החוזקה הצבאית של ישראל מאלצת את אויביה להיות יצירתיים. זה טבעי, כמובן. מי שמתקשה להתמודד עם מטוסי קרב וטנקים ולוחמי צללים - תמיד ימצא עצמו פועל בזירות מקבילות וכלים רכים להחלשת יריבו. בתוך אותו ארסנל עוקף-צה"ל, נמצאים קמפיינים תודעתיים או תביעות משפטיות לתיוגנו כמדינת אפרטהייד. ויש שם כלי נוסף, מדיני וחמקמק יחסית. "בינאום" שמו. בימים אלו נעשה בו שימוש בעזה, אך מבלי שנבחין הוא עשוי להפציע בלבנון.
נעים קאסם
בפשטות, בינאום הוא שילוב שחקנים בינלאומיים במנגנוני קבלת ההחלטות, התפעול והפיקוח בסכסוך מסוים. ההיגיון בבסיסו: יותר גורמים מביאים יותר ידע ומשאבים, שמגדילים את ההסתברות להסכמות ורגיעה. זוהי, ללא ספק, הגדרה מאוד "נקייה", משום שלכל שחקן במשוואה האינטרס שלו. זה הגיוני, אך החשוב להבין הוא את המניע של אויבנו "לבנאם" עימותים איתנו: כשאין דרך פיסית להתמודד עם צה"ל, בינאום הוא ערוץ נוסף לעכב אותו, להשתקם בחסות תהליכים רב-לאומיים שמחייבים הפוגה, ועל הדרך לקבל נקודות הצטיינות על שיתוף פעולה. מנגד, המדינות המעורבות רוצות לחתור לפתרונות מהירים, כי המוניטין שלהן עומד למבחן. ניקוי תשתיות טרור שיטתי? תהליכי דה-רדיקליזציה איטיים? עימות שוחק עם קיני מחבלים בשטח? אלו דורשים זמן. לעיתים יותר מדי. ולפעמים, זה בדיוק מה שהצד השני רצה. התוצאה עלולה להיות שיתוק ישראלי, ושרידות או רלוונטיות לאויב בחסות מנגנונים בינלאומיים.
דוגמה: מועצת השלום, שמתקשה בפירוק חמאס וחברה מרכזית בה היא מממנת הטבח, קטאר. אבל האמת היא שבשקט יחסי, גם בצפון, עולה ישראל על המסלול המהיר לבינאום הסכסוך.
השיח הישיר מול לבנון החל בהצהרות כמיהה היסטוריות לשלום אך כבר כמעט שאינו תופס כותרות. ובכל זאת, דיווחים שונים מבשרים על הקמת ועדת אימות בין-לאומית, שתוודא שחיזבאללה פורק מנשקו באזורי הפיילוט כתנאי לנסיגת צה"ל. בכירים לבנונים מיהרו להצהיר שיש הסכמה על רשימת מדינות, שמתוכן תבחר ארה"ב את חברות הוועדה. גם אזורי הפיילוט כבר הוגדרו. ואם זה מתחיל להרגיש כמו יוניפי"ל, המחשה קלאסית למנגנון בינלאומי כושל, זה לא מקרי. אחרי 50 שנה - עוד אותו הצליל, עוד אותו הטעם.
זה לא אומר שמעורבות בינלאומית היא בהכרח דבר רע. לישראל אין את היכולת לגאול את לבנון מחיזבאללה לבדה. במובן הזה מדובר במהלך רב-מדיני נדרש והכרחי. העניין הוא שעיצוב לא מדויק שלו עלול להפוך תהליך עם כוונות חיוביות לנשק האטה מדיני נגד ישראל
זה לא אומר שמעורבות בינלאומית היא בהכרח דבר רע. לישראל אין את היכולת לגאול את לבנון מחיזבאללה לבדה. במובן הזה מדובר במהלך רב-מדיני נדרש והכרחי. העניין הוא שעיצוב לא מדויק שלו עלול להפוך תהליך עם כוונות חיוביות לנשק האטה מדיני נגד ישראל. ריבוי שחקנים, בתוכם גורמים בעייתיים, ואי-הקפדה מצידנו על אינטרסים ישראליים (כמו נסיגה תמורת פירוז, ולא להיפך) – הם המתכון המושלם לתהליכים לא יעילים במקרה הרע, ותהליכים מזיקים במקרה הרע יותר.
חיזבאללה אמנם יוצא נגד ההבנות עם ישראל אך זו רק מחצית הסיפור, משום שהבינאום הקרב הוא גם כלי שרת עבורו. לכן, זהו בדיוק הזמן לוודא שאיננו מייצרים שוב, במו ידינו, מנגנון רב-לאומי שיאפשר את שרידותו. כל הסדר בתוכו, כל חברה בו, כל תנאי שיכיל - צריכים להניח שחיזבאללה רואה בו נשק לעיכוב צה"ל ולהשתלטות מבפנים. וישראל, באמצעות צוות המו"מ שכבר הוכיח את עצמו, מוכרחה להבהיר לשותפותיה שבינאום הוא אמצעי ולא מטרה. שהוא מבורך, כל עוד איננו מקריבים את ההישגים שלנו לטובת מחיאות כפיים מהעולם.
פורסם לראשונה: 00:00, 18.08.26
