בעיצומן של ההכנות וההתרגשות לקראת המעבר מכיתה ב' לכיתה ג' - ההורים בבית הספר היסודי רוממה ניגונים שבחיפה נדהמו לקבל הודעה שלפיה בשל מעבר תלמידים לבתי ספר אחרים, בשנה הבאה יידחסו 38 ילדים בכיתה אחת, באישור משרד החינוך, הפיקוח והרשות המקומית.
נזכיר כי "מחאת הסרדינים" בעשור הקודם הביאה לשיפור במצב, וכעת עם העלייה בצפיפות, אנשי הוראה, מומחים וגם משפחות התלמידים מזהירים מפני קטסטרופה. ישראל חזרה לצמרת מדינות ה-OECD, עם צפיפות של עד 39 תלמידים בכיתה. בדוח הבינלאומי Education at a Glance, שפורסם בשנה האחרונה, ישראל נמצאת במקום השני בצפיפות בתי ספר יסודיים - 27.4 תלמידים בכיתה, לעומת 20.5 בלבד ב-OECD - פער של כ-33%. בחטיבות הביניים בישראל יש בממוצע 30.1 תלמידים בכיתה, לעומת 23 במדינות הארגון - פער של כ-31%.
אנה וולדו, שבתה רחל עולה לכיתה ג' ברוממה ניגונים, אמרה ל-ynet ו"ידיעות אחרונות": "בתי למדה עד כה בכיתה של כ-20 תלמידים, ולפני כשבועיים התבשרנו כי הכיתות יאוחדו, לאחר ששני ילדים מכל כיתה עזבו לבתי ספר אחרים. אני סומכת על בית הספר ורואה את המאמצים של ההנהלה למצוא פתרונות, אבל כאמא וכאשת מקצוע בתחום הקשב, לקויות הלמידה וה-CBT - המדיניות הזו מקוממת ומדאיגה אותי. עזיבה של מספר מצומצם של תלמידים הופכת כיתות קטנות, שאפשרו יחס אישי והיכרות אמיתית, לכיתה גדולה שבה גם המחנכת המסורה ביותר תתקשה לראות את כולם. ילדים עם קשיי קשב או לקויות למידה, ילדים שקטים וילדים עם קושי רגשי או חברתי עלולים פשוט ללכת לאיבוד".
הדס בירן, אימא של פלג שילמד באותה כיתה, מקווה שההחלטה תשתנה. "קיבלנו הודעה שהכיתה תאוחד וילמדו בה 38 תלמידים שאמורים להצליח להבין ולהתקדם בשפה, חשבון, הנדסה ואנגלית, אך ברור לכל מי שעוסק בחינוך שמצב כזה נועד לכישלון. כיתה כל כך צפופה לא מאפשרת לא חינוך ולא לימוד, אולי בייביסיטר באיכות נמוכה", היא אמרה.
נועה מוסקוביץ שור, שבנה עולה לכיתה ג', אמרה: "עם כמעט 40 תלמידים דחוסים בכיתה כמו סרדינים אני דואגת מאוד. בכיתות א'-ב' הילדים למדו בכיתה של כ-20 תלמידים בכל כיתה. כעת אני מלאת חששות שאיחוד הכיתות הצפוי יוריד דרמטית את רמת החינוך ויעלה מאוד את רמת האלימות, המתחים, הקונפליקטים והבלגן שישררו בכיתה. אין לי כל תלונה כלפי בית הספר, אבל אף מחנכת, טובה ככל שתהיה, לא תוכל להתמודד עם רמת האלימות, הרעש והכאוס שישררו בכיתה. נראה שמשרד החינוך מתעלם ומדרדר בכך את רמת החינוך לשפל חדש גם בעיר שלנו".
משימה בלתי אפשרית
גם הורים לתלמידים מבית הספר היסודי בורוכוב שבגבעתיים נדהמו לגלות לאחרונה על איחוד בשתי שכבות לימוד. אחת האימהות אמרה: "בכיתות של יותר מ-30 תלמידים, בלתי אפשרי שמחנכת אחת נדרשת לתת מענה לעשרות רבות של תלמידים, לצד ההתמודדות השוטפת עם הצרכים הלימודיים, הרגשיים והחברתיים של כל אחת מהכיתות".
"ההתמודדות הלימודית מורכבת מאוד", מודה מחנכת כיתה ב' מבית ספר יסודי בגליל העליון. "הפערים לאחר המלחמה משמעותיים, ואני נדרשת לנסות לתת מענה במקביל, תוך כדי הוראה, ניהול הכיתה ושמירה על רצף הלמידה. ילדים מתמודדים עם קושי בתחושת שייכות, חוסר ביטחון ועם מצבים חברתיים מורכבים, פחדים, וחוסר ודאות. הקושי הגדול ביותר עבורי הוא הידיעה שלא תמיד אני מצליחה לתת לכל ילד את מה שהוא צריך".
