בחודשים האחרונים מתנהל, בשני צידי האוקיינוס, מאבק חקיקתי במאמץ לביטול המונח "הגדה המערבית". בטרם פוזרה, הכנסת אישרה את ההצעה בקריאה ראשונה. בתוך כך, בארה"ב מקדמים חברי קונגרס רפובליקנים הצעות דומות.
הפוליטיזציה הזו אינה נעצרת בחקיקה. לכל כלי תקשורת יש כתב שמסקר את אותו אזור עם הגדרת תפקיד שונה. בעיתון אחד יש כתב שטחים, באחר כתבת התיישבות ובטלוויזיה - גם כתב שטחים. אלו לא תיאורי תפקיד ניטרליים, אלא בחירות מערכתיות שמסמנות לקורא איזה סיפור הוא עומד לקבל. המאבק על הטרמינולוגיה משכיח לעיתים את הגאוגרפיה עצמה, ואיתה גם היכולת לדבר על המרחב כפי שהוא.
העבודות לפינוי המוקשים בגבול ירדן
(צילום: אגף דוברות וקשרי ציבור במשרד הביטחון)
המונח המזוהה אולי יותר מכל עם המחלוקת הזאת הוא "הגדה המערבית". הוא התקבע לאחר מלחמת העצמאות ב-1948 והשלטון הירדני, כתיאור של השטח שממערב לנהר הירדן ומול הגדה המזרחית, בשטח שקיבלה הממלכה ההאשמית מהבריטים. אלא שיש כאן אירוניה היסטורית: כבר ב-1929 השתמש זאב ז'בוטינסקי באותה גאוגרפיה כשכתב "שתי גדות לירדן - זו שלנו, זו גם כן", וביטא באמצעותה חזון לאומי יהודי משני עברי נהר הירדן.
גם המונח "יהודה ושומרון", לא נולד לאחר 1967. יהודה ושומרון שימשו שמות גאוגרפיים לחבלי הארץ עוד לפני הקמת המדינה. לאורך השנים אותה גאוגרפיה קיבלה אפוא שמות שונים, וכל אחד מהם נשא עימו נקודת מבט אחרת: "הגדה המערבית", כתיאור המרחב ביחס לנהר הירדן; "יהודה ושומרון", דרך הגאוגרפיה ההיסטורית; ו"השטחים" דרך המחלוקת המדינית שהתפתחה לאחר 1967.
לישראל ולירדן גבול משותף ארוך. זמן רב הוא נתפס כגבול שקט, אך בשנים האחרונות הברחות נשק מירדן, ניסיונות לפריצת הגבול והחשש מהתבססות גורמים עוינים ממזרח - מחזירים אותו למרכז הדיון.
מבחינה היסטורית, יש בכך גם הד לתקופה אחרת. בשנים שלאחר ששת הימים, בקעת הירדן הפכה ל"ארץ המרדפים". בעיקר בין 1967 ל-1970, התמודד צה"ל עם חוליות פלסטיניות מירדן. המרדפים, המארבים, הלחימה לאורך הירדן - עיצבו באותן שנים את תפיסת הבקעה כמרחב גבול ביטחוני. עכשיו ההקשר המדיני והביטחוני שונה לחלוטין, בזכות הסכם השלום - אך ההברחות והחדירות בשנים האחרונות מזכירות שהגאוגרפיה עצמה לא השתנתה.
בראשית 2026 סוכלה הברחה מירדן באמצעות רחפן, שנשא 36 אקדחים. המשמעות ברורה: אי-אפשר להתייחס לשטח בין המדינות באופן מובן מאליו כ"גבול השקט"
יש לזכור כי חלק ניכר מאוכלוסיית ירדן הוא פלסטינים. המדינה עצמה נמצאת במרחב שעבר טלטלה עמוקה מאז 7 באוקטובר. בה בעת, הגבול הפך לציר משמעותי להברחות אמל"ח: בפברואר 2025 נחשפה רשת שהבריחה עשרות אקדחים וארבעה כלי נשק ארוכים מגבול ירדן לישראל ומשם ליו"ש. בראשית 2026 סוכלה הברחה באמצעות רחפן, שנשא 36 אקדחים. המשמעות ברורה: אי-אפשר להתייחס לשטח בין המדינות באופן מובן מאליו כ"גבול השקט".
מבט ממזרח למערב משנה את המפה. נהר הירדן אינו רק נקודת הייחוס שממנה נגזר המונח "הגדה המערבית"; הוא גם חלק מגבולנו המזרחי. בקעת הירדן, בהתאם, אינה רק חלק מן השטח המכונה "הגדה המערבית", אלא חלק מרצף גאוגרפי גדול יותר של מרחב הגבול המזרחי, הנמשך צפונה ודרומה לאורך הגבול עם ירדן.
המציאות החדשה מחייבת לא רק תפיסה ביטחונית של הגבול, אלא גם תפיסה אזרחית: קהילות חזקות, חקלאות, חינוך, תעסוקה ונוכחות אזרחית יציבה. גבול אינו רק קו שמגינים עליו; הוא גם מרחב שחיים בו. חוסנן של הקהילות שלאורכו הוא חלק מחוסנו של הגבול המזרחי כולו.
