הקריאה שהשמיע ג׳ארד קושנר, חתנו של הנשיא טראמפ, לציון יום השנה השישי להסכמי אברהם, ראוי שתילקח ברצינות רבה על ידי ישראל. קושנר כתב: "המזרח התיכון עומד שוב בנקודת מפנה. קיימות כיום הזדמנויות פורצות דרך שרבים יטענו שהן בלתי אפשריות. הפתענו את העולם פעם אחת. עם מנהיגות נכונה, מיקוד, סבלנות ואומץ, אני מאמין שנוכל לעשות זאת שוב".
אינני יודע באיזו זירה קושנר מצפה למהלך פורץ דרך. בעזה יש פעלתנות מבורכת של ״מועצת השלום״, אבל ההתקדמות לעבר פירוז הרצועה צפויה להיות, אם בכלל תתרחש, איטית ומתסכלת. סוריה? הנשיא החדש א-שרע מפגין מתינות ורצינות, אבל טרם סיפק רמז בדבר הכרתו בכך שישראל לעולם לא תתנתק מרמת הגולן.
סעודיה כבר אותתה לפני טבח 7 באוקטובר על נכונותה להיות שותפה במהלך הגדול שיזם ממשל ביידן, אבל בשנים שחלפו מאז השתנתה המגמה באופן שאינו מותיר כעת מקום לאופטימיות יתרה.
פיצוץ של צה"ל בכונין שבדרום לבנון
נשארה לבנון. אם לשם מכוון קושנר, הוא צודק לחלוטין. אזכיר נשכחות: תזכרו טוב-טוב את השם. הוכשטיין. עמוס הוכשטיין. כשמנהיגי ישראל ולבנון ישבו משני צדדיו של הנשיא טראמפ ויחתמו על הסכם השלום בין המדינות, לא תראו את עמוס בתמונה. כמי שכיהן כשליח מיוחד רק תחת נשיאים דמוקרטים, שערי הבית הלבן יישארו נעולים בפניו לפחות עד ינואר 2029. אבל אין לדמיין הסכם אפשרי כזה ללא המאמצים הבלתי נלאים שהשקיע השליח האמריקאי של אובמה וביידן על מנת לעצב מציאות חדשה ביחסי לבנון וישראל.
זה החל בתרומתו הייחודית לחתימת ההסכם לסימון הגבול הימי בין המדינות ב-27 באוקטובר 22׳. הסכם זה כזכור ספג ביקורת עקב העובדה שהממשלה דאז נמנעה, למרות המלצת היועצת המשפטית לממשלה, מהבאתו לאישור הכנסת, אולם גם הממשלה הנוכחית לא פעלה לשנותו. בפועל, ההסכמות בין המדינות לעניין זכויותיהן הכלכליות במידה ויימצאו מרבצי גז בסמוך להן לא מומשו עד כה, לאחר שמספר קידוחים ניסיוניים שבוצעו מול חופי לבנון לא מצאו סימני גז בכמות מסחרית. עם זאת, ניתן היה לשאוב עידוד מהצלחתו של המתווך הוכשטיין להגיע למכנה משותף בין ישראל ללבנון בסוגיה רגישה שהמחלוקת לגביה נמשכה שנים רבות. זו הייתה נקודת זינוק לאתגר הבא שהגיע בשנת 2024, לאחר כשנה של לחימה עצימה בין ישראל לחיזבאללה. הוכשטיין קיים, בברכת הממשל האמריקאי, מסע דילוגים בין ירושלים לביירות בניסיון להתגבר על שלושה מכשולים דרמטיים: בלבנון לא הייתה כתובת ברורה לדיאלוג לאחר שהפרלמנט כשל למעלה משנתיים במאמציו לבחור נשיא; חיסול נסראללה בספטמבר 24׳ טילטל את חיזבאללה והקשה עליו לנהל שיח רציונלי עם הכוחות הפוליטיים בלבנון; וברקע ריחפה כל העת קריסתה של החלטה 1701, שהתקבלה בשנת 2006 במועצת הביטחון של האו״ם.
