל גם עבור ישראלים וגם עבור פלסטינים בעזה, שכינו את צנגאוקר בימי המאבק ״אום כבירה״? נקודה למחשבה. צנגאוקר עשתה את הבלתי יאמן כשיצאה ממחנה נתניהו כמצביעה שלו והפכה ללוחמת הכי בולטת נגדו. לא יהיה זה מוגזם לומר שאומץ כזה קשה למצוא, אולי גם לא בקצות האצבעות של חברי המפלגה.
גולן ומפלגתו מבקשים להציג אלטרנטיבה שלטונית ומנהיגותית. להרים ציבור שכבר שנים לא מאמין להבטחות נבחריו. זה מתחיל מלעמוד במילה לאמא אחת, חד הורית מאופקים, שממש לא מזמן זקפה את קומתו של ציבור שלם.