מנהל חטיבת ביניים בפתח תקווה אמר: "גודל הכיתה הוא גורם שמשפיע ישירות על איכות ההוראה, הישגי התלמידים ורווחתם. בכיתות המונות 39 תלמידים, היכולת של מורה להעניק יחס אישי, לזהות קושי בזמן ולבנות מענה פרטני מצטמצמת באופן דרמטי. הפגיעה חמורה במיוחד בקרב תלמידים שמתמודדים עם קשיי קשב, בעיות רגשיות או צרכים לימודיים מורכבים. הצפיפות מקשה גם על ניהול הכיתה ועל קיום תקשורת אפקטיבית. מספר ההפרעות גדל, זמן ההוראה מתקצר והמורה נדרש להשקיע משאבים רבים בשמירה על סדר במקום בקידום הלמידה".
אורנה וינברג ממטולה, שפרשה לאחרונה ממערכת החינוך לאחר שנים כמנהלת בתי ספר, אמרה: "לצד הרבה דברים יפים שקורים היום בכיתות הלימוד, חשוב להבין שבכיתות עמוסות וצפופות יש פערים, יש אלימות, יש התנהגויות חריגות והמורה מתקשה להעניק לכל תלמיד תשומת לב אישית. העומס מגביר רעש, הפרעות, מתח ושחיקה ופוגע בתלמידי הקצוות, אלו הזקוקים לתמיכה נוספת ואלו שכבר מזמן 'הפנימו את החומר' וזקוקים לעניין חדש ולאתגרי למידה חדשים".
"כיתה קטנה היא חלום"
ד"ר שירי רוזנברג, ראש התוכנית לתואר ראשון בחינוך לבית הספר היסודי במרכז האקדמי לוינסקי-וינגייט, אמרה: "כשבכיתה לומדים יותר מדי תלמידים, המורה מתקשה להעניק יחס אישי, לזהות קשיים בזמן אמת ולהתאים את דרכי ההוראה לצרכים השונים של כל תלמיד". לדבריה, ילדים עם לקויות למידה, קשיי קשב וריכוז או פשוט כאלה שאינם מצליחים להדביק את הקצב נבלעים בתוך הצפיפות ונשארים מאחור, לימודית וחברתית.
ד"ר רותם אליהו, מרצה במכללת סמינר הקיבוצים, אמרה כי הסוגיה נעשית מורכבת עוד יותר לנוכח תנאי הלמידה הקיימים בישראל. היא ציינה שממצאי TALIS 2024 מלמדים כי 84% מהמורים בישראל מלמדים בכיתות שבהן הם נדרשים לתת מענה למגוון רחב של תלמידים בעלי צרכים ומאפיינים שונים - שיעור גבוה מהממוצע במדינות ה-OECD. בנוסף, מורים בישראל מדווחים כי כ-16% מזמן השיעור מוקדש לשמירה על סדר בכיתה. "הנתונים הללו ממחישים את רמת המורכבות של ההוראה בכיתה הישראלית ואת היקף האתגרים הפדגוגיים העומדים כיום בפני המורים", הסבירה.
יפה בן דויד. "אני לא מבינה למה ההורים אינם נלחמים"
(צילום: יאיר שגיא)
טל קופל, מנכ"ל חברת מדלן, אמר: "מהנתונים שאספנו באתר אנחנו רואים שהחינוך הוא אחד השיקולים המרכזיים של משפחות בבחירת מקום המגורים. במקביל גם מוסדות חינוך ייחודיים, כמו בתי ספר אנתרופוסופיים ובתי ספר לטבע, בולטים בראש טבלת הצפיפות, ומעידים על כך שהורים רבים מעדיפים להפנות את ילדיהם לחינוך אלטרנטיבי, גם אם המשמעות היא כיתה צפופה יותר".
מזכ"לית הסתדרות המורים יפה בן דויד הוסיפה: "הציפייה שגננת ומורה תיגע בכל ילד וכל תלמיד אינה יכולה להתקיים בכיתות עמוסות וצפופות. קשה מאוד ללמד בכיתות עמוסות והטרוגניות. ההורים יודעים שהצפיפות פוגעת בתלמידים ומבינים את הקושי, ולכן אני לא מבינה למה ההורים אינם נלחמים".
ממשרד החינוך נמסר בתגובה: "כפי שהבהיר שר החינוך יואב קיש, בכוונתו להוביל בקדנציה הבאה את ה'ניו דיל בחינוך' - מהלך רב-שנתי לשינוי עומק במערכת החינוך, שאחד ממרכיביו המשמעותיים ביותר הוא הקטנה דרמטית של מספר התלמידים בכיתות. מדובר בשינוי מערכתי רחב אך מחויב המציאות, המחייב השקעה של כ-15 מיליארד שקלים, שלא ניתן היה להוציא לפועל בשנות המלחמה. המהלך ידרוש גם התאמות משמעותיות והסכמות רחבות, בין השאר עם משרד האוצר, השלטון המקומי, ארגוני המורים וההורים. במקביל, מהפכת הבינה המלאכותית שמוביל השר והרחבת הלמידה המותאמת אישית כבר מקדמות מעבר ממודל אחיד למערכת המאפשרת מענה אישי ומדויק יותר לכל תלמיד".