במפגשיו עם הצוות הישראלי הבהיר לנו הוכשטיין כיצד בדעתו להתגבר על הקשיים הללו. הוא האמין ביכולתו לרתום את המנהיג הוותיק של תנועת ׳אמל׳ השיעית, נביה ברי, שבהיעדר נשיא ובוואקום שנוצר לאחר היעלמות נסראללה, הפך לדמות מרכזית בגיבוש המדיניות של ארצו. על ספקנותנו לגבי האפשרות שברי, הנתמך על ידי איראן, יתמוך בהחלטות שאינן מוכתבות או לפחות משרתות את ארגון הטרור השיעי, השיב הוכשטיין כי הוא משוכנע שברי מחויב לפני הכל לאינטרסים הלבנוניים הכלליים.
לגבי החשש משחזור החלטה 1701, שהופרה מרגע לידתה, הביע הוכשטיין תמיכה בדרישה הישראלית לחופש פעולה מבצעי שיאפשר לצה״ל לאכוף בנחישות את ההסכם ללא תלות בהסכמה לבנונית או אמריקאית
לגבי החשש משחזור החלטה 1701, שהופרה מרגע לידתה, הביע הוכשטיין תמיכה בדרישה הישראלית לחופש פעולה מבצעי שיאפשר לצה״ל לאכוף בנחישות את ההסכם ללא תלות בהסכמה לבנונית או אמריקאית. ולגבי ההתנגדות הצפויה מצד חיזבאללה, סבר המתווך האמריקאי כי דווקא כעת, בשעה שמעמדו של הארגון הפרו-איראני חלש מתמיד, יוכלו הכוחות הלבנוניים היריבים להתעלם ממנו. תחזית זו אכן התממשה בשבועות הבאים, וכך בא לעולם הסכם הפסקת האש. נוסח ההסכם הכשיר בפועל, לתקופת זמן לא מוגדרת, את המשך הנוכחות הצבאית של ישראל בחמישה מתחמים הגנתיים צפונית לגבולה עם לבנון, ואת זכותה להוסיף ולתקוף את פעילי ארגון הטרור ואת תשתיותיו ככל שמופרים תנאי ההסכם. ישראל אכן פעלה ברוח זו באין מפריע וחיסלה מאות מחבלים שחזרו לסורם.
בשנתיים שחלפו מאז חתימת ההסכם אירעו חמישה אירועים אזוריים וגלובליים בעלי משמעות אסטרטגית: דונלד טראמפ נבחר לכהונה שנייה בארה״ב; משטר אסד נפל ומחליפו בסוריה רואה באיראן ובחיזבאללה אויבים מושבעים; חידוש העימות בין ישראל לחיזבאללה על רקע המערכה נגד איראן הביא להשתלטות ישראלית על אזורים נרחבים בדרום לבנון; ג׳וזף עאון, מנהיג נוצרי חזק ופרו-מערבי נבחר כנשיא לבנון; וביוזמת הנשיא האמריקאי ושר החוץ שלו רוביו נחתם בוושינגטון ביוני האחרון ״הסכם מסגרת משולש״ בין ארה״ב, ישראל ללבנון, שסולל את הדרך לשינוי היסטורי ביחסי המדינות.
השורה התחתונה שמסכמת את כל מה שפורט לעיל היא אחת: יש כעת מרחב מאפשר להשלמת התהליך המדיני מול ממשלת לבנון. אין לאבד חודשים יקרים בהמתנה לבחירות ולתהליך הפוליטי שיתקיים לאור תוצאותיהן. לשתי המדינות יש אינטרס מובהק לנצל את הקשב האמריקאי הנוכחי לנושא, שהרי אין דרך לחזות מה תהיה מדיניות הנשיא טראמפ לאחר הבחירות לקונגרס בנובמבר. והחשוב מכל: כל המחלוקות בין שתי המדינות ניתנות לגישור. אין סוגיית פליטים, אין מקומות קדושים, אין התיישבות עברית בנחלת אבות, אין משקעים היסטוריים מדממים. הבעיה העמוקה נובעת כמובן מהתנגדות חיזבאללה, ובזאת על הצדדים להתמקד תוך גילוי רצון טוב, תבונה מדינית והתוויית קווים אדומים שיאפשרו ניהול סיכונים מושכל. עמוס הוכשטיין כבר לא בתמונה, אבל את מורשתו היצירתית והנמרצת ניתן לאמץ.
פורסם לראשונה: 00:00, 16.08.26
